נחלת ברוך סט

ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר א"ל ר"י ואיתימא ר' זריקא שביק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין דא"ר אבוהו א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור ואמר ר"ש בר נחמני א"ר יהונתן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור עכ"ל הגמרא

סעיף א והנה מה שבצל הוה דבר שאין זרעו כלה כתב המאירי נדרים (נז ע"ב) ד"ה המנכש ז"ל ואע"פ שיש בזמנינו בצלים שעיקרם כלה אותם שלהם לא היה זרעם כלה כעין מה שהוא במקומות הללו בבצלים הקטנים עכ"ל והנה אותם בצלים הקטנים שהזכיר המאירי שדרכן כשזורעין בצל קטן הוא מתעבה ומתגדל הרבה ודאי פשוט דהוה דבר שאין זרעו כלה אמנם א"ל דגם בצלים שלנו דכשזורען הן כלים ומכל אחת מתהוה ארבעה או ששה בצלים מ"מ זה הוה ג"כ דבר שאין זרעו כלה לפי מה שאומרים וכן נראה לעינים שזרע הבצלים נמצאים בתוך הבצל והן הן הגידין הירוקין שנמצאין באמצע הבצל והן ראוין לאכילה וכל גיד וגיד בפ"ע הוא כמו בצל דק בתוך הבצל ואיכא בצלים שיש בהם ארבעה גידים כאלו ואיכא שיש בהם ששה גידים וכשזורע הבצל אע"פ שהבצל כלה מ"מ אותן הגידין אינן כלין אלא דכל גיד וגיד מתעבה ומתגדל ומכל גיד נעשה בצל שלם א"כ ה"נ איכא האי דינא דמבצל קטן נעשה בצל גדול והנה ע"פ דברינו איכא ראיה ברורה לדעת התוס' פסחים (לד ע"א) ד"ה גידולי גידולים דבצלים שלנו שמכל אחת מתגדל ארבעה או ששה זה לא מיקרי גידולי גידולין אלא גידולין גרידא וכמו שכתבנו דזה הוה גידולים מדבר שאין זרעו כלה

סעיף ב והנה יש לעיין בהא דקמבע"ל בבצל של שביעית אי גידוליו מעלין את העיקר באיזה איסור שביעית קמבע"ל ובתוס' בנדרים שם כתבו דמיבעי ליה לענין חיוב ביעור של פירות שביעית וכתבו דאע"ג דשביעית לביעור אינה בטלה ברוב היתר וכדתנן שביעית (פ"ז מ"ו) השביעית אוסרת במינה במשהו מ"מ א"ל דביטול דגידולים עדיף וע"ז תמה בשעה"מ (פט"ו מה' מאכלות אסורות) דהא בהדיא אמרינן נדרים (נט ע"א) דגם למ"ד דגידולי איסור מעלין את העיקר מ"מ מודה בקונמות דהגידולים אינם מעלים את העיקר משום דקונמות לא בטל ברוב א"כ ה"נ הול"ל בשביעית ומה"ט פירש השעה"מ שם דקמבע"ל או לענין שצריך לאוכלם בקדושת שביעית או דמיירי לאחר זמן הביעור כמו שהאריך שם השעה"מ והביא כמה ראשונים דס"ל דלענין אכילה בקדושת שביעית היא בטלה ברוב וגם כמה ראשונים כתבו דלאחר זמן ביעור שביעית בטלה ברוב משו"ה קמבע"ל אי הגידולין מבטלין העיקר אמנם קשה הא הרמב"ם ה' שמיטה (פ"ז הכ"ב) כתב סתמא דפירות שביעית אינן בטלין ברוב וזה הוא בין לחיוב ביעור בין קודם הביעור או לאחר הביעור בין לאוכלם בקדושת שביעית כמבואר בהרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ו ה"ח) וטעמא דהרמב"ם נבאר בענף ג' א"כ קשה טובא למאי קמבע"ל בגידולין

אמנם מסתבר לי דהא דקמבע"ל בבצל של שביעית מיירי בבצל כי האי שיש עליו איסור אכילה משום ספיחי שביעית כמו שיבואר לפנינו דספיחי שביעית אסורים באכילה לגמרי לר' עקיבא מן התורה כדאמרינן מנחות (ה) ובתו"כ פ' בהר ולרבנן אסורים מדרבנן כדאיתא פסחים (נא) ואע"ג דאיכא תנאי דמתירין לגמרי ספיחי שביעית דהא אמרינן תענית (יט) תניא ר' שמעון בן גמליאל אומר מתריעין על הספיחים בשביעית מכלל שהן מותרין באכילה לרשב"ג מ"מ הלכה רווחת דספיחי שביעית אסורים באכילה מדרבנן כמש"פ הרמב"ם (פ"ד מה' שמיטה) והני ספיחים שהן אסורין לגמרי באכילה בטלי ברוב לענין איסור אכילה כמו שנבאר בענף ג' א"כ קמבע"ל בבצל שעקרו בשביעית וזה מיירי בבצל כי האי שהוא אסור באכילה לגמרי משום ספיחי שביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אם הוא מותר באכילה

וראיה ברורה לדברינו דהא בירושלמי שביעית (פ"ו ה"ג) פליגי נמי אמוראי בהאי דינא דבצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אי גידוליו מעלין את העיקר ופרכינן למאן דמתיר מהא דתניא ספיחי שביעית גידולי גידוליו אסורין בדבר שאין זרעו כלה ומשנינן פתר לה בקדושת שביעית בביעור אבל לאכילה כיון שרבה עליו החדש מותר כלומר דמשני דהא דתניא בספיחי שביעית דגידולי גידוליו אסורין בדבר שאין זרעו כלה מיירי לענין קדושת שביעית בביעור כיון דלזה לא מהני ביטול ברוב משו"ה אסורין ומאן דמתיר גידולי ספיחי שביעית מיירי לאיסור אכילה דספיחי שביעית דלזה מהני ביטול ברוב א"כ פשוט דגם בבבלי בהכי מיירי גם יתבאר בענף ג' דמסוגיא זו מוכח ג"כ דכל הסוגיא דהכא מיירי לענין איסור אכילה דספיחי שביעית

סעיף ג והנה האי דינא דאיסור ספיחים צריכים לנו כמה פעמים בסוגיא זו ומה"ט נבאר בקצרה איזה ספיחים אסורים לגמרי באכילה ע"פ דעת כל הראשונים. והנה תבואה שהביאה שליש בשביעית הוה ספיחים כדאמרינן מנחות (ה) דלר"ע דס"ל ספיחי שביעית אסורים מה"ת לדידי' לא היה העומר מתיר בשביעית משום דאיכא עלייהו איסור ספיחים. וכן אמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"ב) אמנם בשאר דברים כמו ירקות דעת הרמב"ם (ה' שמיטה פ"ג) דכשנלקטו בשביעית שחל עליהם קדושת שביעית מה"ת לאוכלם בקדושת שביעית הם אסורין מדרבנן באכילה משום איסור ספיחים חוץ מפירות אילנות וכן ירקות העולות בשדה בור ובשדה ניר וכן מכזיב ולהלן אע"ג דבכל הני איכא בהו קדושת שביעית ליכא בהו איסור