נחלת ברוך סא

מותר אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין עכ"ל הגמרא והנה בתוס' שם ד"ה אבל הקשו על הא דא"ר הונא נרבעו ולבסוף עיברו לד"ה מותר דקשה הא ר"א סובר בעלמא דזה וזה גורם אסור וזו היא קושיא גדולה דהא כה"ג ממש פרכינן בכורות (ז ע"א) וסבר ר"א זה וזה גורם מותר והא איפכא וכו' א"כ לכאורה קשה על רב הונא אמנם לדברינו א"ש טובא דרב הונא סובר כהאיכא דאמרי ע"ז (מז ע"א) דכל פסולי המזבח ילפינן מאתנן דשינוי מהני אלא דעיברו ואח"כ נרבעו לא הוה שינוי דמעיקרא בהמה והשתא בהמה ודשא הוא דאחיזה באנפה וכבר בררנו בענף ב' דגבי אתנן כה"ג הולד אסור כיון דלא הוה שינוי מעתה ממילא גבי נרבעת בכה"ג תליא בהא מלתא אי עובר ירך אמו אי לא ואע"ג דגבי אתנן כשנתן לה בהמה מעוברת לא תליא כלל בעובר ירך אמו כיון דס"ס הא נתן לה העובר אבל גבי נרבעת תליא בזה וכמש"כ בענף א' ומשו"ה כשנרבעה ואח"כ עיברה הולד מותר לכו"ע משום דיליף מאתנן ובכה"ג גבי אתנן הולד מותר אפילו אי ליכא אלא חד גורם משו"ה א"ש הא דא"ר הונא דבנרבעו ואח"כ עיברו ד"ה מותר דזה הוא משום דיליף כל הפסולים מאתנן ואפילו בחד גורם נמי מותר ורבא דאמר בתמורה שם דבנרבעו ואח"כ עיברו תליא בזה וזה גורם זה הוא משום דרבא סובר דלא ילפינן כל פסולי המזבח מאתנן וכלישנא קמא דע"ז שם משו"ה תליא בזה וזה גורם ובחד גורם לד"ה אסור ולרב הונא מותר משום דילפינן מאתנן כמש"כ

והנה מצאתי בשסי"ן החדשים למי שהעיר בזה דא"ל דרב הונא יליף מאתנן אמנם לפי שהוא סובר בפשיטות כדעת התוס' דבאתנן כה"ג שנתן לה מעוברת הולד מותר א"כ לא סלקא כלל האי שמעתא דאי נימא דרב הונא יליף מאתנן הול"ל בעיברו ואח"כ נרבעו ג"כ מותר כמו באתנן אבל לדברינו א"ש דבאמת באתנן כה"ג הולד אסור ובנרבעת תליא אי עובר ירך אמו וזה ברור

ואפשר להביא ראי' לדברינו מהא דגרסינן בתמורה שם בתר הכי לישנא אחרינא אמרי לה א"ר הונא בר חיננא א"ר נחמן מחלוקת כשנרבעו כשהן מוקדשין דר"א סובר ביאה מלתא היא ורבנן סברי לא אבל נרבעו כשהן חולין הואיל ואישתנו ד"ה מותרין רבא אמר ר"נ מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין דר"א סובר ביאה מילתא היא ורבנן סברי הואיל ואישתנו מותרים אבל נרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורין עכ"ל הגמרא וקשה מאי האי דאמר ר"נ הואיל ואישתנו מותרין מאי שייטא דשינוי הכא הא נרבעו ואח"כ עיברו דמותר זה הוא משום זה וזה גורם כדאמרינן שם לעיל א"כ מאי קאמר הואיל ואישתנו אבל לדברינו א"ש דאע"ג דרבא אמר שם לעיל מטעמא דזה וזה גורם מכל מקום טעמא דרב נחמן דנרבעו ואח"כ עיברו דמותר לד"ה זה הוא משום דילפינן מאתנן וכהאיכא דאמרי בע"ז (שם) ומשו"ה אמר הכא האי לישנא הואיל ואישתנו מותרין דעיקר ההיתר משום דשינוי מהני בנרבעת כמו באתנן וכבר כתבנו בענף א' דהא דאמרינן בב"ק הם ולא שינויהם הם ולא ולדותיהם חדא דרשא היא דבנתן לה בהמה ואח"כ נתעברה כיון דהולד הוה דבר חדש ודאי הוה שינוי ומה"ט כתב הרמב"ם (ה' איסורי מזבח פ"ג הי"ז) המשתחוה לקמת חיטים מותרין למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות וכתב ג"כ ה"ט דשינוי לגבי חיטים ועשאן סולת ולגבי ולדות מעתה מבורר כדברינו דטעמא דר"נ משום דיליף נרבע מאתנן דולדות מותרין ומסתבר דהאי ר"נ דמייתינן בע"ז שם (מו ע"א) זה הוא נמי רב נחמן דלישנא בתרא דתמורה דלד"ה עובר ירך אמו ולד"ה עיברו ואח"כ נרבעו אסורין אלא כשנרבעו ואח"כ עיברו פליגי ובזה איכא טעמי טובא כפי המתבאר שם

ודע דגם אי נימא דילפינן מאתנן דשינוי וולדות מותרין בכל איסורי מזבח מכל מקום זה הוא בנרבע מוקצה ונעבד אבל ולד טרפה למזבח אי אפשר למילף מאתנן דמה לאתנן שמותר להדיוט ומה"ט בבכורות (שם) דמייתינן שם דר"א סובר זה וזה גורם אסור ור' יהושע מתיר מייתינן שם רק הא דתניא בולד טרפה דר"א אוסר ור"י מתיר וכן בתמורה (לא ע"א) בולד טרפה לא אמרינן רק ה"ט דזה וזה גורם משום דבולד טרפה אי אפשר להתיר רק מטעמא דזה וזה גורם ובחד גורם לד"ה אסיר וזה פשוט

עוד זאת אמרתי לבאר בהאי סוגיא דתמורה שהבאתי בהא דרבא אר"נ מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין דר"א סובר ביאה מילתא היא וכו' אבל נרבעו כשהן מוקדשין לד"ה אסור דרבא אינו מפרש שום טעם בזה דכיון דלרבנן ביאה לאו מילתא היא א"כ מ"ט בנרבעו כשהן מוקדשין אסור ומסתבר לי טובא דהא באמת קשה טובא להיפך מ"ט דרב הונא בר חיננא דסובר דנרבעו כשהן מוקדשין הולד מותר הא כה"ג נדחו ממזבח בשעה שהיו קדשים והולד בא מכח קדושה דחויה וכה"ג הולד פסול וכדתנן תמורה (יח ע"ב) במקדיש נקבה לעולה ואח"כ ילדה דלרבנן א יקרב משום שבא מכח קדושה דחויה ועוד הא בולד של קדשים בעלי מומין שנעשו בעלי מומין לאחר שהוקדשו ג"כ אמרינן תמורה (יז ע"א) דלא יקרבו מה"ט שבאו מכח קדושה דחויה וכדאמרינן שם ולד בעלי מומין מנ"ל ת"ל אם זכר וכו' רבא אמר ליקרב ואליבא דר"א רב פפא אמר לרעי' ואליבא ד"ה כלומר דרבא סובר דהאי ברייתא דמרבי ולדי קדשים בע"מ אתיא כר"א דסובר במקדיש נקבה לעולה דהולד כשר להקרבה אע"ג דבא מקדושה דחויה אבל לרבנן פסול ור"פ סבר דהאי ברייתא דמרבי ולדות בע"מ לא מיירי בהקרבה אלא לרעי' ואתיא כרבנן מכל מקום מבואר דלרבנן כה"ג אינו קרב לפי שבא מכח קדושה דחויה