נחלת ברוך לד

וכמו דאמרינן בב"מ (נג ע"א) גבי מעשר וליהדר וליעייל' ורש"י סובר שם דאפילו מע"ש בגבולין הוה דשיל"מ מה"ט שאפשר להעלותו ותוס' ס"ל דדוקא כשהוא קרוב לירושלים אבל כשהוא רחוק לא משום טירחא דאורחא מ"מ מוכרת דכשהוא קרוב לירושלים הוה דשיל"מ וא"כ הול"ל גבי ביכורים נמי דכשהוא קרוב לירושלים הוה דשיל"מ ובמשנתנו ירושלים תנן משמע דדוקא ירושלים עצמה אבל פסיעה אחת חוץ לירושלים לא והפר"ח ביור"ד (סי' קמב) כתב דהא דתנן ירושלים לאו דוקא אלא אפילו קרוב לירושלים הוה דשיל"מ והרמב"ם סובר כדעת התוס' דדוקא קרוב לירושלים הוה דשיל"מ אבל בגבולין לא וזה לא מסתבר דכיון דתנן ירושלים ודאי ירושלים דוקא גם הרמב"ם ה' ביכורים (פ"ד ה' ט"ו) כתב ג"כ דדוקא בירושלים הוה דשיל"מ וכן כתב בפי' המשניות ירושלים בלבד אמנם לדברינו א"ש כיון דמדינא ביכורים לא הוה דשיל"מ דאוסר התערובות לזרים אלא דתקנת חכמים היא שעשו לירושלים כדשיל"מ ותקנה זו היא רק לירושלים גרידא וא"כ א"ש להרמב"ם הא דתנן גבי תערובות ביכורים דדוקא בירושלים אוסר בכ"ש אבל חוץ לירושלים אפילו פסיעה אחת בטל

אמנם גבי מע"ש קשה טובא הא דתנן ירושלים דהדבר פשוט דמע"ש בגבולין נמי הוה דשיל"מ וכדתניא נדרים (נח ע"א) כ"ד שיל"מ כמו הקדש ומע"ש אינו בטל והר"ן שם פי' טעמא דמלתא לפי שמהני למע"ש פדיון והרא"ש כתב תרי טעמי חדא משום פדיון ועוד משום שאפשר להעלותו לירושלים גם בב"מ (נג ע"א) תניא מע"ש בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שוה פרוטה ושנכנס לירושלים ויצא ופרכינן בגמרא הא בפחות משוה פרוטה נמי מ"ל פדיון א"כ מבואר בהדיא דמע"ש בגבולין הוה דשיל"מ משום דמהני לי' פדיון. והא דהר"ן בנדרים כתב חד טעמא והרמב"ם כתב תרי טעמי זה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' בב"מ שם דרש"י כתב בהדיא דמע"ש הוה דשיל"מ מתרי טעמי משום פדיון וגם שאפשר להעלותו אבל בתוס' שם ד"ה ליהדר וליעיילה כתבו דדוקא כשהמע"ש קרוב לירושלים הוה דשיל"מ גם מה"ט שאפשר להעלותו אבל כשהוא רחוק לא ורק משום פדיון הוה דשיל"מ לכו"ע כדאמרינן בגמרא שם וכש"כ כשהמע"ש הוא קרוב לירושלים הוה דשיל"מ מתרי טעמי לכו"ע וגבי מע"ש א"א לומר כמש"כ בביכורים דדוקא ירושלים עשו אותה כדשיל"מ דהא מע"ש הוה דשיל"מ ממש ולא משום תקנה אלא משום הני תרי טעמי שכתבנו ואין להעיר מ"ט מע"ש הוה דשיל"מ משום דאפשר להעלותו הא מ"מ אוסר התערובות לאכילת בהמה דזה ליתא כיון דתערובות מע"ש עומד לאכילת אדם דהא מע"ש אינו נוהג אלא באכילת אדם ליכא בזה פסידא מה שנאסר לאכילת בהמה תדע דהא בב"מ שם פרכינן וליהדר וליעיילה ולא מתרצינן דהתערובות נאסר לאכילת בהמה א"ו דזה לא הוה פסידא וא"כ הוה דשיל"מ ממש. והנה הרע"ב בפי' המשניות כתב בהדיא דמע"ש בירושלים לא בטל אבל בגבולין בטל ברוב וכתב דלא הוה דשיל"מ משום שאפשר להעלותו דאיכא בזה טירחא וזה הוא כדעת התוס' שהבאתי אבל מ"מ קשה דהוה דשיל"מ משום פדיון וראיתי כי כמה אחרונים תפסו כן להלכה דבהכרח הרמב"ם סובר כהרע"ב דמע"ש בגבולין בטל ומה"ט כתב השעה"מ ה' מאכלות אסורות (פט"ו ה"י) דהרמב"ם סובר דהא דתניא נדרים (נח ע"א) ובב"מ (נג ע"א) דמע"ש הוה דשיל"מ משום פדיון מיירי במע"ש טמא שמצוה לפדותו אבל במע"ש טהור דאין מצוה לפדותו לא הוה דשיל"מ משום פדיון והרמב"ם סובר כדעת התוס' שהבאתי בב"מ שם דמע"ש לא הוה דשיל"מ משום טעמא דאפשר להעלותו אלא כשהוא קרוב לירושלים אבל רחוק לא משום טירחא דאורחא א"כ ממילא להרמב"ם מע"ש טהור כשהוא רחוק מירושלים לא הוה דשיל"מ לא משום פדיון דהא ליכא מצוה לפדותו ולא משום שאפשר להעלותו משום טירחא דאורחא גם הפר"ח ביור"ד (סי' קמב שכתב דמש"כ הרמב"ם גבי תערובות מע"ש דדוקא בירושלים אוסרין בכ"ש כונתו אפילו קרוב לירושלים נמי הוה דשיל"מ משום שאפשר להעלותו נראה מזה דהפר"ח ס"ל ג"כ כשעה"מ דמע"ש טהור בגבולין בטל ברוב אמנם הדבר תמוה הרבה דודאי מע"ש טהור בגבולין נמי הוה דשיל"מ משום פדיון כמו שנבאר בארוכה בענף ד'

גם לא מסתבר כלל לומר דהא דתנן במשנתנו ירושלים והרמב"ם בחיבורו כתב ירושלים דזה הוא לאו דוקא. וראיתי במשניות בתוס' החדשים שגם הם מפרשים דעת הרע"ב כדעת השעה"מ דמע"ש טהור בריחוק מקום לא הוה דשיל"מ והוסיפו עוד דגם להני רבוותא דס"ל מע"ש בגבולין הוה דשיל"מ ג"כ א"ש הא דתנן במשנתנו ירושלים דהכונה למעט בגבולין בהני גווני שמע"ש בטל בגבולין כדאמרינן בב"מ (נג ע"א) באיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ושנכנס לירושלים ויצא אמנם קשה טובא הא במשנתנו מעשר סתמא תנן כדתנן יש במעשר וביכורים א"כ היכי אפשר לאוקמי בכה"ג ועוד הא בב"מ שם מוקמינן דהא דתנן מע"ש שנכנס לירושלים ויצא מיירי שנפלו מחיצות וא"כ המע"ש בטל אפילו בירושלים עצמה וא"ר לאכילה. עוד קשה לפי' הרע"ב דהא בב"מ שם מייתינן הא דתנן דתרומה עולה באחד ומאה משא"כ במעשר דבטל ברוב ופרכינן שם בגמרא דנימא דמע"ש אינו בטל כלל ומהוינן שם עד דמייתינן הא דתניא מע"ש בטל ברוב באיזה מע"ש אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ושנכנס לירושלים ויצא ולפי' הרע"ב קשה טובא מ"ט לא מייתינן האי משנה מפורשת דתנן בה ביכורים ומע"ש אוסרין בכ"ש בירושלים הא בגבולין בטל ברוב: