נחלת ברוך נה

טעם בששה פעמים מים ומשו"ה כיון דסתם מזיגה הוה ג' חלקים מים ליכא ביין של תרומה שבכוס אחת לתת טעם במים שבשני הכוסות. והנה הכא לא איירינן כלל מ"ט בכה"ג המים שבשני הכוסות מותרים דזה פשוט דכיון דאין ביין של תרומה גרידא לתת טעם בכל המים אלא ע"י צירוף היין של היתר משו"ה המים שבכוסות מותרין אלא דבבבלי קמ"ל דהיין של תרומה שבכוס אינו אוסר היין שבכוס של חולין דאע"ג דבתרומה מב"מ אינו בטל אלא במאה ואחד מכל מקום בכה"ג אמרינן סלק את מינו כמו שאינו והמים מבטלין היין של תרומה. ואיכא נ"מ בין האי מימרא דר"י בבבלי להאי מימרא דר"י גופי' שהבאתי מהירושלמי מכוס שמזגו מאיסור והיתר דבבבלי פשיטא לן דהמים שבשני הכוסות מותרין לפי שאין באיסור לתת בהם טעם אלא ע"י צירוף וקמ"ל דהיין של תרומה אינו אוסר היין של חולין משום דאמרינן סלק ההיתר כמו שאינו ובירושלמי בכוס שמזגו מאיסור והיתר התם פשיטא לן דהיין של איסור אינו אוסר היין של היתר משום דאמרינן סלק ההיתר אלא דקמ"ל דהיין אינו אוסר המים שבכוס לפי שאין באיסור ליתן טעם אלא ע"י צירוף ולדינא הבבלי והירושלמי שוין. מכל מקום מבואר ג"כ בבבלי דאיסור והיתר שנצטרפו ונתנו טעם מותר עד שיהא באיסור גרידא ליתן טעם וראיתי בפמ"ג (ח"ג פ"ד) שהביא האי ראי' מבבלי

אמנם איכא רבוותא שהביא הר"ן שם והטור ביור"ד (סי' קלד) דסברי דיין במים נותן טעם בס' אלא דר"י מיירי דהכוס של חולין גדולה הרבה שיש במים שבה לבטל היין של תרומה שבכוס שני בששים ולדידהו תו ליכא ראי' מהכא דע"כ הכא מיירי שיש ביין של חולין לתת טעם בהמים שבשני הכוסות ואין ביין של תרומה לתת טעם בהמים שבשני הכוסות ובכה"ג לא הוה כלל זה וזה גורם כמבואר ערלה (פ"ב מ"ז) והנה מהירושלמי שהבאתי דמיירי בכוס שמזגו מאיסור והיתר והתם ע"כ הא מיירי שאין בכל או"א ליתן טעם אלא ע"י צירוף שניהם דהא מייתינן שם ע"ז האי פלוגתא דר"א ורבנן בשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו וכיון דסתם מזיגת הכוס הוא ג' חלקים מים וחלק אחד יין ומ"ל הא מלתא דאמרינן בירושלמי שמזגו כוס מיין איסור והיתר ואין בכל או"א מהיין לתת טעם במים א"כ ע"כ מוכת דיין במים אינו נותן טעם בס' אלא בששה פעמים כדעת הני רבוותא שהבאתי ובאמת גם הב"י בשו"ע ביור"ד (סי' קלד סעי' ה) פסק הכי ומהירושלמי שהבאתי איכא ראי' להלכה זו. מכל מקום בררנו דאיסור והיתר שנצטרפו לתת טעם בתבשיל מותר עד שיהא באיסור גרידא לתת טעם וזה פשוט: סימן יח לבאר דין בהמה שנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה אם היא מותרת משום זוז"ג וגם אי איכא נ"מ להיכי שנתגדלה באיסורי הנאה או שנתגדלה באיסורי אכילה גרידא

תשובה. הנה הרמ"א ביור"ד (סי' ס סעי' א) כתב בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה עכ"ל וטעמא דהרמ"א משום דתנן תמורה (ל ע"ב) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ע"ג מזבח ובגמרא שם (לא ע"א) פרכינן אלא מעתה האכילה כרשיני עכו"ם ה"נ דאסירא אלא תני ר"ח טרוטאה קמי ר' יוחנן כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעל"ע עכ"ל הגמרא וכתבו שם בתוס' ד"ה שינקה ז"ל וה"ה בכרשיני עכו"ם אם אכלה כל ימיה שעיקר גדילתה מהן שהיא אסורה ולפום רהיטא אפילו להדיוט עכ"ל התוס' וסובר הרמ"א דמש"כ בתוס' ולפום רהיטא אפילו להדיוט דזה קאי על הני תרתי או כשאכלה כל ימיה כרשיני עכו"ם או בכשרה שינקה מן הטרפה דכשהניקה חלב רותח משחרית לשחרית שיכולה לעמוד על אכילה זו דאסורה אפילו להדיוט ומה"ט אוסר הרמ"א כשנתגדלה כל ימיה אפילו רק באיסורי אכילה גרידא אבל הש"ך שם (סק"ה) כתב דכונת התוס' שכתבו ולפום רהיטא אפילו להדיוט דזה קאי רק כשנתגדלה בכרשיני עכו"ם דהוה איסורי הנאה אבל בהא דתנן במשנתנו ר"ח בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה לא יקרב ע"ג המזבח זה הוא להקרבה גרידא אבל להדיוט אפילו כשנתגדלה כל ימיה באיסורי אכילה מותרת והש"ך הביא ראי' לדבריו מהא דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי טבל חולין ובתוס' ע"ז (מט ע"א) ד"ה שאם נטע כתבו דאפילו למ"ד דגידולי איסורי הנאה אסורין מכל מקום גידולי איסורי אכילה מותרין לפי שאינו אוכל האיסור עצמו וכתב הש"ך דה"ה הכא דאע"ג דכשנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה אסורה מכל מקום כשנתגדלה מאיסורי אכילה מותרת מה"ט גופי' דהא מכל מקום אינו אוכל האיסור עצמו

והנה אע"ג שכבר העירותי לעיל דאיכא לעיינא טובא על מש"כ בתוס' ע"ז (שם) דמשו"ה גידולי איסורי אכילה מותרין לכו"ע משום שאינו אוכל האיסור עצמו דמ"מ הול"ל שהן אסורין לפי שבאו מגרמא דאיסורא אכילה דכמו דדבר שבא מגרמא דאיסורי