נחלת ברוך סו

מעתה אתיא האי שמעתא כמין חומר דאמר אביי הכל מודים היכי דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה דלר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ודאי הוה עולה דכשאמר חצי עולה מיד פשטה קדושת עולה על כל הבהמה כיון דחצי בהמה הוה דבר שהנשמה תלויה בו וכשאמר אח"כ חצי' מעשר לאו כלום הוא אלא אפילו לר' יוסי שאמר בכה"ג גבי עולה ושלמים דשניהם חלין מכל מקום הכא עולה גרידא חלה דחצי מעשר א"א כלל שתחול כיון דמעשר אינו חל אלא על בהמה כולה כמש"כ לעיל והכא א"א לומר שתתפשט מעשר על כל הבהמה דעל חציה השניה הא חלה קדושת עולה ותו א"א שתתפשט עליה קדושת מעשר ומשו"ה ממילא פשטה קדושת עולה על כולה כדין מקדיש חצי בהמה דפשטה קדושה בכולה דהא הכא נמי החצי השני' שאמר למעשר כיון דמעשר לא חלה הוה חולין ופשטה עליה קדושת עולה והא דאמר אביי חצי עולה וחצי מעשר זה הוא משום ר"מ דאמר תפוס לשון ראשון דלדידי' אם הי' אומר חצי מעשר וחצי עולה פשטה קדושת מעשר בכולה אבל לר' יוסי דאמר דשניהם חלין לדידי' ליכא נ"מ בין שאמר חצי עולה קודם או חצי מעשר וממילא כיון דמעשר א"א שתחול על חצי בהמה פשטה קדושת עולה בכילה כמש"כ וה"ה נמי כה"ג אם אמר חצי עולה וחצי תמורה דתמורה גם כן אינו חל אלא על בהמה כולה וממילא בתמורה נמי לר' יוסי בין שאמר חצי עולה וחצי תמורה בין שאמר חצי תמורה קודם קרבה עולה מה"ט גופי' שכתבנו גבי מעשר וא"ש הא דאמר אביי חצי תמורה וחצי מעשר מאי דכיון דלר' יוסי כה"ג שניהם חלין והכא א"א לומר שיהא כן דבין תמורה בין מעשר אינו חל על חציו היכי שא"א לו להתפשט על כולו וע"כ צריך לומר בכה"ג דאחת משניהם לא תחול והשני' תתפשט על כולה משו"ה קמבע"ל איזה מהן תתפשט וזה הוא הפשט הפשוט הברור מאד

מעתה יתבאר היטב דעת הרמב"ם ה' תמורה (פ"ג ה"ב) שכתב שם אמר חצי בהמה זו תמורה וחצי עולה ה"ז תקרב עולה חצי עולה וחצי מעשר תקרב עולה חצי תמורה וחצי מעשר ה"ז ספק עכ"ל והכ"מ והלח"מ שם האריכו הרבה בדעת הרמב"ם אבל לדברינו דבריו מבוררים דבחצי עולה וחצי תמורה או מעשר בין שאמר תחילה חצי עולה בין שאמר חצי מעשר או תמורה תחילה בכל גווני תקרב עולה מה"ט שכתבנו אלא דבחצי תמורה ובחצי מעשר איכא ספיקא והדברים מבוארים באורחא דקשוט: סימן כא לבאר דיני גידולי איסורים מדבר שאין זרעו כלה שיש בזה מבוכה רבה

הנה לעיל בררנו דגידולי איסור מדבר שזרעו כלה מותרים בכל האיסורים שבתורה בין מאיסורי אכילה בין מאיסורי הנאה לפי מה דקיימ"ל דזה וזה גורם שרי חוץ מחמשה איסורים דגידוליהם אסורים גידולי תרומה משום גזירה כדאמרינן שבת (יז) וארבעה איסורי הנאה הקדש, קונמות, מע"ש, ביכורים בירושלים. והנה אע"ג דמע"ש וביכורים נאכלים בירושלים מכל מקום איסורי הנאה נינהו לשארי דברים זולת האכילה בירושלים כמו שבררנו בארוכה בספר מנחת ברוך עי"ש והנה טעמא דמלתא מאי טעמא גידולים של הני איסורים אסירי בררנו לעיל בארוכה. והנה כ"ז הוא בגידולי איסור מדבר שזרעו כלה

אמנם בגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה פליגי אמוראי נדרים (נז ע"ב) וכבר בררנו לעיל דליכא בהו שום נ"מ בין גידולי איסורי הנאה לגידולי איסורי אכילה דאי נימא בבצל של כה"כ ששתלו דכל מה שניתוסף בבצל אסור בהנאה ה"נ הול"ל בבצל של גידולי תרומה דאע"ג דבדבר שזרעו כלה גידוליו מותרים דליכא בהו האי גזרה דגידולי תרומה תרומה מ"מ בדבר שאין זרעו כלה הול"ל דכל מה שניתוסף בו אסור באכילה וכן להיפך אי נימא בבצל של גידולי תרומה ששתלו דכל מה שניתוסף בי' מותר והגידולים מבטלין ברוב את העיקר האסור ה"נ הול"ל בבצל של כה"כ ששתלו דכל מה שניתוסף בי' מותר ומבטל העיקר אלא דהספק דאיכא בגידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה הוא אם מה שניתוסף בגידוליו הוא מותר ומבטל העיקר האסור או לא. והנה אע"ג דדבר שאין זרעו כלה ליכא אלא תלתא מילי וכדתניא נדרים (נח ע"ב) ואלו הן דבר שאין זרעו כלה הלוף השום והבצלים מכל מקום האי דינא איכא נמי בכל הפירות והתבואות שבעולם דהא אם הרכיב ענף שיש בו פירות של ערלה וכה"כ באילן אחר ונתגדלו הפירות אח"כ בהיתר זה מדמינן בנדרים שם לגידולים מדבר שאין זרעו כלה כיון דבפירא גופי' איכא עיקר האיסור גם מה שניתוסף בה בהיתר וכן שיבולת של איסור ששתלו והוסיפה אח"כ בהיתר מנחות (ע ע"א) זה נמי דומה לגידולים מדבר שאין זרעו כלה מה"ט גופי'

והנה טעמא דמלתא מאי טעמא גידולי איסור מדבר שאין זרעו כלה גריעי מגידולים מדבר שזרעו כלה פליגי רבוותא דהמאירי בנדרים (נז ע"א) כתב דהא דקמבע"ל התם אי בגידולי איסור מדבר