נחלת ברוך נח

סימן יט עוד בזה לבאר הא דפליגי תנאי בזוז"ג גבי ולדות אי אסור מה"ת או לא

הנה בסי' הקדום בררנו דהא דפליגי תנאי חולין (נח ע"א) בכורות (ז ע"א) בולד טרפה לאכילה ולהקרבה דאינהו פליגי בדאורייתא דמאן דאוסר אוסר מה"ת ומאן דמתיר מודה דבחד גורם כגון כשאביו ואמו שניהם היו טרפות אי נימא דבכה"ג מולידים דהולד אסור מה"ת לאכילה ולהקרבה. ומה"ט מסתבר לי טובא דהא דאמרינן ב"ק (סו ע"א) גבי אתנן זונה הם ולא ולדותיהם דכונת הגמרא הוא בנתן לה אתנן ואח"כ נתעברה וילדה דהולד מותר להקרבה דאי לא דממעטו קרא הוה ליה למימר דהולד אסור להקרבה כיון שנולד מאיסורי מזבח ולמ"ד זה וזה גורם אסור הוה ליה למימר דאפילו נתעברה מכשרה אסור למזבח כמו דסבירא ליה בולד טרפה בבכורות שם ולמ"ד זה וזה גורם מותר לדידי' נמי היכי שהאב והאם שניהם היו מאתנן הוה ליה למימר דהולד אסור ומשו"ה בעי קרא למעט אפילו כשנולד בחד גורם דאיסורא גם כן מותר ובתוס' שם ד"ה הם פירשו דמיירי שנתן לה באתננה בהמה מעוברת וילדה דהולד שרי וקשה לי ע"ז כמה קושיות עצומות בכמה וכמה שמעתות. אמנם ראיתי כי כל הראשונים פירשו כפי' התוס' הרשב"א ובשיטה מקובצת בב"ק שם והריטב"א ע"ז (מו ע"א) גם מדברי הרמב"ם ה' איסורי מזבח (פ"ג הי"ב) גם כן משמע הכי כמו שנבאר בענף ד' ואשתומם ע"ז. אך התבוננתי בה' הרמב"ם שם שבהלכה זו ומצאתי כי בהכרח הרמב"ם מפרש כדברינו ודברי הרמב"ם (בפ"ג מה' איסורי מזבח) יתבאר לפנינו בענף ד' מעתה נבאר דברינו בארוכה

דהנה תנן ב"ק (סה ע"א) נתן לה באתננה חיטים ועשאן סולת וכו' ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ופרכינן מאי טעמא דב"ש גם לרבות שינויהם וב"ה הם ולא שינויהם וב"ש הם ולא ולדותיהם וב"ה תרתי שמעית מינה הם ולא שינויהם הם ולא ולדותיהם וב"ה הא כתיב גם גם לב"ה קשיא עכ"ל הגמרא ובתוס' שם (פו ע"א) ד"ה הם כתבו דמיירי שנתן לה בהמה מעוברת באתננה דהולד מותר וכתבו דליכא למימר דמיירי שנתן לה ואח"כ נתעברה דמשמע חמורה (ל ע"ב) דדומיא דולד הנרבעת שרינן ולד אתנן עכ"ל וקשה טובא חדא דמסברא גרידא כשנותן בהמה מעוברת באתננה הא הוא נותן לה גם העובר באתננה וא"כ העובר הוה אתנן ממש ולא ולד אתנן ואפילו למ"ד מעוברת שנרבעה הולד מותר הא אמרינן תמורה שם דטעמא משום דעובר לאו ירך אמו וכשנרבעה הבהמה העובר לא נרבע משו"ה העובר מותר ומאן דאוסר סובר דעובר ירך אמו וכמו דחל שם נרבע על כל אבריה כן חל על העובר וכ"ז שייך גבי מעוברת שנרבעה אבל בנותן מעוברת באתנן אין שום נ"מ אי נימא עובר ירך אמו או לא דהא הוה כמו שנתן לה שתי בהמות נפרדות דשניהם הוו אתנן ממש ומש"כ בתוס' ראי' לדבריהם משום דמשמע תמורה שם דדומיא דולד הנרבעת שרינן ולד אתנן וכונתם דבתמורה שם מייתינן האי מימרא דרבא דמעוברת שנרבעה ולדה אסור דעובר ירך אמו על האי משנה דתנן בה דאתנן ולדה מותר דכתיב הם ולא ולדותיהם א"כ משמע דהא דרבא אוסר גבי נרבעת כה"ג באתנן מותר משום דכתיב הם ולא ולדותיהם אבל לי מסתבר דמהתם איכא ראי' להיפך דודאי הא דתנן שם גבי אתנן דולדותיהם מותר מיירי שנתן לה ואח"כ נתעברה דכשנתן לה מעוברת הולד מיקרי אתנן ממש ולא ולד אתנן ובנתן לה ואח"כ נתעברה נמי דוקא גבי אתנן שרי משום דאיכא קרא אבל בנרבעת כה"ג הולד אסור דהא רבא גופי' אמר שם על אידך משנה דהא דפליגי רבנן ור"א שם בולד הנרבעת מיירי כשנרבעה ואח"כ נתעברה ופליגי אי זה וזה גורם שרי מכלל דהיכי דליכא זה וזה גורם כגון שהאב והאם היו רובע ונרבע הולד אסור לכו"ע וזה הוא דוקא בנרבעת אבל באתנן הולד מותר לכו"ע דקרא מיעטו ועוד נבאר בענף ג' דחד אמורא שם סובר דילפינן נרבעת מאתנן דהולד כשר וכמו דאמרינן כה"ג בע"ז (מז ע"א) דילפינן נעבד מאתנן דיש שינוי בנעבד כמו באתנן ולכו"ע א"ש דבעי קרא באתנן למעט ולדות והאי מימרא דרבא מעוברת שנרבעה הולד אסור דהיא וולדה נרבעו זה הוא מלתא אחריתא דתליא בהא דאמר רבא עובר ירך אמו וזה שייך גבי נרבעת אבל באתנן אפילו לאו ירך אמו נמי בכה"ג הוה אתנן ממש וראיה לדברינו דהא על משנה קמייתא שם דתנן ולד אתנן מותר לא פרכינן כלל בגמרא שם במאי קמיירי ועל אידך משנה דתנן כל הפסולין ולדותיהן מותר ור"א אוסר פרכינן בגמרא במאי קמיירי ופליגי התם אמוראי אי מיירי במעוברת שנרבעה או שנרבעה ואח"כ נתעברה וזה ראי' לדברינו דגבי אתנן בין דנימא עובר ירך אמו או לא מכל מקום כשנתן מעוברת הולד הוה אתנן ממש וא"כ המשנה דולד אתנן מותר ע"כ מיירי שנתן ואח"כ נתעברה. אך באידך משנה דפליגי בולד נרבעת התם שייך האי פלוגתא דאמוראי דלמ"ד עובר ירך אמו מיירי גם כן התם בנרבעה ואח"כ נתעברה ופליגי בזוז"ג דבחד גורם לכו"ע אסור ולמ"ד עובר לאו ירך אמו לדידי' התם ה"ה במעוברת שנרבעה אלא דפליגי בעובר ירך אמו כדאמרינן בגמרא שם אם כן מהאי סוגיא איכא נמי ראיה לדברינו

עוד קשה לי דהא מצינו בדוכתי טובא דבכה"ג לא מקרי העובר ולד חדא הא דתנן תמורה