נחלת ברוך ו

משני היניקות וא"כ לכאורה זה הוה זוז"ג והרמב"ן בר"ה (ט ע"א) הביא בשם רש"י שמפרש דמיירי כגון שהיו שני אילנות סמוכים זה לזה אחד זקן ואחד ילד וסיבך ראש האילן של הילד בתוך אילן הזקן ונתאחה ובכה"ג הילדה הוה כענף של האילן הזקן ובהפירות הגדלים עליו איכא שתי יניקות יניקת עצמה האסורה ויניקת אילן הזקן המותרת א"כ לכאורה זה הוה ג"כ זוז"ג. ודע דלפי פירוש זה ע"כ דמיירי שאחורי העלין פונים לאילן הזקן. שמזה מוכח דעיקר היניקה הוא מהאילן הא לא"ה אסור כמו שהבאתי לעיל בשם הירושלמי וכבר הבאתי לעיל מש"כ הר"ן דאפילו כשאחורי העלין פונים לאילן מ"מ יש בה ג"כ מיניקת עצמה וצריך להאי טעמא דזוז"ג א"כ לכאורה להני תרתי פירושי הי' אפשר לומר הכא ה"ט דזוז"ג. אמנם הרמב"ן בעצמו (ר"ה ט) שם פי' דמיירי דלאחר שסיבך ראש האילן הילדה בתוך הזקנה עקר שרשי הילדה מקרקע וא"כ לדבריו ליכא תו בהפירות אלא מיניקת אילן הזקן וכש"כ לפי מה שפי' בתוס' מנחות (סט ע"א) ד"ה דאמר ר' אבהו דילדה שסיבכה בזקנה מיירי שלקח ענף תלוש והרכיבו בתוך אילן זקן. א"כ ודאי דליכא בהפירות אלא יניקת אילן הזקן ולהני תרתי פירושי בתראי עיקר הרבותא הוא דלא חשבינן מה שהרכיב הענף באילן כנטיעה חדשה וא"כ לא שייך הכא כלל הא מלתא דזוז"ג. והנה הסוגיא דסוטה (מג ע"א) א"ש לכל הפירושים עי' לקמן ולהלכה יש בזה מבוכה רבה מאד ואכ"מ לברר כי אנו עומדים כעת רק לבאר אי שייך הכא ה"ט דזוז"ג ולכאורה להני תרתי פירושי קמאי שהבאתי הי' א"ל דבילדה שסיבכה בזקנה איכא ה"ט דזוז"ג וכמו שפי' רש"י והר"ן שהבאתי וזה יבורר בענף הבא: ענף ב

אמנם לענ"ד בילדה שסיבכה בזקנה לא שייך כלל הא מלתא דזוז"ג גם להני רבוותא שהבאתי בענף א' דמפרשי דבילדה שסיבכה בזקנה הפירות גדלים מיניקת היתר ומיניקת איסור מ"מ זה לא הוה כלל זוז"ג דזוז"ג לא הוה אלא בכ"מ דליכא ממשו של איסור אלא גרמא דאיסורא שהאיסור וההיתר גרמו לדבר אחד שיבוא כגון ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) ולד טרפה חולין (נח ע"א) וולד הנרבעת תמורה (ל ע"ב) דבכל הני האב המותר והאם האסורה גרמו להולד שיבוא וכן בנוטע אגוז של ערלה דהאגוז האסור ויניקת הקרקע המותרת גרמו לאילן שיבוא או בכ"מ שהאיסור וההיתר גרמו פעולה אחת כגון שאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו דפעולת החימוץ נעשה ע"י שניהם. ואני מוסיף לבאר דבולד הנסקלת ולד טרפה וולד הנרבעת גם אם האב והאם שניהם היו אסורים כגון ששניהם היו טרפות או נסקלין או רובע ונרבע מ"מ הולד אינו טרפה ממש דליכא ביה סימן טרפה. וגם אינו שור הנסקל ממש דהא הוא לא הרג את הנפש וכן לא הוה נרבע דהא הוא בעצמו לא נרבע אלא דהולד אסור משום שנתהווה מגרמא דאיסורא דהא זה פשוט דהא דאמרינן סנהדרין (פ ע"א) בולד הנסקלת ולד הנרבעת דהיא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו דהתם מיירי דנגחה או נרבעה כשהיתה מעוברת דעובר ירך אמו אבל כשנגחה או נרבעה ואח"כ נתעברה אין על הולד שום איסור אלא לפי שבא מגרמא דאיסורא ובכה"ג היכי דאיכא נמי גרמא דהתירא כגון שהאב הי' מותר והאם אסורה הוה זוז"ג וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי הא מיירי שיש בעיסה של היתר לבטל את השאור של תרומה במאה ואחד וכדתנן בהדיא ערלה (פ"ב מ"ו) וכיון שיש בהיתר לבטל האיסור ליכא הכא תערובות איסור אלא דאיכא הא מלתא גרידא דפעולת החימוץ בא מגרמא דאיסורא משו"ה כיון דאיכא נמי גרמא דהתירא זוז"ג שרי וכן כל זוז"ג שבהש"ס מיירי דליכא שום איסור אלא הא מלתא דגרמא דאיסורא גרידא

אבל הכא בילדה שסיבכה בזקנה הא כל מה שנתגדל מיניקת הילדה זה הוא ממשו של איסור שאסרה תורה כדכתיב וערלתם ערלתו את פריו דכל מה שנתגדל מהילדה הוא גופו של איסור שאסרה תורה וכל מה שנתגדל מיניקת הזקנה הוא מותר א"כ איכא בזה תערובות ממשו של איסור בממשו של היתר ומה"ט א"ש דבסוטה (מג ע"ב) בילדה שסיבכה בזקנה לא מדכרינן כלל הא מלתא דזוז"ג דהכא לא הוה גרמא דאיסורא אלא תערובות ממשו של איסור בהיתר וצריך לדון דין ביטול משי"ה אמרינן דבטלה יניקת הילדה ביניקת הזקנה כמו שיבואר עוד

עוד איכא טעמא רבה דילדה שסיבכה בזקנה לא דמי לזוז"ג שבש"ס בין לקולא בין לחומרא דבכל זוז"ג שבש"ס מיירי שהאיסור בפני עצמו וגם ההיתר בפ"ע אינם יכולים לגרום רק שני הגורמים ביחד הם גורמים וכל אחד ואחד משני הגורמים הוא גורם לכל הדבר כולו כמו ולד טרפה שהאב גורם להולד כולו שיבוא וכן האם גורמת להולד כולו שיבוא. משו"ה מאן דאוסר סובר כיון שהאיסור גורם להולד כולו שיבוא אסור ומאן דמתיר סובר כיון דהאיסור בפ"ע לא הוה גורם אלא ע"י צירוף של היתר זוז"ג שרי וכן בשאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו התם נמי החימוץ לשבח לא הי' אפשר לבוא ע"י אחד מהם אלא ע"י צירוף שניהם וכל אחד ואחד מהגורמים גורם לכל השבח משו"ה תליא בפלוגתא דזוז"ג אבל בילדה שסיבכה בזקנה כל מה שאפשר להתגדל מיניקת האיסור הוא מתגדל בלא סיוע של יניקת ההיתר וכל מה שאפשר להתגדל מיניקת ההיתר מתגדל בלא סיוע יניקת האיסור וכש"כ היכי דעיקר היניקה הוא מאחד מהם ודאי דכל מה שאפשר להתגדל מיניקה זו א"צ לסיוע מיניקת השני' אלא דמיניקת שניהם הפרי היא יותר גדולה א"כ כל אחד מהגורמים לא גרם לכל הפרי אלא למקצת פרי א"כ איכא בהאי פרי תערובות ממשו של איסור בהיתר. דהיינו מקצת פרי שנתגדל מיניקת הילדה הוה ממשו של איסור ומקצת הפרי שנתגדל מיניקת