נחלת ברוך לג

בגידולין דליכא בי' ממשו של איסור משו"ה אפילו בדשיל"מ נמי מותר] חזינן דפליגי תנאי בגידולי איסור בדשיל"מ וגידולי ביכורים הוה מדבר שזרעו כלה דהא ביכורים אינו נוהג אלא בדבר שזרעו כלה א"כ איכא בגידולין זוז"ג כדאמרינן ע"ז (מט ע"א) וכיון דמצינו הכא דפליגי תנאי בגידולין של דשיל"מ א"ל דה"ה פליגי בכל זוז"ג מדשיל"מ ואע"ג דאין הכרע כ"כ דא"ל דדוקא גבי גידולין החמירו חכמים מ"מ תו יש מקום להחמיר בכל זוז"ג מדשיל"מ

והנה מהא דרבנן אסרי בגידולי ביכורים ומע"ש מוכח דביכורים ומע"ש איסורי הנאה הוו דאי לא"ה לא הי' אפשר לאסור בגידולין וכמו שבררנו לעיל דגידולי איסורי אכילה מדבר שזרעו כלה מותר לכו"ע וראיתי במשניות החדשים ביכורים (פ"ב) בפי' משנה הראשונה שהקשה מ"ש גידולי ביכורים מגידולי טבל דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי טבל מותר הא טבל נמי הוה דשיל"מ ושגג בזה דטבל איסור אכילה גרידא הוא משו"ה גידוליו מותר מה"ט שבררנו לעיל אבל ביכורים ומע"ש אם אינם ראוים לאוכלם בירושלים צריכים קבורה כמו קדשים כמו שהארכנו בזה הרבה בספרנו מנחת ברוך בראיות ברורות דביכורים ומע"ש איסורי הנאה נינהו

והנה כבר העירותי בשו"ת מנחת ברוך סי' נ"ג דמגידולי ביכורים איכא ראי' לאסור זוז"ג בדשיל"מ אמנם שם כתבנו דא"ל כיון דהרמב"ם מפרש להאי משנה דמיירי שנזרעו בתוך ירושלים וביכורים בירושלים הא יש להם דין תרומה א"כ א"ל דגידולי ביכורים נכלל בהאי גזירה די"ח דבר דגידולי תרומה תרומה ובגידולי מע"ש דאסירי כתבנו שם טעם אחר וכתבנו שם דאע"ג דמהירושלמי שהבאתי מוכח טובא דטעמא דגידולי ביכורים אסירי הוא משום דשיל"מ וכן מוכח מכמה דוכתי בירושלמי שם מ"מ כיון דלהרמב"ם בלא"ה צריך להגיה הרבה בהירושלמי כמש"כ כל המפרשים א"כ תו ליכא כ"כ ראי' מהירושלמי כן כתבנו שם. אמנם התבוננתי לבאר דברי הרמב"ם גם ע"פ הירושלמי כמו שיבואר בענף ב' ומצאתי דבריו ברורים מאד א"כ מוכח דלהרמב"ם נמי טעמא דגידולי ביכורים אסירי הוא משום טעמא דדשיל"מ גרידא והרמב"ם בפי' המשניות בביכורים שם הביא הירושלמי שהבאתי א"כ מבואר דטעמא דהרמב"ם בגידולי ביכורים הוא כמו דמבואר בירושלמי גם לפי מה שנבאר בסי' הבא דלהרמב"ם איכא נ"מ בין גידולי מע"ש שנזרעו בגבולין לנזרעו בירושלים יתבאר ג"כ דטעמא דהרמב"ם הוא משום ה"ט דדשיל"מ: ענף ב

והן עתה נבאר האי משנה דביכורים (פ"ב מ"ב) שהיא חמורה מאד והרמב"ם והר"ש פליגי בפירושה וראיתי מבוכה רבה בכמה גדולי אחרונים במשנה זו וגם כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מינה כמו שיתבונן בזה המעיין דהנה תנן ביכורים (שם) יש במעשר ובביכורים משא"כ בתרומה וכו' ואסורין כ"ש מלאכול בירושלים וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה ר"ש מתיר והנה הרמב"ם מפרש דהא דתנן ואסורין כ"ש מלאכול בירושלים הכוונה כשנתערבו ביכורים ומע"ש בירושלים אוסרין התערובות בכ"ש וגם הא דתנן דגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים הכוונה כשזרע תערובות של ביכורים ומע"ש בירושלים הגידולין אסורין והא דתנן אף לזרים ולבהמה הכונה דגידולי תערובות ביכורים אסורין כביכורים עצמן שאסורין לזרים וגידולי תערובות מע"ש אסורין לבהמה כמו מע"ש עצמן וטעמא דמלתא כתב הרמב"ם שם ז"ל וזהו בתקנת חכמים שהם נתנו תערובות אלו השני דברים בירושלים בלבד כדשיל"מ כיון שיכול לאכלו שם בקדושה והוא אומרם עשו ירושלים כדשיל"מ כמה דתימא דשיל"מ אוסר כ"ש ודכוותיה ירושלים אוסרת כ"ש עכ"ל הרמב"ם

והנה הרע"ב בפי' המשניות כתב טעמא דמלתא דתערובות ביכורים הוה דשיל"מ ואע"ג שהן אסורין לזרים ז"ל דכיון דחל על התערובות שם ביכורים ומעשר ליאסר לאכלן חוץ לירושלים חל נמי לענין זה ליאסר לאכול לזרים אם הן ביכורים וכונתו בזה דלכאורה קשה הא תרומה ג"כ יש לה מתירין לכהן מ"מ בטלה בחולין ומ"ש ביכורים בירושלים שתערובתן אסור לזרים משו"ה כתב הרע"ב דביכורים שאני כיון דאיכא בה תרי איסורי חדא שאסור לאוכלן חוץ לירושלים וגם שאסורין לזרים ולהאי איסורא דחוץ לירושלים הא יל"מ שיכול לאוכלן בירושלים וכיון דחל על התערובות שם ביכורים ומעשר ליאסר לאכלן חוץ לירושלים חל נמי לענין זה ליאסר לאכול לזרים זהו כונת הרע"ב. אמנם כבר הבאתי מש"כ הרמב"ם בעצמו דזהו תקנה גרידא גם הביא מה שאמרו בירושלמי דירושלים עשו אותה כדשיל"מ אלמא דזה הוא רק תקנה ולא מצד הדין דמדינא הול"ל דאע"ג דלענין איסור לאוכלן חוץ לירושלים הוה דשיל"מ מ"מ מותר לזרים כיון דלדידהו לא הוה דשיל"מ ובאמת יש לעיין על ה"ט שכתב הרע"ב הא בתרומה נמי איכא תרי איסורי חדא שאסורין לטמאים אפילו לכהנים וגם שאסור לזרים ואיסור טומאה דכהן הא הוה דשיל"מ דהא יכול ליטהר ולאכול מ"מ לא אמרינן האי סברא דכיון שחל על התערובות שם תרומה לענין איסור טומאה ה"ה לענין איסור זרות אלא דבטלי ה"נ הול"ל גבי תערובות ביכורים א"ו כמש"כ הרמב"ם דזהו תקנת חכמים גרידא גבי ביכורים בירושלים ומצאתי בפמ"ג ביור"ד (סי' קב ס"ק טו) שכתב ג"כ דזה הוא תקנת חכמים גבי ביכורים גרידא מה"ט שכתבנו ועפ"ז א"ש טובא לתרץ מה דקשה עוד על הרמב"ם הא אפילו חוץ לירשלים הול"ל דביכורים הוה דשיל"מ משום שאפשר להעלותו לירושלים