נחלת ברוך עו

וגם במאי דמשני דילמא לחומרא שאני דלפי פי' הר"ן הכונה דמדינא כל הבצל כולו פטור ממעשר ולהרא"ש הכונה דהעיקר פטור ממעשר אלא משום חומרא מעשרין עליהם כמו שהבאתי דבריהם קשה טובא הא בנדרים (נט ע"א) פריך רב חסדא על האי דינא דבצל היתר שבהן להיכן הלך מוכח דלר' יוחנן פקע ההיתר ולהר"ן והרא"ש הא ההיתר לא פקע דגם לר' יוחנן א"א לעשות בצל זה תרומה על טבל אחר כיון דלהר"ן הוא חולין לגמרי ולהרא"ש הוה תערובות חולין ומלישנא דהיתר שבהן להיכן הלך מוכח דלר' יוחנן הוא טבל מדינא וגם מהא דאמרינן בגמרא שם דר' יוחנן ור"ח פליגי ג"כ כה"ג בבצל של ששית שנתגדל בשביעית דלר' יוחנן כולו אסור ולרב חסדא אינו אסור אלא מה שניתוסף בשביעית מוכח נמי דבדינא פליגי אי פקע ההיתר או לא כמו שנבאר לפנינו

עוד קשה טובא מהא דאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) ר' יוסי בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו ר' חייא בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו חזינן דלר' חייא בשם ר' יוחנן אע"ג שלא נתגדל כלל אלא שנשרש הבצל בקרקע מתהפך מהיתר לאיסור והוה טבל וצריך לעשר עליו עוד הפעם אע"ג דהכא ליכא ה"ט דהגידולין מבטלין אותו ברוב דהא לא נתגדל כלל א"כ ע"כ דהכא איכא טעמא אחרינא והנה בבבלי ס"ל לר' יוחנן כמו האי אמורא שבירושלמי דאמר בשם ר' יוחנן מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו דהיינו שנתגדל הרוב כנגד העיקר וטעמא דפלוגתייהו יתבאר לפנינו

גם קשה מהא דאמרינן מנחות (ע ע"א) גבי שיבולת שתיקנה וזרעה את"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי עיקר מאי ופרכינן ותיפשוט מהא דא"ר יצחק א"ר יוחנן ליטרא בצל שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה התם היינו זריעתו מוכת נמי דבבצל מדינא בעי עשורי כולה

עוד קשה טובא על הר"ן שכתב בליטרא בצל שתיקנה וזרעה דמדינא פטורה דמה שנתגדל ונמשך מהעיקר הוה כמוהו ממש אלא מחומרא בעלמא בעי עישור הא בהדיא תנן ערלה (פ"א מ"ה) בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור חזינן בהדיא דאע"ג דהפירות הן של היתר מ"מ כשנתוספו הגידולין באיסור הגידולין אסורין ולא אמרינן כיון שנמשכו מן העיקר הוו כמוהו ומ"ש הכא גבי בצל ואע"ג דבכה"ג יש לעיין בסוגיא דמנחות (סט ע"א) גבי שיבולת דחדש הנה לקמן בררנו הא מילתא עי"ש

ומכל הני טעמי נראה ברור דעת הרמב"ם דבבצל שתיקנה וזרעה כולה בעי עישור מדינא כמו שנבאר טעמא דמילתא דמסתבר לי טובא דהאי דינא דר' יוחנן דההיתר שנזרע נהפך לאיסור דזה לא שייך אלא במעשר ושביעית גרידא וטעמא דמילתא משום דאמרינן נדרים (נח ע"ב) שאני שביעית דאיסורה ע"י קרקע ופרכינן והרי מעשר איסורו ע"י קרקע אלמא דמעשר ושביעית הני תרתי גרידא הוו איסורן ע"י קרקע ולקמן בענף זה בררנו הא מילתא משום דבהני תרתי אשכחן דמה שנתגדל בקרקע בהיתר נהפך לאיסור אח"כ בקרקע דהא בתבואה אזלינן בתר שליש בין במעשר בין בשביעית כדאמרינן בר"ה (יג ע"א) ואע"ג שתחילת גידול' של תבואה היה בשנת ששית בהיתר מ"מ כשהביאה שליש בשביעית נאסרה התבואה בקרקע ואף מה שנתגדל בששית וכן ירקות שנתגדלו רובן בשביעית ונלקטו בשביעית דבכה"ג חל עליהן קדושת שביעית לד"ה כמו שהבאתי בענף א' כל הירק כולה הוה שביעית דמה שנתגדל בששית ג"כ נאסרה בקרקע בשביעית וה"ה למעשר תבואה שהביאה שליש בשנה רביעית וירקות שנלקטו בשנה רביעית כל התבואה חייב במעשר שני אף מה שנתגדל תחילה בשנה שלישית שאין בה חיוב מע"ש ג"כ נאסר בקרקע בשעה שהביאה שליש וכן כשתחילת גדילתן היה ביד הקדש שפטורים ממעשר ונפדו ובאו לעונת המעשר ביד הדיוט כולם חייבים במעשר כדתנן פאה (פ"א מ"ח) וכ"ז הוא מה"ת משום דבהני תרתי איסורי כתיב תבואתך ובר"ה (יג ע"א) ילפינן דבשעת הבאת שליש נקרא תבואה ומשו"ה כשהביאה שליש בשביעית כולה נקראת תבואת שביעית דגם מה שנתגדל בהיתר נהפך לאיסור דכולה נקראת תבואה של שנה זו ומה"ט ס"ל לר' יוחנן דאפילו כשזרע דבר שכבר נתקן ונתגדל נמי גוף ההיתר נהפך לאיסור כיון דגוף ההיתר נתגדל בקרקע משו"ה כולה נקראת תבואת זרעך ואם היה מעשר ירקות מה"ת ודאי הול"ל דמה"ת גוף ההיתר שנזרע חייב תדע דהא במנחות (ע ע"א) בעי למימר גם בשיבולת שתיקנה ושתלה דגוף ההיתר חייב במעשר אלא דקמבע"ל משום דהתם לאו דרך זריעה בכך כדאמרינן שם אבל הכא בבצל דדרך זריעה בכך כולה חייבת במעשר מדינא ורב חסדא דפליג ע"ז בנדרים (נט ע"א) ס"ל דאע"ג דמעשר איסורו ע"י קרקע מ"מ מה שכבר נתלש ונתקן וכבר נקרא תבואת השנה העברה אינו חוזר ונקרא תבואת שנה זו אע"ג שנזרע פעם אחרת ונתגדל וא"ש טובא דפרכינן בגמרא שם משביעית על מעשר משום דבהני תרתי חד טעמא כמש"כ וגם א"ש הא דבירושלמי שהבאתי לעיל ס"ל לר' יוסי בבצל שתיקנה ושתלה דמיד כשנשרשה חייבת במעשר דס"ל כיון שהיתה מחוברת ונתלשה הוה לקיטה חדשה והיא נקראת תבואת זרעך ומאן דפליג התם ס"ל דדוקא כשנתגדל הבצל והגידולין הוו רובה אז נקראת עוד הפעם תבואת זרעך דהוה דרך גידולו בכך ובבבלי ס"ל ג"כ הכי אבל כשנתגדל כל הבצל כולו חייב במעשר מדינא מה"ט שכתבנו

ומעתה א"ש טובא הא דר' אמי פשיט מההיא דבצל שתיקנה וזרעה לההיא דבצל של