נחלת ברוך נב

תקלה הא בלא"ה כשיזרע תרומה טמאה הוא מקברן וכיון דתרומה טמאה הוה מהנשרפין אסור לקוברן אמנם זה ליתא דהא כשזורע תרומה טמאה לאחר שישרשו בקרקע פקע טומאתן לגמרי כדאיתא פסחים (לד ע"א) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורים מטומאתן ולאחר שתיפקע טומאתן תו אינן בשרפה א"כ הול"ל שמותר לזורען משו"ה אמרינן טעמא דלמא אתי לידי תקלה. מ"מ בררנו כדעת שאר רבוותא דלא מחלקינן בין הסקה דפרי של ערלה להסקה דקליפי ערלה ולא כהני אחרונים שהבאתי: סימן טז לבאר אי זוז"ג הוא כששני הגורמים פועלים בב"א או אפילו כשהם פועלים בזה אחר זה

תשובה. הנה הרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ד) וביור"ד (סי' קמב ס"ז) כתבו דקדרה שבשלה בעצי איסור ובעצי היתר התבשיל אסור ואע"פ שזה וזה גורם שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי היתר ונמצא מקצת הבישול בעצי היתר ומקצתו באיסור עכ"ל ולכאורה מבואר מזה דזה וזה גורם לא הוה אלא כששני הגורמים פועלים בב"א אבל כשפועלים בזה אחר זה אסור. והט"ז באו"ת (סי' שיח ס"ק ט"ו) כתב בהדיא כן ומה"ט תמה שם על הרא"ש שסובר התם בקדרה שנתנו בה מקצת מלח בערב שבת ומקצת מלח בשבת ונתבשלה ומשניהם נמלחה הקדרה כראוי דמותר משום זה וזה גורם ותמה ע"ז הא שני הגורמים לא פעלו בב"א דמקצת המלח האחרון נתנו בתבשיל בשבת והוא של איסור ואין להתיר כה"ג משום זה וזה גורם וכן ראיתי בשו"ת אבני מילואים (סי' ז) שכתב דמדברי הרמב"ם והשו"ע ביור"ד מוכח דזה וזה גורם לא הוה אלא כשפועלים בב"א ולא בזה אתר זה

אמנם בפמ"ג ביור"ד בשער התערובות חלק ג' פ"א הביא בשם אליה רבה שתמה על הט"ז מהא דתנן ערלה (פ"ב מי"א) שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה וכו' ר"א אומר אחר אחרון אני בא וחכ"א בין שנפל איסור בתתילה בין שנפל לבסוף לעולם אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ אלמא דזה וזה גורם שרי אע"ג שפועלים בזה אחר זה והמתבונן בסוגיות הגמרא פסחים (כז ע"א) ע"ז (מט ע"א) יראה שזו היא קושיא עצומה דמהני סוגיות מתבאר דאפילו כשסילקו השאור של חולין ואח"כ נפל שאור של תרומה וגמר החימוץ ג"כ שרי דהא אמרינן שם דהא דא"ר אליעזר אחר אחרון אני בא מיירי שכבר סילקו לאיסור א"כ בהאי לישנא דאחר אחרון אני בא דאמר ר"א שנכלל בו דכשנפל ההיתר לבסוף מותר הא זה מיירי שסילקו האיסור תחילה וכיון דעל זה פליגי רבנן ואמרי דאע"ג שנפל האיסור לבסוף מותר מיירי נמי אע"פ שסילקו להיתר תחילה א"כ מבואר דזה וזה גורם שרי אע"פ שהם פועלים זה אחר זה והנה לכאורה כמו דקשה מהאי משנה על הט"ז קשה נמי על הרמב"ם והשו"ע ביור"ד שהבאתי דמבואר לכאורה בדבריהם דזה וזה גורם לא מהני כשפועלים בזה אחר זה וביור"ד החדשות מצאתי בהגהה שם מבעל מקור מים חיים שתמה שם על הרמב"ם והב"י ממשנה זו

אמנם לענ"ד הדבר פשוט מאד דבהא מלתא לא כל זה וזה גורם שוה וכמו שנבאר. דהנה בשאור של חולין ותרומה שנצטרפו וחימצו התם השאור של תרומה ג"כ מותרת בהנאה ואינה אוסרת העיסה אלא כשנתנה בה טעם דהיינו שתחמיץ וגם בהעיסה שנתחמצה ליכא שום שבח אתר מה שנשתבחה מהשאור של תרומה אלא הא מלתא שנתחמצה ממנה. ומשו"ה כיון דהחימוץ שנרגש בעיסה זו הוא מאיסור והיתר. דבאיסור גרידא לא היה כדי להחמיץ א"כ ע"כ דהוה זה וזה גורם ואין שום נ"מ בין ששניהם חימצו בב"א או בזה אחר זה דמכל מקום מפני מה אנו רוצים לאסור העיסה משום טעם החימוץ שבה וטעם זה נעשה מאיסור והיתר א"כ בהכרח הוה זה וזה גורם אבל המבשל או אפה פת בקליפי ערלה מה דהתבשיל או הפת אסור הוא משום שנשתבח ההיתר מאיסורי הנאה והוה כמו בגד שנארג בכרכר עכו"ם דהבגד אסור ומשו"ה היכי שנאפה או נתבשלה מעצי היתר ומעצי איסור ביחד הוה שפיר זה וזה גורם דכל מקצת בישול או אפיה נתהוה ע"י זה וזה גורם אבל אם מקצת אפיה או בישול היה בעצי איסור ומקצת בעצי היתר התם יש לדון דדילמא משום מקצת שבח שנעשה בפת או בתבשיל בשעה שנאפה או שנתבשלה בעצי איסור גרידא סגי לאסור דהא משום שבח כל דהו שההיתר נשתבח ע"י איסור הנאה נאסר ההיתר כמו שיבואר לפנינו. ופשוט מאד דזה הוא טעם הרמב"ם והשו"ע ביור"ד שם שכתבו שבשעה שנתבשלה בעצי איסור עדיין לא באו עצי היתר ונמצא מקצת התבשיל בעצי היתר ומקצת באיסור דכונתם בזה דמשום מקצת בישול שנעשה מתחילה ע"י עצי איסור גרידא נאסר התבשיל אבל לא לומר דבאותו מקצת שנתבשלה ע"י עצי איסור לא נאסר התבשיל רק אח"כ כשנגמר הבישול בעצי היתר דזה אי אפשר לומר כן ומעתה זה לא דמי להא מלתא דשאור דהתם החימוץ האוסר העיסה נעשה