נחלת ברוך סה

דהרמב"ם פסק כהת"ק דלפי מש"כ השתא ליכא פלוגתא בזה ודברי הכ"מ ברורים

ובמה שהבאתי הא דקמבע"ל תמורה (כו ע"ב) בחצי' תמורה חצי' מעשר דמוכח משם דבתמורה נמי פשטה קדושה בכולה כמש"כ הנה בסוגיא זו לא זכיתי לעמוד על פירושי רבותינו הראשונים ולענ"ד הסוגיא פשוטה מאד ומבוררת וכל הלכות הרמב"ם אתיין שפיר טובא: ענף ב

והנה באשר כי בהאי שמעתא דחצי' תמורה וחציה מעשר דתמורה (כו ע"א) שהבאתי בענף הקדום ראיתי בזה מבוכה רבה ולא זכיתי לעמוד בזה על פירושי רבותינו הראשונים ולפענ"ד האי שמעתא פשוטה מאד אמרתי לבארה וא"ש טובא דעת הרמב"ם. דהנה בתמורה (כה ע"ב) תנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי אם לכן נתכוון תחילה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וגרסינן שם, (כו ע"ב) אמר אביי הכל מודים היכי דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה היכי דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהג בכל הקדשים א"ד מעשר קריבה שכן מקדיש לפניו ולאחריו עכ"ל הגמרא

והנה רש"י מפרש דמשו"ה בחציה עולה וחציה מעשר לד"ה קרבה עולה משום דמעשר אינו קדוש אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי וה"ה נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא מימר בה ובחציה מעשר וחציה תמורה תרווייהו כי הדדי נינהו הי חיילא עכ"ל רש"י ובתוס' ד"ה אביי תמהו ע"ז דא"כ אפילו כשאומר כל הבהמה יהי מעשר גם כן לא חלה מעשר כיון שאינו דרך מנין וגם היאך אמרינן או דילמא מעשר קריבה הא לא קדשה אלא דרך מנין ומה"ט פירשו בתוס' שמעביר צאנו תחת השבט ואמר העשירי שיצא יהא חציו עולה וחציו מעשר דמ"מ קרב עולה לד"ה וכתבו הטעם דדוקא גבי עולה ושלמים א"ר יוסי דשניהם חיילי דלא אלימא כולי האי קדושה זה מזה אבל בעולה ומעשר דקדושת עולה אלים ועדיף מאד מקדושת מעשר ד"ה כונתו לעולה עכ"ל וקשה טובא דמלבד דליכא שום סברא כיון שהוא אומר שכיון לשניהם ומדינא שניהם חיילי לר' יוסי וכי משום דקדושת מעשר קלה לא תחול הא באומר עולה ושלמים שניהם חיילי לר' יוסי כדתנן אע"ג דקדושת שלמים קלה וגם אי נימא דקדושת מעשר קלה עוד אפילו משלמים מאי איכפת לן בזה ועוד בכמה דברים חמור קדושת מעשר משלמים כדאמרינן בב"ק (יג ע"א) וביותר קשה הא תמורת עולה יש לה קדושה כמו עולה עצמה ובחציה תמורה וחציה מעשר קמבע"ל בגמרא הול"ל נמי שאם אמר חציה תמורת עולה וחציה מעשר דעולה קרבה דקדושתה אלים טובא והנה הראב"ד בהשגות ה' תמורה (פ"ג ה"ג) האריך בהאי שמעתא והוא מפרש דבחציה עולה וחציה תמורה או מעשר אמרינן דמתחילה כיון לעולה גרידא ולא לתמורה דהוה דבר עבירה ולא למעשר דליכא לחצאין אלא שבסוף נמלך ועשאן תמורה או מעשר משו"ה קרבה עולה אבל באומר חציה תמורה וחציה מעשר בזה יש להסתפק לאיזה מהן כיון מתחילה וזה תמוה כשהמקדיש עומד לפנינו ואומר שכיון לשניהם מאי טעמא שניהם לא חיילי

אמנם אילולי דמסתפינא נלע"ד פשוט וברור הרבה כי כונת הגמרא הוא מלתא אחריתא כמו שנבאר דהנה עולה ושלמים הא באמת יכול להיות כן שבהמה אחת תהא חציה עולה וחציה שלמים ולא עוד אלא שיכול להיות ג"כ חציה עולה וחציה חולין כמו בהמה של שני שותפין והקדיש אחד חלקו וכדא"ר יוחנן תמורה (שם ע"א) דהא הקדש עולה ושלמים חלין אפילו על אבר אחד כדתנן תמורה (טז) מקדישין אברים ועוברים ולא ממירין ושם (יא ע"א) ילפינן מקרא דהקדש עולה או שלמים חלין על אבר אחד גרידא אבל תמורה או מעשר הא באמת א"א כלל לומר שיהי' כן דחציה תהא תמורה וחציה עולה או חולין וכן מעשר גם כן א"א כלל לומר שיהי' כן שחציו יהא מעשר וחציו יהא עולה או חולין דהא תנן שם (י ע"א) דאין ממירין אברים ועוברים ובחולין (סט ע"א) ילפינן מקרא דכתיב ואם ימיר בהמה בבהמה בהמה כולה ולא מקצתה ואפילו לר' יוסי דאמר בתמורה שם דממירין אברים בשלמים הא אמר בפירוש במשנתנו שם דכמו באומר רגל זו עולה כולה עולה ה"נ כשאומר רגל זו תהא תמורה הוה כולה תמורה אם כן קרינא בהמה בבהמה שהוא סובר דבמקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו נמי פשטה קדושה בכולה אבל שישאר כך שחצי בהמה תהא תמורה והחצי השני תהא עולה או חולין זה הוא נמנע לכו"ע כדכתיב בהמה בבהמה וה"ה נמי גבי מעשר גם כן הכי הוא דהא בחולין שם אמרינן בהדיא דהא מילתא דאין ממירין אברים אפשר למילף ממעשר משום דכתיב במעשר וכל אשר יעבור תחת השבט משו"ה בעינן בהמה כולה ולא מקצתה אמנם בין בתמורה בין במעשר אם אמר חצי בהמה תהא תמורה או מעשר כיון דחצי בהמה הוה דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה כמש"כ בענף א' משו"ה הוה כה"ג כל הבהמה תמורה או מעשר וכן אם אמר על בהמה אחת שהיא תהא תמורת עולה ושלמים כיון דכל הבהמה כולה הוה תמורה שפיר דמי וחל עליה עולה ושלמים וזה מבואר במשנתנו תמורה (כה ע"ב) שהבאתי אבל שתהי' הבהמה חצי תמורה או מעשר והחצי השניה תשאר חולין או עולה זה דבר נמנע שא"א להיות לכו"ע מה"ט שכתבנו: