נחלת ברוך לה

אמנם מה שנראה לענ"ד לומר לדעת הרמב"ם דודאי מע"ש בגבולין אינו בטל ברוב משום דהוה דשלי"מ ומ"מ זה לא דמי לכ"ד שיל"מ או למע"ש בירושלים שאוסר התערובות בכ"ש דהא מע"ש בגבולין מהני ליה פדיון וכשנתערב בחולין פודה רק את המעשר שבתערובות וממילא כל התערובות מותר דהא מסלק את האיסור וכן גידולי מע"ש בגבולין נמי סגי לפדות הגידולים בדמי זרעים כדתנן תרומות (פ"ט מ"ד) משו"ה א"ש להרמב"ם הא דתנן במשנתנו דביכורים ומע"ש אוסרין בכ"ש בירושלים וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה דדוקא בעיר ירושלים עצמה מע"ש אוסר בכ"ש דכל התערובות וכן כל הגידולין אסורין משום דהתם לא מהני ליה פדיון דהא משנתנו מיירי במע"ש טהור הנאכל כדתנן שאסור לזרים מכלל דלכהן מותר וא"כ לא מהני בי' פדיון וכל התערובות והגידולין דינן כמע"ש עצמן דהא א"א לסלק את האיסור אבל בגבולין אפילו פסיעה אחת חוץ לירושלים אינו אוסר התערובות והגידולין אלא שמסלק את האיסור ע"י פדיון וג"כ א"ש טובא להרמב"ם הא דלא מייתינן בב"מ שם ראי' ממשנה זו דמע"ש בגבולין בטל ברוב דלדברינו אע"ג שאינו בטל מ"מ לא שייך לומר שאוסר את התערובות כמש"כ וכן מוכח מדברי הרמב"ם הלכות מעשר (פ"ו הי"ד) שכתב פירות מעשר שנתערב בפירות חולין נאכל הכל בטהרה במקום או יפדה את המעשר לפיכך אם נתערב בירושלים אסורין בכ"ש ומדכתב מע"ש שנתערב בפירות חולין שצריך פדיון נראה פשוט דאפילו אם החולין הוא רוב כנגד המעשר מ"מ צריך לפדות את המעשר אלמא דסובר דמע"ש בגבולין אינו בטל ברוב גם מהא דמסיים לפיכך אם נתערב בירושלים אסורין בכ"ש נראה דכונתו כדברינו דדוקא בגבולין דמהני בי' פדיון אינו אוסר אלא שצריך לפדות את המעשר שבתערובות אבל בירושלים עצמה דלא מהני בי' פדיון אוסר את כל התערובות כמש"כ

הנה בררנו דעת הרמב"ם דלדידי' א"ש הא דתנן גבי ביכורים ומע"ש שנתערבו או שנזרעו בירושלים דדוקא בירושלים אבל פסיעה אחת חוץ לירושלים לא דגבי ביכורים דוקא ירושלים עשו כדשיל"מ אבל חוץ לירושלים הא מדינא לא הוה דשיל"מ כמש"כ וגבי מע"ש נמי אע"ג דבגבולין נמי אינו בטל ברוב מ"מ אפילו פסיעה אחת חוץ לירושלים אינו אוסר התערובות והגידולין אלא שמסלק את האיסור גרידא ע"י פדיון וסגי בזה

אמנם הר"ש מפרש דהא דתנן ואוסרין כ"ש מלאכול בירושלים הכונה כי ביכורים ומע"ש שנתערבו אפילו בגבולין את כל התערובות בכ"ש שאסור לאוכלן חוץ לירושלים וכתב דמיירי בביכורים שנתערב בתרומה דבלא"ה אסורה לזרים והא דתנן וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים ג"כ הכונה כשנזרע ביכורים או מע"ש אפילו בגבולין הגידולין אסורין לאכול לירושלים והא דתנן אף לזרים ולבהמה זה הוא מלתא אחריתא דזה קאי דגידולי ביכורים מותרין לזרים וגידולי מע"ש מותר לבהמה ודוקא לענין איסור אכילה חוץ לירושלים הגידולין אסורין משום דלאיסור זה הא יל"מ שאפשר לאוכלן בירושלים אבל לענין איסור זרות או אכילת בהמה כיון דלאיסור זה לא הוה דשיל"מ הגידולין מותרין ור"ש דמתיר מתיר לאכול הגידולין אפילו חוץ לירושלים אע"ג דלאיסור זה יל"מ מ"מ סובר דדשיל"מ לא מהני לאסור הגידולין

והן עתה נבאר דעת הר"ש דהר"ש סובר דהא דתנן דביכורים ומע"ש אוסרין התערובות והגידולין מיירי בגבולין ולדידי' הא דתניא אוסרין היינו כשאינו רוצה לפדות המעשר שבתערובות והגידולין בדמי זרעים אבל כשפודן מותר דהר"ש סובר כדעת רש"י בב"מ (נג ע"א) דמע"ש בגבולין אפילו רחוק מירושלים הוה דשיל"מ משום דאפשר להעלותו וה"ה ביכורים בגבולין הוה דשיל"מ מה"ט גופי' והר"ש מפרש דהא דתנן גבי גידולין שאסורין לאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה דהכונה שאסורין לאכול חוץ לירושלים אבל מ"מ מותרין גידולי תרומה ומעשר לזרים ולבהמה וטעמא דמלתא דדוקא לענין איסור אכילה חוץ לירושלים הוה דשיל"מ ומהני ה"ט לאסור הגידולין אבל איסור זרות ובהמה כיון דלא הוה דשיל"מ הגידולין מותר לזרים ולבהמה אך מ"מ גבי גידולין גרידא סובר הר"ש לחלק בכך אבל גבי תערובות ביכורים ומע"ש התם סובר הר"ש להיפך דאם הוא בטל בטל לגמרי ואם אינו בטל אינו בטל ומשום ה"ט מוכרח הר"ש לאוקמי האי תערובות ביכורים דמיירי שנתערב בתרומה דליכא אלא חד איסור שאסור לאוכלן חוץ לירושלים אבל איסור זרות ליכא דהא תרומה ג"כ אסורה לזרים והנה טעמא דמלתא מה שהר"ש אינו מפרש דהא דאמרינן בירושלמי דחכמים מודים שמותר לזרים ולבהמה דזה קאי ג"כ על תערובות ביכורים ולא הי' צריך הר"ש לאוקמי האי תערובות ביכורים דמיירי שנתערבה בתרומה אלא שנתערבה בחולין דמ"מ לאיסור זרות בטל במאה ואחד דלאיסור זה לא הוה דשיל"מ ולענין איסור אכילה חוץ לירושלים אינו בטל כלל מסתבר דה"ט דהר"ש דא"כ היה מבואר בהדיא במשנתנו דתערובות מע"ש מותר לבהמה וא"כ מאי קמהוינן בה טובא בב"מ (שם) היכי מ"ל דמעשר בטל ברוב הא בפשיטות מ"ל לאכילת בהמה דבטל ברוב א"ו דדוקא גבי גידולין גרידא מחלקינן בהכי אבל לא גבי תערובות

והנה כמה קושיות עצומות איכא לפי פי' הר"ש מה טובא לפי' הרמב"ם חדא מה שהקשה הר"ש בביכורים שם וכן הקשו בתוס' פסחים (לד) ד"ה טהרו דהכא תנן דגידולי מע"ש וביכורים אסורין משא"כ בתרומה וזה תימה רבה הא גידולי תרומה תרומה אבל לפי פי' הרמב"ם דהאי גידוליהן דתנן בביכורים