נחלת ברוך לב

של אותו הענף הוה ערלה ממש דכל היניקה כולה מהפירות של אותו ענף הוא של חיוב כיון שחישב עליו לאכילה דזה דומה ממש לההיא דירושלמי דכשחישב צד תתתון לאכילה וצד העליון לסייג דצד התחתון חייב. ולדברינו גם אי נימא כהר"ן דהא דילדה שסיבכה בזקנה מותר הוא משום זוז"ג ג"כ א"ש דדוקא כשסיבכה בזקנה דאיכא יניקת היתר ואיסור הוה זוז"ג אבל כשסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא זוז"ג דכולה הוה ערלה ממש. וג"כ א"ש הא דחוזר עליו מעורכי המלחמה. זה הוא הפשט הפשוט. ודברי הר"ן צע"ג

מעתה לדברינו גם אי נימא דבילדה שסיבכה איכא זוז"ג נמי ליכא ראי' מהכא דבאיסורי דלא בטלי לא מהני זוז"ג כמש"כ וכש"כ כפי שבררנו בסי' א' כרוב ראשונים דבילדה שסיבכה איכא רק טעמא דביטול

והנה לדברינו יתברר דעת הרמב"ם דבערלה (פ"א מ"א) תנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והרמב"ם בפירוש המשניות כתב דאין הלכה כר' יוסי ובחיבורו הלכות מע"ש (פ"י) פסק כר' יוסי וכתב בכ"מ דהרמב"ם בחיבורו סובר דר' יוסי לא אתי לפלוגי על ת"ק אלא לפרושי דברי ת"ק וליכא בזה פלוגתא. ולדברינו דברי הרמב"ם מוכרחים דמדאמרינן הכא בסוטה (מג ע"ב) דילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות חייבת בערלה וחוזר עלי' מעורכי המלחמה וכבר כתבנו דטעמא דמלתא דכיון דבשעה שסיבכה הוא חושב שהפירות שיתגדל עלי' יהא לאכילה משו"ה כל היניקה שלה חייבת בערלה אע"ג דמה שנתגדל על שאר הענפים פטור מ"מ אותו הענף חייב. א"כ מוכרח כר' יוסי דסובר דאפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור וע"כ דהכי הלכתא

ומעתה אפילו אי נימא דבילדה שסיבכה בזקנה איכא טעמא דזוז"ג מ"מ בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות ליכא כלל זוז"ג דהא ליכא הכא אלא יניקת איסור גרידא דכל היניקה כולה שנכנסת בילדה שסיבכה חייבת בערלה כמש"כ וכש"כ לדברינו דגם בילדה שסיבכה בזקנה ליכא זוז"ג אלא דין ביטול איסור בהיתר ודאי דבילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא זוז"ג אלא דבילדה שסיבכה בזקנה כיון דאיכא שתי יניקות יניקת היתר ויניקת איסור איכא בה דין ביטול איסור בהיתר ומשו"ה אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה בטלה אבל כשסיבכה בילדה הנטוע לסייג ליכא ביטול דכל היניקה כולה הנכנסת בהילדה שסיבכה חייבת בערלה כמש"כ ומעתה ליכא מהכא ראי' דזוז"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי

והנה לפי מה שבררנו דליכא שום ראי' לומר דלא מהני זוז"ג בהני איסורי דלא בטלי ודאי דמסתבר לומר דזוז"ג מהני בכל האיסורים וגם מדחזינן דזוז"ג מהני אפילו כששני הגורמים הם ממין אחד כמו ולד הנסקלת וולד טרפה וזה מהני אפילו להני תנאי דסברי מב"מ לא בטל מכלל דזוז"ג מהני אפילו בהני דוכתי דלא מהני בהו ביטול וגם מהא דאמרינן ע"ז (מט) דזוז"ג מותר באיסורי עכו"ם אע"ג דלא בטלי מוכח ג"כ דזוז"ג מהני בכל האיסורין מ"מ נראה דגבי דשיל"מ לא מהני זוז"ג ולאו משום ה"ט דלא בטל אלא דכמו שהחמירו בו כמה דברים כגון שספיקו אסור כדאיתא ביצה (ד) כן החמירו דלא מהני בי' זוז"ג ובסי' הבא נביא דמצינו בירושלמי פלוגתא דתנאי אי מהני זוז"ג בדשיל"מ ונבאר שם זה בארוכה: סימן י לבאר אי זוז"ג מותר דשיל"מ גם יבואר מ"ט גידולי ביכורים אסירי ואע"ג דהוה זוז"ג

תשובה. הנה בסי' הקדום בררנו דזוז"ג מהני אפילו בהני איסורי דלא בטילי וכתבנו דמ"מ מסתבר לומר דבדשיל"מ לא מהני זוז"ג ולאו משום דלא בטיל אלא כמו שהחמירו כמה דברים גבי דשיל"מ כגון שספיקו אסור כן החמירו דלא מהני זוז"ג ונברר הדברים דהנה תנן ביכורים (פ"ב מ"ב) יש במעשר ובביכורים משא"כ בתרומה וכו' ואסורין כ"ש מלאכול בירושלים וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה ר"ש מתיר והנה משנה זו חמורה ועמוקה מאד והרמב"ם והר"ש פליגי בפירושה ולפנינו בענף ב' נבאר משנה זו בארוכה ועתה נביא בקצרה מה שנוגע רק לענינינו

דהנה בירושלמי ביכורים שם (פ"ב ה"ב) גרסינן ע"ז רבנן אמרין ירושלים עשו אותה כדשיל"מ כמה דתימר דשיל"מ אוסרין בכ"ש ודכותהון ירושלים אוסרין בכ"ש מה פליגי ר"ש ורבנן בגידולין אבל בעירובין אף ר"ש מודה מה בין עירובין מה בין גידולין עירובין בעיינין הן גידולין כבר בטלו [פי' דמשו"ה ביכורים ומע"ש אוסרין כל התערובות בכ"ש וגם גידוליהן אסורין משום דהוה דשיל"מ שיכול לאוכלה בירושלים וגם ר"ש לא פליג אלא על גידולין אבל בתערובות מע"ש מודה ומפרשינן בירושלמי דטעמא דר"ש משום דסובר דדוקא בתערובות דממשו של איסור מעורב בו מהני הא מלתא דדשיל"מ דלא בטיל אבל