נחלת ברוך עב

דאמרינן טעמא אחרינא דמה שניתוסף אזיל בתר עיקר מוכת דשם סברי כר"ז בירושלמי דהתוספת הוה כעיקר ולוקין עליו בכזית ועוד ראיה גדולה דבסוגיא דנדרים מדמינן איסור ערלה לכל איסורים שבתורה ומשו"ה אמרינן שם דר' ינאי דסובר גבי בצל של תרומה דגידולי היתר מעלין את האיסור פליג על ר' יוחנן אבל במנחות שם מייתינן להא מלתא דר' יוחנן למיפשט להא דמיבעי לן התם בשיבולת של חדש שעקרו קודם העומר ושתלו לאחר העומר ולא מייתינן שם כלל דאמוראי פליגי בזה וכבר תמהו בתוס' שם על קושיא זו גם הר"ש ערלה (פ"א מ"ה) ג"כ הקשה קושיא זו ונשאר בתימה אבל לדברינו א"ש דלפום סוגיא דנדרים דטעמא דר"י משום דאין גידולי היתר מעלין את האיסור א"כ ערלה דמי לכל איסורים שבתורה דבין אי נימא דטעמא דאין גידולי היתר מעלין את העיקר הוא כדעת המאירי שהבאתי משום דהעיקר הוה דבר חשוב ואינו מתבטל בגידוליו ובין דנימא דגידולי היתר כיון שהם נמשכים מן האיסור משו"ה הגידולים עצמם אסורים משום דנתהוו מגרמא דאיסורא כמש"כ לעיל להני תרי טעמי כל האיסורים דמו להדדי דבכל האיסורים שייך הני תרי טעמי וא"ש דאמרינן דר' ינאי דסובר גבי בצל של תרומה דגידולי היתר מעלין את העיקר פליג על ר' יוחנן אבל במנחות דסברינן כר"ז בירושלמי דטעמא דר' יוחנן משום דהגידולין אזלי בתר עיקר ולוקין עליו בכזית הנה כבר בררנו לקמן דזה א"א לומר אלא גבי ערלה וכה"כ גרידא אבל לא בכל איסורים שבתורה כמו שבררנו שם דגבי ערלה וכה"כ גרידא איכא טעמא רבה לומר הכי אבל לא בכל האיסורים ואפילו גבי ערלה וכה"כ ג"כ א"א לומר הכי אלא לחומרא כגון בילדה שיש בה פירות וסיבכה בזקנה אבל לקולא כגון שסיבך פירות של היתר באילן של ערלה ודאי דהגידולין לא אזלי בתר עיקר והעיקר מותר והתוספת אסור וכדתנן ערלה (פ"א מ"ה) בריכה שנפסקה ובה פירות אם הוסיף מאתים אסור כמו שבררנו זה בארוכה לקמן. גם בררנו שם דמ"מ אי נימא בערלה וכה"כ דהתוספת אזיל בתר עיקר לחומרא ולוקין על התוספת בכזית מוכח ג"כ מזה דגבי שיבולת של חדש שעקרו קודם לעומר דהתם הגידולין אזלי בתר עיקר אפילו לקולא עי"ש שהארכנו בזה לברר הדברים בבירור. עוד איכא ראיה גדולה דאי נימא דהני סוגיות דנדרים ומנחות פליגי בהא מילתא שכתבנו א"ש מש"פ הרמב"ם כר"י בערלה דילדה שסיבכה בזקנה אפילו הוסיף כמה אסור וגם פסק כר' ינאי דגבי בצל של תרומה הגידולין מעלין את העיקר ואע"ג דבנדרים אמרינן דר' ינאי ור' יוחנן פליגי אהדדי וכבר תמה הראב"ד על הרמב"ם (בפי"א ה' תרומות) אבל לדברינו א"ש דלפום סוגיא דמנחות לא פליגי אהדדי כמש"כ ועוד הבאתי לקמן הרבה ראיות לזה עיי"ש

והנה לדברינו א"א לומר האי סברא דכיון שהגידולים נמשכים מהעיקר הרי הם כמותו ממש ללקות עליהם אלא גבי ערלה וכה"כ גרידא אליבא דר"ז בירושלמי ע"פ סוגיא דמנחות שהבאתי ודוקא לחומרא אבל לקולא א"א לומר כן אפילו בערלה וכה"כ אלא גבי שיבולת של חדש גרידא וכ"ז הוא לר"ז בירושלמי ולפום סוגיא דמנחות אבל להסוגיא דנדרים אפילו גבי ערלה וכה"כ גם כן א"א לומר דהגידולין הוו כמותו ממש ללקות עליהם והנה הר"ן בנדרים שם שכתב האי סברא דכיון שהגידולים נמשכים מן העיקר הוו כמוהו ממש בין לקולא בין לחומרא קשה טובא כמו שהקשתי עליו לקמן ענף ב'

מעתה לדברינו דהסוגיא דמנחות פליג על הסוגיא דנדרים אתי שפיר טובא ליישב מה שהקשתי על כל הני רבוותא שכתבו בסוגיא דנדרים דגם לר' יוחנן שסובר ילדה שסיבכה בזקנה אסור מכל מקום מודה דמה שניתוסף בפרי מותר אלא שאינו מבטל את העיקר ע"ז הקשתי עליהם מסוגיא דמנחות שמבואר להיפך דמה שניתוסף אזיל בתר עיקר אבל לדברינו א"ש כיון דהני תרי סוגיות פליגי אהדדי דהסוגיא דמנחות סברה כר' זירא בירושלמי דערלה שהבאתי דלר"י לוקין על התוספת והסוגיא דנדרים סברה כר' מיאשיא בירושלמי דאינו לוקה על התוספת אלא שאינו מעלה את האיסור וכל הני רבוותא סברי דבין לר' מיאשיא בירושלמי בין לפום סוגיא דנדרים מה שניתוסף מותר לגמרי אלא שאינו מעלה את האיסור. מעתה איכא ראיה לדברינו מכל הני רבוותא דהני תרי סוגיות פליגי אהדדי כמש"כ אמנם אכתי איכא לעיוני טובא דמסתבר לי טובא לענ"ד דבין לר' מיאשיא בירושלמי בין להסוגיא דנדרים מה שניתוסף בפרי אסור משום דנתהוה מגרמא דאיסורא אלא דאין לוקין עליו כמו שנבאר

סעיף ז דהנה בהא מילתא דאמר ר' מיאשיא בירושלמי שם דמלישנא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור מוכח דאינו לוקה על התוספת אלא שאינו מבטל את האיסור אפשר לומר דלדידי' מה שניתוסף הוא מותר לגמרי אלא שאינו מבטל את האיסור וגם אפשר לומר דגם לדידי' מה שניתוסף אסור לפי שבא מגרמא דאיסורא אך דאינו לוקה עליו דלא הוה ערלה ממש ומה שאמר דאינו מעלה את האיסור כונתו דאם היה מעלה את העיקר אם כן אינו לוקה עליו כלל אבל אם אינו מבטל את העיקר אם אכל כ"כ עד שאכל כזית מהעיקר לוקה וא"ש טובא מה דמסיק ר' מיאשיא שם וילקה לפי חשבון ואפשר להביא ראיה לזה דגם לר' מיאשיא התוספת אסור משום דבא מגרמא דאיסורא אלא שאינו לוקה עליו חדא דאי נימא דלדידי' מה שניתוסף הוא מותר לגמרי אלא דמ"מ אינו מעלה את האיסור משום הני טעמי שכתבו המאירי והרא"ש שהבאתי שהעיקר