נחלת ברוך נד

מותר. אמנם לענ"ד מהכא ליכא שום ראי' דאין כונת הירושלמי כלל להיתר ואיסור שנצטרפו ונתנו טעם בתבשיל דהתם מיירי אפילו כשריבה אח"כ גריסין של היתר הרבה יותר מכל התבשיל שהם בעצמם יכולים לתת טעם בלי שום צירוף מכל מקום קמבע"ל התם דכונת הירושלמי שם כגון כזית גריסין של תרומה שנתבשל עם שבעים זיתים של עדשים וכיון דאין בתרומה לתת טעם התבשיל מותר אך כשריבה אח"כ גריסין הרבה של חולין אפילו שמונים זיתים הול"ל כיון דתרומה מב"מ אינו בטל בששים אלא במאה אם כן אע"ג דהעדשים שבתבשיל מותר מכל מקום הגריסין של חולין שנפלו באחרונה נאסר שאין בהן מאה לבטל הגריסין של תרומה וע"ז אמרינן בירושלמי דמותרין כמו דמסקינן שם דבכה"ג אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו וכדאמרינן גם כן הכי בבבלי חולין (ק) בדוכתי טובא מעתה ליכא מהירושלמי ראי' כשאין בהיתר לתת טעם בתבשיל אלא ע"י צירוף איסור דזה הוה זה וזה גורם בכ"מ אי כה"ג שרי בטכ"ע מה"ת

אמנם לא ידעתי מאי טעמא לא הזכיר הפמ"ג מה שכתב בהדיא הר"ן להיפך דז"ל הר"ן ע"ז (עג ע"א) דודאי בזה וזה גורם לא שייך לומר ראשון ראשון בטל שהרי נשתנה דינו שאפילו היתר אוסר בו למ"ד זה וזה גורם אסור משא"כ ודאי בשאר נותני טעמים שהרי הדבר פשוט שאם כזית נבלה וכזית שחוטה נצטרפו ונתנו טעם במקפה מותר אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור וחמץ שאני מפני שהוא הכשרו של עיסה הרי היא כאילו נתהותה העיסה מכח הגורמים עכ"ל הר"ן שם הנה מבואר מהר"ן להיפך דבטכ"ע כיון שאין באיסור גרידא לתת טעם בתבשיל האיסור בטל לכו"ע דודאי לא נצטרף טעם ההיתר לאיסור לאסור התבשיל אלא דבשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו כיון דהשאור הוה הכשירו של העיסה הרי כאילו נתהותה העיסה מכח הגורמים כלומר כמו דאמרינן ע"ז (לה ע"א) גבי מעמיד כיון דקא מוקים כמאן דאיתא לאיסורא בעינא דמי

גם לא ידעתי מאי טעמא לא הזכיר הפמ"ג הא דתנן ערלה (פ"ב מי"ז) בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים ופי' הר"ש והרע"ב דמיירי שאין בכל או"א לתת טעם בבשר התאוה אלא שנצטרפו ונתנו טעם משו"ה התבשיל אסור לטמאים דבין ק"ק ובין קדשים קלים אסור לטמאים אבל מותר לטהורים אפילו לזרים דאע"ג דקדשי קדשים אסור לזרים מכל מקום הא בקדשי קדשים גרידא לא היה כדי ליתן טעם משו"ה אין בהן לאסור כמו דאמרינן לעיל עד שיהא בו כדי לחמץ כן פי' הר"ש והרע"ב. והנה מדברי הר"ש שכתב שאין בהן לאסור כמו דאמרינן לעיל עד שיהא בו כדי לחמץ נראה כי הוא פליג על הר"ן שהבאתי דלהר"ן כשאין באיסור לתת טעם לכו"ע מותר אלא דבמחמץ פליגי והר"ש סובר דבנתינת טעם ג"כ תליא בהאי פלוגתא מכל מקום מבואר ממשנתנו דלדידן דזה וזה גורם מותר גבי מחמץ ה"ה דמותר כה"ג בנתינת טעם ומסתבר לומר דמה"ט לא הביא הפמ"ג משנה זו כיון דהכא מיירי במב"מ שנתבשל בשר אסור ובשר מותר ומב"מ מה"ת בטיל ברוב אלא דמדרבנן אסור וגבי מילי דרבנן הא גם הפמ"ג סובר דאמרינן כה"ג זה וזה גורם מותר אמנם לפי מה שנברר לקמן בארוכה דבנתינת טעם מקדשים אפילו במב"מ מה"ת אינו בטל אם יש בו בנו"ט כיוצא בו בשא"מ א"כ מבואר מהכא דבטכ"ע שרי כה"ג וכ"ז הוא לפי' הר"ש והרמב"ם מפרש משנה זו בפי' אחר

ובמה שהבאתי מה דפליגי הר"ש והר"ן באיסור והיתר שנצטרפו ונתנו טעם בתבשיל אי זה תליא בהאי פלוגתא דזה וזה גורם אי דכה"ג לכו"ע מותר אפשר להביא ראי' לדעת הר"ש דזה תליא נמי בפלוגתא דזה וזה גורם דהנה בירושלמי ערלה (פ"ב ה"ו) בהאי משנה דשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו ר"א אומר אחר אחרון אני בא וחכ"א וכו' לעולם אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ אמרינן שם חזקי' אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור לבסוף אסור היתר בסוף מותר אמר ר' שמואל בר יצחק דר"א היא דאמר אחר אחרון אני בא [פי' דחזקי' דסובר דבמזיגת כוס של איסור והיתר הולכין אחר האחרון שנתנו בכוס זה הוא כר"א דסובר דבשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו הולכין אחר האחרון] אמר ר' ירמיה חומר הוא ביי"נ [פי' דא"ל דחזקיה סובר כחכמים דמתירין כה"ג גבי שאור אלא דביין נסך הוא מחמיר] ר' יוסי בעי אם חומר הוא ביין נסך אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור ר' יסא בשם ר' יוחנן כוס שמזגו מאיסור והיתר את רואה את ההיתר כמו שאינו אותו איסור אם יש בו בנו"ט אסור ואם לאו מותר עכ"ל הירושלמי מכל מקום מבואר בירושלמי דכמו דפליגי ר"א וחכמים בשאור ה"נ פליגי בכוס שמזגו מיין אסור ומיין מותר וגבי כוס שמזגו ליכא אלא טכ"ע אלמא דזה תליא נמי בזה וזה גורם. וא"ל דהר"ן סובר דכמו דשאור הוה הכשירה של עיסה ה"נ חשבינן גבי כוס שמזגו דמלבד דאיכא טכ"ע היין ג"כ הוה הכשירה של המים שבכוס. מכל מקום מה שנסתפק הפמ"ג אי בכה"ג שרי כל היכי דאיכא טכ"ע מבואר בהדיא דלרבנן דמתירין בשאור ה"נ דמתירין כה"ג בטכ"ע

והנה בבבלי ע"ז (עג ע"א) אמרינן א"ר יוחנן ב' כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה מזגן ועירבן זה בזה רואין את ההיתר כאילו אינו ושאר מים רבין עליו ומבטלין אותו ובזה איכא פלוגתא דרבוותא כמו שמבואר בר"ן שם דכמה רבוותא ס"ל דר"י מיירי ששני הכוסות שוין במידתן אלא דיין במים אינו נותן