נחלת ברוך לו

קאי כשזרע תערובות ביכורים או תערובות מע"ש א"ש דהא גבי תרומה כה"ג הא תנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי דמוע חולין גם מה שהקשה הר"ש הא דתנן הכא דגידולי ביכורים אסורין ובתרומות שם תנן דגידולי ביכורים חולין ודחק א"ע הרבה דהא דתנן דגידולי ביכורים חולין זה קאי לענין איסור זרות והא דתנן דאסורין מיירי לענין איסור אכילה חוץ לירושלים כיון דלאיסור זה יל"מ אבל קשה טובא הא בתרומות שם תנן גבי הדדי גידולי טבל גידולי דמוע וגידולי ביכורים מותרין מוכח דגידולי ביכורים שוה לכל הני גידולין דמותרין לכ"ד אבל להרמב"ם א"ש דהא הכא בהדיא תנן בירושלים ומיירי כשנזרעו בירושלים אבל התם מיירי כשנזרעו בגבולין. עוד קשה טובא דהכא בביכורים תנן דגידולי מע"ש אסורין ור"ש פליג ע"ז ובתרומות שם תנן גידולי הקדש ומע"ש חולין ופודן בזמן זרען ומדבעינן פדיון פשוט דבלא פדיון אסורין א"כ קשה מ"ט לא פליג התם ר"ש כמו דפליג הכא בביכורים ועוד קשה טובא דהא לפי פי' הר"ש במשנתנו דביכורים גידולי מע"ש מותר לבהמה אלא שאסורין לאכול חוץ לירושלים ואילו התם בתרומות תנן ופודן בזמן זרען מכלל דבלא פדיון אסורין אפילו לבהמה והר"ש בביכורים שם כתב דבאמת ר"ש פליג על משנתנו דתרומות דלר"ש א"צ פדיון גם באמת הא דתנן התם ופודן בזמן זרען זה קאי לענין איסור אכילה חוץ לירושלים אבל לבהמה מותר בלא פדיון דקשה טובא הא סתמא תנן גידולי הקדש ומע"ש פודן בזמן זרען וכמו דגידולי הקדש אסורין בלא פדיון אפילו לבהמה ה"נ גידולי מע"ש וגם קשה מ"ט בתרומות תני תקנתא ופודן בזמן זרען ובביכורים לא תני תקנתא והר"ש דחק א"ע דבביכורים מיירי שאינו רוצה לפדות אבל להרמב"ם א"ש דהא משנתנו דתרומות מיירי כשנזרעו בגבולין כדתנן התם ופודן בזמן זרען דבירושלים לא מהני פדיון והכא בביכורים מיירי כשנזרעו בירושלים א"כ א"ש טובא כל הני תלתא מילי דדוקא כשנזרעו בירושלים פליג ר"ש כיון דהתם לא מהני פדיון אבל כשנזרעו בגבולין כיון דמהני פדיון משו"ה דיינינן בגידולי מע"ש דין תשלומי ממון כמו שנבאר בסי' הבא ענף ב' ומודה ר"ש דצריך לפדותן אלא דבירושלים דלא מהני לי' פדיון לא דיינינן בהו דין תשלומי ממון והן מותרין וגם א"ש לדעת הרמב"ם הא דהתם בתרומות תנן ופודן בזמן זרען והכא בביכורים לא תני פדיון משום דהכא מיירי בירושלים דלא מהני פדיון וג"כ א"ש דגידולין בגבולין ג"כ לבהמה אסורין

גם מה שפי' הר"ש לרישא דמשנתנו דביכורים דתנן ואסורין כ"ש מלאכול בירושלים דזה מיירי אפילו בביכורים ומע"ש שנתערבו בגבולין אסורין לאוכלן חוץ לירושלים משום דהוה דשיל"מ דהא יכול להעלותם לירושלים אע"ג דאין להקשות הא בב"מ (נג ע"א) תוס' ד"ה ליהדר וליעיילה הכריחו מסוגיא דשם דמע"ש בגבולין לא הוה דשיל"מ משום ה"ט דיכול להעלותם לירושלים אלא כשהן סמוכין לחומה מ"מ קשה טובא מה שהקשה הר"ש עצמו דהכא תנן דביכורים אוסרין תערובות בכ"ש ולעיל תנן דביכורים עולין באחד ומאה והר"ש דחק א"ע הרבה בזה דהתם מיירי שנתערבו בחולין לפיכך עולין באחד ומאה והכא מיירי שנתערבו בתרומה ומה דלא משני הר"ש דהתם מיירי לענין איסור זרות דלא הוה דשיל"מ והכא מיירי לענין איסור אכילה חוץ לחומה כמו שתי' כה"ג גבי גידולין כבר כתבנו לעיל דהר"ש ס"ל דגבי תערובות ביכורים לא מחלקינן בין איסור זרות לאיסור חוץ לחומה משו"ה כתב דהתם מיירי בתערובות חולין והכא מיירי בתערובות תרומה אך מ"מ קשה הא במשנתנו סתמא תנן ואוסרין בכ"ש ומיירי אפילו בתערובות חולין גם בענף ג' יבואר מהירושלמי דע"כ הכא מיירי בתערובות חולין וכ"ז קשה לשיטת הר"ש אבל להרמב"ם א"ש דהתם מיירי כשנתערבו בגבולין דלא הוה דשיל"מ משו"ה עולין באחד ומאה והכא הא מיירי כשנתערבו בירושלים דעשו אותה כדישל"מ

אמנם מה דקשה טובא להרמב"ם הא דבירושלמי מבואר בהדיא כהר"ש דהא בירושלמי שם אמרינן דהא דתנן אף לזרים ולבהמה היינו דר"ש מתיר וגם רבנן מודים בזה וזה הוא דלא כהרמב"ם שמפרש דרבנן אסרי לזרים ולבהמה גם בתר הכי איתא בירושלמי שם דחד סב שאל לר' יוחנן הא דהכא תנן גידולי ביכורים אסורין ובתרומות (פ"ט מ"ד) תנן גידולי ביכורים חולין וקמהוינן בה טובא שם וגם מייתינן הא דתנן הכא בביכורים דגידולי מע"ש אסורין ור"ש מתיר ובתרומות שם תנן גידולי מע"ש חולין ופודן בזמן זרען ומסקינן שם דהכא בביכורים גבי גידולי ביכורים מיירי לענין איסור מחיצה ובתרומות גבי גידולי ביכורים מיירי לענין איסור זרות ובהמה וזה מפורש בירושלמי כהר"ש. והנה מפרשי הירושלמי רוצים לפרש כונת הירושלמי בהאי לישנא דאיסור מחיצה דהיינו שנזרע בירושלים והגר"א בשנות אליהו מגיה הרבה בהירושלמי אמנם מלבד דקשה לפרושי הירושלמי הכי בלא"ה קשה טובא מרישא דהירושלמי שהבאתי דמבואר בהדיא דרבנן מתירין הגידולין לזרים ולבהמה וזהו דלא כהרמב"ם והנה הר"ש בעצמו הביא פי' הרמב"ם רק שסתר פירוש זה מהירושלמי שהבאתי. אמנם לפענ"ד דברי הרמב"ם ברורים מאד גם ע"פ הירושלמי וגם הרמב"ם מפרש הירושלמי כפי' הר"ש וכמו שנבאר בארוכה בענף ג'. ענף ג

אמנם מה שנלע"ד לישב דעת הרמב"ם ע"פ הירושלמי דהנה בתר דאמרינן שם ור"ש מתיר לזרים ולבהמה וחכמים מודים לו גרסינן רבנן