נחלת ברוך סב

ומ"ט מכשיר ר' הונא בר חיננא ולד הנרבעת כשנרבעו כשהן קדשים ומסתבר לי טובא דמה"ט דחה הרמב"ם האי סוגיא דתמורה (יז ע"ב) דולדי קדשי בע"מ פסול למזבח דהרמב"ם (ה' תמורה פ"ד ה"ט) מכשיר ולדי קדשים בע"מ למזבח והלח"מ שם תמה הרבה על הרמב"ם ונלאה למצוא טעם לדבריו כמו שהעלה שם אבל לדברינו הדברים מבוארים דהרמב"ם סובר דרבא דאמר שם דכמו דס"ל לרבנן במפריש נקבה לעולה וילדה דהולד לא יקרב דה"ה בקדשים שנעשו בע"מ נמי ולדן לא יקרב אזיל לטעמיה דס"ל ג"כ דבנרבעת כשהיא קדשים לד"ה לא יקרבו וסובר דאפילו לרבנן דביאה לאו מילתא מכל מקום אסורין מה"ט דהולד בא מכח קדושה דחויה אבל לרב הונא בר חיננא דסובר דבנרבעת כשהיא קדשים ג"כ הולד מותר הוא פליג וסובר דבקדשים שנפסלו לא אמרינן דהולד בא מכח קדושה דחויה ולדידי' בקדשים שנעשו בע"מ הולד כשר להקרבה דהא לדידי' הא דתנן כל פסולי מזבח ולדותיהן מותרין מיירי שנפסלו כשהן קדשים והרמב"ם הא פסק (פ"ג מה' איסורי מזבח) כרב הונא בר חיננא משו"ה פסק ג"כ בולדי בע"מ דכשרין מעתה נתברר טעמא דפלוגתייהו דהני אמוראי וגם נתברר טעם הרמב"ם וזה ברור: ענף ד

ומעתה נבאר מש"כ בענף א' דגם מהלכות הרמב"ם מוכח שהוא מפרש להא מילתא דולדות אתנן דמיירי שנתן לה בהמה ואח"כ נתעברה דאע"ג דלכאורה מבואר בהרמב"ם להיפך דבהלכות איסורי מזבח (פ"ג הי"ב) לאחר שהביא כל הפסולים למזבח ואתנן ומחיר כתב כולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מנרבעת וכו' והאי נרבעת פי' הרמב"ם שם דמיירי כשעיברה ואח"כ נרבעה א"כ משמע לכאורה דבאתנן ומחיר כה"ג הולד מותר אך זה ליתא דכבר בררנו בענף א' דבאתנן כשנתן לה מעוברת העובר הוה אתנן ממש אפילו אי עובר לאו ירך אמו משו"ה לאחר שפרט הרמב"ם שם י"ד פסולי מזבח וכתב דכולן ולדותיהן מותרין כונתו דבכל או"א מה שמקרי ולד הוא כשר וגבי אתנן לא מיקרי ולד אלא כשנתן לה ואח"כ עיברה אבל בנרבע מוקצה ונעבד הא התם הול"ל דנרבעה ואח"כ עיברה ג"כ מיקרי ולד כיון שהולד בעצמו לא נרבע משו"ה סיים הרמב"ם דבהני כשעיברו ואח"כ נרבעו הולד פסול משום דעובר ירך אמו שהעובר הוה נמי נרבע כמש"כ הרמב"ם שם ובהני נמי נרבעו ואח"כ עיברו הולד כשר בהו

ואדרבא מהלכות הרמב"ם בזה מוכח כדברינו דהרמב"ם שם (ה' יד) כתב המשתחוה לקמת חיטים כשרים למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של איסורי מזבח שהן מותרין וזה הוא האיבעי' בע"ז (מו ע"א) במשתחוה לקמת חיטים מהו למנחות וכתב הכ"מ דמשו"ה פסק הרמב"ם לקולא כהאיכא דאמרי בע"ז שם אך באמת גם לפי האיכא דאמרי הא האיבעיא לא נפשטה כמו שבררנו בענף ב' אמנם טעמא בהרמב"ם משום דפסק כרב הונא בר חיננא בתמורה (ל ע"ב) שכתב דטעמא דולד הנרבעת מותר בנרבעו ואח"כ עיברו הואיל ונשתנו חזינן דשינוי מהני בנרבעת א"כ ה"נ בנעבד דהא בע"ז שם מדמינן נרבעת לקמת חיטים וכיון דלהרמב"ם היתר דולדות משום שינוי הוא כמש"כ הרמב"ם ולא משום טעמא דזה וזה גורם שאמר רבא שם א"כ פשוט דאפילו אם נולד ע"י חד גורם דאיסורא כגון שהאב והאם שניהם היו מאיסורי מזבח ג"כ הולד מותר משום שינוי דילפינן כל איסורי מזבח מאתנן דמהני שינוי בכולן וכפי דאמרינן בהאיכא דאמרי בע"ז שם וכיון דחזינן דבנרבעת אע"ג דילפינן מאתנן מכל מקום עיברו ואח"כ נרבעו אסורין ע"כ דגבי אתנן כה"ג אסור כמש"כ וזה הוא כדברינו והמתבונן בכל הני שמעתות שהבאתי יראה כי כל זה ברור הרבה: סימן כ' לבאר מה שכתבנו בסי' הקדום דהלכה כר' יוסי בהא מילתא דבתמורה נמי אם המיר מקצת בהמה פשטה קדושה בכולה ודלא כהכ"מ ה' תמורה (פ"א הט"ז)

הנה בסי' הקדום הבאתי הא דתנן תמורה (יוד) אין ממירין אברין ועוברין בשלמים ולא שלמים בהן ר' יוסי אומר ממירין אברין בשלמים אבל לא שלמים בהן א"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה והרמב"ם ה' תמורה (פ"א הט"ז) כתב אין ממירין אברים או עוברין בשלמים ולא שלמים בהן כיצד האומר רגלה של בהמה זו או ידה תחת עולה זו וכו' אינה תמורה עכ"ל וכתב הכ"מ דהרמב"ם פסק כת"ק דר' יוסי בתמורה שם ובהשקפה נראה כן דהא בהדיא כתב הרמב"ם כהת"ק אמנם באמת הלכה כר' יוסי בהא מילתא דבתמורה ג"כ