נחלת ברוך נא

בטמא דהא האי קרא מיירי בהדלקה כדאמרינן בגמרא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמאת אלמא דבהדלקה מיירי והדלקה הא אסור ג"כ בערלה א"כ חזרה קושית התוס' על רב נחמן דיליף מהסקה דל"ל קרא להתיר הסקה בתרומה הא ערלה דאסור בהנאה ג"כ מותר בהסקה

אמנם לענ"ד נראה לישב קושית התוס' בתרי פירוקי רויחי חדא דודאי דכמו דדרשינן מקרא דלך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דמותר בהסקה ה"נ אפשר למילף מהאי דרשא דלך שלך תהא להדליק בו את הנר בשמן תרומה שנטמאת וכן שמותר לזלף ביין טמא דהא כה"ג דרשינן פסחים (כג ע"א) מקראי טובא כמו מקרא דלכם דכתיב בשרצים ומקצירכם דכתיב בחדש ודרשינן התם נמי לכם שלכם תהא שמותרין לכל הנאות שבעולם וה"ה הכא אלא דרב נחמן נקיט חדא מהני הנאות כגון להסיקה וזה הוא מה"ט דר"נ סובר דהלכה כרבי דס"ל פסחים (כז ע"א) דהסקה של עצי ערלה ג"כ אסור מה"ת דהא באמת הלכה כרבי כדאמרינן בפסחים שם וגם סתם משנה דערלה (פ"ג מ"ה) הוא כרבי משו"ה סגי ליה למימר שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דמזה גרידא שמותר בהסקה ידעינן נמי שמותר לכל הנאות דהא לדידי' הסקה נמי אסורה בערלה אבל לרבנן דס"ל דהסקה מותר בערלה אינהו דרשי מהאי קרא דלך שלך תהא דכתיב בתרומה שיהא שלך להדליק את הנר ולזלף ביין טמא דבערלה אסור ובתרומה מותר אבל להסקה לא צריך קרא כלל משום דערלה נמי מותר בהסקה וזה פשוט מעתה אין לנו שום הכרח לחלק בהסקה בין חום עצים לחום של תבואה

עוד התבוננתי דגם לרבנן דס"ל דמה"ת הסקה מותרת בערלה אתי נמי שפיר מלתא דרב נחמן דיליף מהא דתרומה טמאה מותרת בהסקה מכלל שהיא מותרת בהנאה. אך צריך לבאר תחילה הא מלתא דאמר רב בשבת שם כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה. והנה מלישנא דרב שאמר ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה נראה דהני תרי דיני תליא בהדדי. וכאשר התבוננתי מצאתי דבאמת הני תרי דיני תליא בהדדי כמו שנבאר דהנה הא דצריך קרא דתרומה טמאה מותרת בהנאה זה הוא משום דאי לא"ה הול"ל דאסורה בהנאה משום דאיתקש תרומה לביכורים וביכורים למעשר כדאמרינן יבמות (עג ע"א) במעשר טמא כתיב ולא ביערתי ממנו בטמא משו"ה הול"ל דכמו דגלי קרא במעשר טמא שאסורה בהנאה ה"נ תרומה וביכורים טמאים אסורים בהנאה וכן כתבו בתוס' בשבת שם. ומסתבר לי דמע"ש טמאה לא הוה מהנשרפין אלא מהנקברין דאע"ג דפשוט דמעשר טמא אינו לא מהנשרפין ולא מהנקברין אלא פודין אותו ונאכל כדאמרינן פסחים (לו) מנין למעשר שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים וכו' מכל מקום מסתבר לי דהיכי שא"א לפדותו הוה מהנקברין ולא מהנשרפין וכמה ראיות איכא לזה חדא מהא דתנן מע"ש (פ"ג מ"י) הלקוח בכסף מע"ש שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר אלמא דלר"י דסובר דלקוח בכסף מע"ש לית לי' פדיון צריך לקוברו ולא לשורפו וכן תנן התם (פ"ג מי"א) צבי שלקחו בכסף מע"ש ומת יקבר ע"י עורו אלמא דכיון דלא מהני לי' פדיון משום העמדה והערכה צריך קבורה ולא שרפה וכן תנן במע"ש (פ"ח מ"ו) הלוקח בהמה מזיד תעלה ותאכל במקום ואם אין מקדש ירקבו אלמא דבכ"מ במע"ש כשאינו ראוי לפדיון צריך קבורה ולא שרפה מעתה אי נימא דילפינן תרומה מהקישא דמע"ש דכמו מע"ש טמא אסור בהנאה ה"נ תרומה הול"ל דתרומה טמאה צריך קבורה כמו מע"ש היכי דא"א לפדותו ותרומה הא לעולם ליכא בי' פדיון והול"ל דיקברו וכיון דצריך קבורה אסור לשורפו דהא קיימ"ל תמורה (לד) כל הנקברין לא ישרפו. אמנם בתר דכתיב קרא דתרומה טמאה מותרת בהנאה אם כן ע"כ דלא ילפינן תרומה ממעשר תו אמרינן להיפך דתרומה טמאה צריך שרפה כיון דמיקרי קודש ואשכחן דקדשים טמאים צריכים שרפה. מעתה א"ש טובא לישנא דרב דאמר כמו שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה דהאי ואמרה תורה זה צריך לטעמא דמלתא דאי לא"ה הול"ל דתרומה טמאה אסור בהנאה וצריך נמי קבורה ולא שרפה כמש"כ

מעתה א"ש טובא הא דאמרינן בגמרא היכן אמרה תורה א"ר נחמן לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דאע"ג דלרבנן ערלה דאסורה בהנאה ג"כ מותרת בהסקה כדאמרינן פסחים (כז ע"א) הא טעמא דרבנן התם כיון דערלה הוה מהנשרפין דאפרן מותר משו"ה סברי דחום העצים הוה נמי כאפרן אבל בחמץ בפסח דהוה מהנקברין הא גם לרבנן הסקה דידהו אסורה מה"ת כמש"כ הרא"ש והר"ן בפסחים שם ותרומה טמאה נמי אי לאו האי קרא דלך שלך תהא הול"ל דתרומה הוה מהנקברין והול"ל דהסקה דידהו אסור לכו"ע משו"ה א"כ דהא דאר"נ שלך תהא להסיקה תחת תבשילך דכיון דמוכח מקרא דתרומה טמאה מותרת בהסקה ע"כ דלא ילפינן תרומה טמאה ממעשר וממילא מותרת בכל שארי הנאות. מעתה אין שום הכרח לומר דהסקה דתבואה שאני מהסקה דעצים

והנה לכאורה יש לעיין דהשתא דאמר רב דתרומה טמאה הוה מהנשרפין א"כ הול"ל שאסור לקוברן כדתניא תמורה (לד) וא"כ קשה הא דאמרינן שבת (יז ע"א) דגידולי תרומה תרומה ואמרינן שם טעמא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה וקשה ל"ל ה"ט דלמא אתי לידי