נחלת ברוך נ

עצי ערלה מותר לכו"ע ומ"מ קמבע"ל שם (עה ע"א) בתנור שהסיק בקליפי ערלה וגרפו מהו אלמא דחום העצים אפילו כשאין אבוקה כנגדו חמירי מגחלים וממילא דבעצי אשרה כיון שהגחלים אסורין דהא אפרן אסור כש"כ דהחום שלהן אפילו כשאין אבוקה כנגדו אסור עוד מסתבר להביא ראי' דהא בפסחים שם פשטינן דבקליפי ערלה שגרפן דהחום מותר מה"ת ואמרינן שם מתרי טעמי חדא דעל עצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו ועוד משום דילפינן מפסח דכתיב בי' צלי אש שתי פעמים והנה הני תרי טעמי לא שייך בעצי אשרה דהא אי אפשר לומר בהו דעל עצים דאיסורא קפיד רחמנא דהא אפילו עפרן אסור וגם ליכא למילף מפסח דהא גבי פסח בעינן צלי אש וכשצלאן על אפר כבוי פשוט דפסול אבל באשרה אפילו אפרן אסור א"כ פשיטא דחום העצים שלהן אפילו כשגרפן נמי אסור וזה פשוט: סימן טו לבאר אי איכא נ"מ בין תגור שהסיקו בקליפי ערלה וקשין של כה"כ לתנור שהסיקו בפירות ובתבואה של ערלה וכה"כ

תשובה. הנה בשבת (כה ע"א) תוס' ד"ה הא בחיל כתבו דבר חדש דשמן ותבואה הוה טפי בעין בשעת הסקה מעצים וכונתם דאפילו לרבנן דסברי בפסחים (כו ע"א) דתנור שהסיקו בקליפי ערלה וקשין של כה"כ ואפה בו דהפת מותר מכל מקום מודים דכשהסיקו בתבואה של כה"כ דהפת אסורה וכן תפסו האחרונים בפשיטות כמש"כ המג"א באו"ח (סי' תמה סק"ה) גם הצל"ח בפסחים שם כתב דמה"ט תניא בהאי ברייתא תנור שהסיקו בקליפי ערלה וקשין של כה"כ ולא תני סתמא שהסיקו בערלה וכה"כ משום דכשהסיקו בפירות של ערלה וכה"כ הפת אסורה אפילו לרבנן כמש"כ בתוס' שבת שהבאתי. והנה מראיית הצל"ח ודאי דאין הכרע כלל דא"ל דאורחא דמלתא תני בהאי ברייתא שכן דרך להסיק תנור בקליפות ובקשין ולא בפירות ובתבואה. וגם הסברא בעצמה אינה מובנת כלל כיון דטעמייהו דרבנן דערלה וכה"כ הוה מהנשרפין דאפרן מותר משו"ה סברי דהחום היוצא מהעצים כשנשרפו דינן כאפר כמש"כ רש"י ותוס' בפסחים שם והאי סברא הא איכא גם כן כשהסיקו בפירות ובתבואה של ערלה וכה"כ והרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ב) כתב תנור שהסיקו ערלה וכה"כ ולא הזכיר קליפין אלמא דאינו מחלק בין קליפין לתבואה הן אמת דהרמב"ם פוסק כרבי דגם חום האבוקה של קליפי ערלה וקשין של כה"כ נמי אסור מכל מקום הא מוכח מדבריו דבמה שמותר לרבי בקליפי ערלה כגון כשאין אבוקה כנגדו או בגחלים דה"ה דמותר כה"ג כשהסיקו בתבואה דליכא בזה נ"מ וגם הרא"ש בפסחים שם כתב דדוקא בערלה וכה"כ פליגי רבנן משום דאפרן מותר אבל כשהסיק בחמץ בפסח דאפרן אסור לכו"ע הפת אסורה ואינו מחלק הרא"ש כלל הא בחמץ בפסח החמץ הוה תבואה דגרע מעצים אלמא דגם הרא"ש אינו מחלק בכך. ובקרבן נתנאל שם העיר על הרא"ש שאפשר לחלק ג"כ משום דחמץ הוה תבואה דגרע מעצים אבל מסתבר דהראשונים לא חילקו כלל בזה. והא דבתוס' בשבת שם הכריחו דמסוגיא דשם מוכח דצריך לחלק בזה זה יבואר לפנינו

דהנה גרסינן שבת (שם) אמר רב כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התבואה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה היכן אמרה תורה כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואני הנה נתתי לך ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ואיבע"א כדר' אבוהו דאמר רב אבוהו אמר ר"י לא ביערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת עכ"ל הגמרא ובתוס' שם ד"ה הא בחיל הקשו וא"ת הכא אסרי והדלקה באיסורי הנאה וערלה דאסורה בהנאה ושרי להנות בשעת ביעור וכו' וצריך לדחות ולומר דשמן ובשר ותבואה חשיבי בעין טפי בשעת הסקה מעצים עכ"ל והנה המהרש"א והמהר"ם לובלין הקשו על תוס' במאי דמדמי תרומה לערלה הא אע"ג דהסקה והדלקה מותר בערלה מכל מקום הול"ל דבתרומה אסור דהא איסור דתרומה הו"ל למילף בהקישא ממעשר כמש"כ בתוס' שם וגבי מעשר הא גלי קרא בהדיא ולא ביערתי ממנו בטמא דאסור להנות ממנו בשעת ביעורו משו"ה צריך קרא להתיר וא"כ מאי הקשו בתוס' אמנם זה לא קשה כלל דודאי קושית התוס' היא על ר"נ דיליף מהסקה גרידא דל"ל להתיר הסקה בתרומה הא ערלה שאסורה בהנאה גם כן מותר בהסקה אבל על ר"י דיליף מהדלקה ודאי דלא קשה דהא באמת הדלקה אסורה בערלה כדתניא פסחים (כב ע"ב) מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו אלא דקושיתם הוא על הסקה דאמרינן שם (כז ע"א) דערלה מותר בהסקה מה"ת לרבנן ומה"ט כתבו בתירוצם דתבואה היא בעין טפי בשעת הסקה משום דקושיתם הוא על הסקה גרידא. מעתה תו לא קשה כלל מה שהקשו המהרש"א והמהר"ם דנימא דשאני הכא דגלי קרא בהדיא גבי מעשר ולא ביערתי ממנו