נחלת ברוך סז

שאין זרעו כלה מעלים את עיקר האישור היינו דודאי הוא פשוט לכו"ע דכל מה שניתוסף בהפירי מותר משום זה וזה גורם כמו גידולי איסור מדבר שזרעו כלה דהא הכא נמי איכא זוז"ג דעיקר האיסור ויניקת ההיתר גרמו לגידולים אלא דקמבע"ל אם הגידולים שניתוספו בהיתר מבטלים העיקר האסור שהוא חשוב אבל הר"ן בנדרים שם כתב דאי נימא דמה שניתוסף בהפרי מותר ודאי דהול"ל שהם מבטלים העיקר האסור אלא דקמבע"ל אם מה שניתוסף בהפירי מותר דא"ל דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי אלו אסורים כמותו ובזה פליגי הני אמוראי התם. והנה לפי שיטת הר"ן יש להסתפק אי נימא דהאי סברא דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי הן כמותו מהני רק שאין להתיר מה שניתוסף בהפרי משום זה וזה גורם משום דא"ל דבכה"ג היכי שהאיסור בעצמו מתגדל לא מהני זה וזה גורם כמו שנבאר לקמן אבל מכל מקום אינו לוקה על אכילתו על מה שניתוסף בהפרי בהיתר או דנימא דכיון שהם נמשכים מן האיסור הרי הן כמותו ממש גם ללקות על אכילתו ומצאתי דזו היא מחלוקת מפורשת בירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) גבי ערלה ולקמן סי' כ"ב נבאר דברי הירושלמי בארוכה ונברר שם אי זה הוא רק בערלה וכה"כ או דה"ה בכל האיסורים

והנה בהשקפה היה נראה דבגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה כל האיסורים שוים דלכאורה בכולהו איסורי איכא הני טעמי שכתבו המאירי והר"ן שהבאתי ולכאורה. נראה גם כן הכי בסוגיא דנדרים (נז ע"א) דמדמינן בזה כמה איסורים להדדי. אמנם כאשר נתבונן בכמה הלכות המפוזרות בבבלי ובירושלמי בהלכות אלו יתבאר לנו דלאו כל האיסורים שוים בזה ובכמה דוכתי נשארו בתוס' ובהר"ש בערלה בתימה רבה ובצ"ע גדול כי איכא בזה מבוכה רבה. וכאשר התבוננתי בהלכות הרמב"ם בזה ובמה שתמהו עליו גם בהסוגיות והשמעתות המפוזרות בבבלי ובירושלמי בזה מצאתי כי דברי הרמב"ם ברורים מאד דלאו כל האיסורים שוים בזה משום הני טעמי רויחי דאיכא בזה כמו שיבואר לפנינו בסי' הבאים וכל הסוגיות והשמעתות מבוארות באור הפשט הפשוט וברור מאד. והנה לבאר כל איסור ואיסור בפ"ע יארכו הדברים הרבה לזאת אמרתי לבאר בסי' זה כי איכא בזה ששה חילוקי דינים במה שאין האיסורים שוים דהיינו תלתא חילוקי דינים היכי שהעיקר הוא אסור וניתוסף בו אח"כ בגידוליו בהיתר ותלתא חילוקי דינים היכי שהעיקר הוא מותר וניתוסף בו אח"כ בגידוליו באיסור ובכל פרט ופרט מהני ששה חילוקי דינים נביא איסור אחד לדוגמא ונרשום באיזה סימן ובאיזה ענף יתבאר טעמי דמלתא ועפ"ז ימצא המתבונן פשר דבר גם כן בכל איסור ואיסור כי ע"פ הטעמים שביארנו יבואר לו בכל איסור למה הוא דומה ויתבאר לו גם כן פשר דבר בעוד כמה חילוקי דינים דאיכא בזה לבר מהני ששה והן עתה נבאר דברינו

דהנה בבצל של שביעית שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ונתגדלו דקמבע"ל נדרים (שם ע"ב) אי גידולי היתר מעלין את האיסור פסק הרמב"ם ה' שמיטה (פ"ד הכ"ו) שהן מותרין דזה לשון הרמב"ם העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל הואיל ושביעית איסורה ע"י קרקע ה"נ נטילתה ע"י קרקע ומדברי הרמב"ם מבואר דאין הטעם משום דמה שנתגדל בהיתר הוא מותר ומבטל את העיקר האסור כדרך ביטול איסור בהיתר, אלא שפקע האיסור לגמרי מן העיקר וכולו הוה היתר בלי שום תערובות איסור והראב"ד השיגו שם ובסי' הבא יבורר דעת הרמב"ם בזה ובבצל של גידולי תרומה ששתלו פסק הרמב"ם ה' תרומה (פי"א הכ"ב) שהגידולין מעלין את העיקר וכונתו דמה שניתוסף בבצל מותר והעיקר האסור בטל ברוב כדרך ביטול היתר ואיסור והראב"ד השיגו ולקמן נברר דעת הרמב"ם בזה וגבי ערלה וכה"כ כה"ג כגון ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות של ערלה והוסיף מאתים וכן כלאים בכרם ונעקר הכרם והוסיף אח"כ בהיתר מאתים בהני תרתי פסק הרמב"ם בה' מעשר ונטע רבעי ובה' כלאים (פ"ה הכ"ד) דכולו אסור ולכאורה דברי הרמב"ם תמוהים הרבה דבהדיא אמרינן נדרים (שם ע"א) דמאן דמתיר בבצל של גידולי תרומה ששתלו דגידולין מעלין את העיקר ה"נ סבירא ליה דבהני תרתי הגידולין מעלין את העיקר ודברי הרמב"ם נברר לקמן מכל מקום נתברר תלתא חילוקי דינים דאיכא נ"מ בין איסור לאיסור דבבצל של שביעית ששתלו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אמרינן דהאיסור פקע מהעיקר וליכא בי' שום תערובות איסור ובבצל של גידולי תרומה ששתלו ורבו גידוליו על עיקרו אמרינן דמה שניתוסף מותר ומבטל את העיקר כדרך ביטול איסורים וגבי ערלה וכה"כ כה"ג אמרינן דמה שניתוסף ג"כ אסור וכולו אסור

והנה כ"ז הוא כשהעיקר אסור ונתגדל וניתוסף עליו אח"כ בהיתר ולהיפך היכי דהעיקר מותר ונתגדל אח"כ באיסור איכא גם כן תלתא חילוקי דינים דאיכא נ"מ בין איסור לאיסור דבנדרים (שם) אמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה אלמא דהעיקר המותר שכבר עשרו עליו נהפך לאיסור וכן פסק הרמב"ם ה' מעשר (פ"ו ה"ד) ואע"ג דהר"ן בנדרים שם לא כתב כן הנה בסי' הבא בררנו היטב דעת הרמב"ם דהכא עיקר ההיתר נהפך לאיסור וגם מלישנא דגמרא נדרים (נט ע"א) דפרכינן ע"ז היתר שבהן להיכן הלך מוכת ג"כ הכי ובררנו שם עוד כמה איסורים דשייך בהו לומר הכי. אמנם גבי ערלה וכה"כ כה"ג הדבר פשוט דהעיקר המותר נשאר בהיתר ומה שניתוסף באיסור אסור והוה תערובות איסור בהיתר וכדתנן כלאים (פ"ז מ"ח) ומייתינן לה חולין (קטו ע"א) המעביר עציץ נקוב בכרם והוסיף מאתים אסור וכן גבי ערלה תנן ערלה (פ"א מ"ה)