נחלת ברוך לז

אמרין ירושלים עשו אותה כדשיל"מ כמה דתימר דשיל"מ אוסרין בכ"ש ודכוותהון ירושלים אוסרין בכ"ש מה פליגו ר"ש ורבנן בגידולין וכו' והנה הר"ש וכל מפרשי הירושלמי מפרשים דזה קאי אלעיל דמשו"ה אסרי רבנן הגידולין לאכול חוץ לירושלים משום דיכול לאוכלם בירושלים אבל לענ"ד דהרמב"ם מפרש דהאי רבנן אמרין היינו רבנן דגמרא דירושלמי ואינהו פליגי על הא דאמרינן בירושלמי לעיל דרבנן מתירין הגידולין לזרים ולבהמה וסברי דחכמים אסרי הגידולין אפילו לזרים ולבהמה דאע"ג דלענין איסור זרות לא הוה דשיל"מ מ"מ חכמים עשו לירושלים כדשיל"מ מפני התקנה שחכמים תקנו כך ובאמת לישנא דהירושלמי מוכח הכי דלישנא דרבנן אמרין משמע דפליגי ומלישנא דירושלים עשו כדשיל"מ משמע דזהו תקנא גרידא על עיר ירושלים עצמה מעתה להרמב"ם בירושלמי גופי' איכא פלוגתא איכא אמוראי דמפרשי משנתנו כהר"ש והני רבנן אמרין אינהו מפרשי כהרמב"ם מעתה תו לא קשה אע"ג דנימא דהא דאמרינן בירושלמי בתר הכי וחד סב שאל לר' יוחנן הא דבמשנתנו תנן גידולי ביכורים אסורין ובתרומות תנן גידולי ביכורים חולין דאפילו נימא דהאי סב וכן הני אמוראי דמתרצי שם מפרשי משנתנו כהר"ש מ"מ הרמב"ם סובר כהני רבנן שם דלירושלים עשו כדשיל"מ דהני רבנן מפרשי למשנתנו כהרמב"ם וכן מוכח מהא דאמרינן שם בתר הכי

דהנה גרסינן בירושלמי בתר הכי דר"ש פליג על תערובות ביכורים אבל מודה בתערובות מעשר דאינו בטל מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עליה ביכורים יש לו עליה וכו' מודה ר"ש באותה הסאה שהעלה בתוך מאה שטעונה מחיצה וטעונה הנאה ומפרשי הירושלמי דחקו הרבה לפרש דברי הירושלמי אבל לענ"ד כונת הירושלמי פשוט דהא תנן בביכורים לעיל דביכורים עולה באחד ומאה כמו תרומה והדבר פשוט דכמו דתרומה צריך להרים אחד ממאה מהתערובות ולתת לכהן ה"נ בביכורים כן וכיון דבתערובות ביכורים צריך להרים משו"ה סובר ר"ש דאפילו כשנתערב בירושלים ג"כ בטל ושפיר אמרינן בירושלמי דמודה ר"ש באותה סאה שהעלה מתוך מאה שטעונה מחיצה וטעונה הנאה כלומר דסאה זו שהעלה מהתערובות דינה כביכורים והנה מהירושלמי שהבאתי מבואר דהירושלמי מפרש הא דתנן הכא דביכורים אוסרין בתערובתן בכ"ש דמיירי שנתערבה בחולין דאילו נתערבה בתרומה הא אין צריך להרים וכבר הבאתי בענף הקדום דהר"ש מפרש דזה מיירי בביכורים שנתערבה בתרומה א"כ מוכח דהני רבנן אמרין דבירושלמי אינהו מפרשי כהרמב"ם

והנה הי' א"ל עוד טעם אחר מ"ט ר"ש לא פליג על תערובות מע"ש דהא מע"ש הוה דשיל"מ ממש דהא מותר לכל אדם בירושלים ואע"ג דאיסר התערובות לבהמה מ"מ כיון דמעשר אינו נוהג אלא באכילת אדם וכשנתערבה המעשר מב"מ הא כל התערובות עומד לאכילה א"כ ליכא בזה פסידא דהתערובות נאסר לבהמה ובבבלי בב"מ (נג ע"א) דפרכינן גבי מע"ש וליהדר וליעיילה מוכח ג"כ דאע"ג דהתערובות נאסר לבהמה מ"מ ליכא בזה פסידא והוה דשיל"מ ממש

והנה לפי דברינו הא דאמרינן בירושלמי ירושלים עשו כדשיל"מ דזהו תקנה גרידא גבי ביכורים מתורץ בזה מה שהקשה המג"א באו"ח (סי' שיח סק"ב) דמ"ט במבשל בשבת שנתערבה התבשיל אותו תבשיל בטל לגבי המבשל דלדידי' לא הוה דשיל"מ אבל לגבי אחרים אינו בטל משום דלדידהו הוה דשיל"מ שמותרין לאוכלה במוצ"ש והקשה המג"א הא כמו גבי תערובות ביכורים בירושלים כיון דאינו בטל לכהנים דלדידהו הוה דשיל"מ אינו בטל לישראל ה"נ הול"ל גבי המבשל בשבת כה"ג אבל לדברינו דזהו תקנה גרידא ליכא קושיא וכה"ג הקשה בשעה"מ ה' מאכלות אסורות (פט"ו ה"ו) מהא דתניא נדרים (נח ע"א) דשביעית אינה בטילה לביעור דהוה דשיל"מ מ"מ בטילה לאיסור אכילה אלמא דלא אמרינן כיון שאינה בטילה לאיסור אחד תו אינה בטילה לכ"ד ולדברינו א"ש דזהו תקנה גרידא ולא מדינא וכבר הבאתי דגם הפמ"ג ביור"ד (סי' קב) כתב כן: ענף ד

והן עתה נבאר מש"כ בענף ב' דגם להרמב"ם מע"ש טהור בגבולין אינו בטל דהוה דשיל"מ משום פדיון וכבר הבאתי מש"כ השעה"מ (פט"ו מה' מאכלות אסורות) דלהרמב"ם הא דתניא נדרים (נח) דמע"ש הוה דשיל"מ וכן הא דאמרינן בב"מ (נג ע"א) דמע"ש אינו בטל משום דשיל"מ דזה מיירי במע"ש טמא דיש מצוה לפדותו אבל מע"ש טהור כיון דאין מצוה לפדותו לא הוה דשיל"מ דדמי לתרומה דאע"ג דמהני בי' שאלה מ"מ לא הוה דשיל"מ משום דלא הוה מצוה לשיולי. וכתב דגם רש"י בב"מ שם כתב דמיירי במע"ש טמא. והנה דבריו תמוהים הרבה דהא רש"י בב"מ שם כתב בהדיא דמע"ש בגבולין הוה דשיל"מ משום תרי טעמי חדא משום דמהני בי' פדיון ועוד משום דאפשר להעלותו לירושלים משו"ה שפיר כתב רש"י על הא דתניא מע"ש בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ושנכנס לירושלים ויצא וטעמא משום דלא מהני בהו פדיון והוקשה לרש"י הא מ"מ מע"ש שאין בו שו"פ הא אפשר להעלותו לירושלים והוה דשיל"מ משום ה"ט גרידא משו"ה כתב רש"י דמיירי במע"ש טמא שא"א לאוכלו בירושלים וכיון דלא מהני בי' ג"כ בפחות משו"פ לא הוה דשיל"מ ובטל אבל אי נימא להרמב"ם. דמע"ש טהור בגבולין בטל ברוב דטעמא דפדיון לא הוה דשיל"מ כמש"כ השעה"מ א"כ קשה טובא חדא הא דתניא דמע"ש בטל ברוב