נחלת ברוך לא

בשו"ת אבני מילואים וכיון דחזינן דלא מהני זוז"ג בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות משום דלא מהני בזה ביטול א"כ ה"ה דלא מהני זוז"ג בכל האיסורים דלא בטלי

והנה מלבד דראי' זו היא רק לשיטת הר"ן דילדה שסיבכה בזקנה דמותר משום זוז"ג הוא וכבר כתבנו לעיל דכל הראשונים פליגי ע"ז אמנם בלא"ה שגבה ממני דברי הר"ן דכונת הגמרא בסוטה שם דאמרינן הכא אי מימלך בת מיהדר היא זה הוא מלתא אחריתא ממש דזה א"ש גם אי נימא בזה טעמא דזוז"ג ופי' הר"ן בהא מלתא תמוהים לי הרבה כמו שנבאר בענף ב': ענף ב

ועתה נבאר הא דאמרינן סוטה (מג ע"ב) על הא דפרכינן שם מאי שנא בילדה שסיבכה בזקנה דבטלה ומאי שנא כשסיבכה בילדה אחרת הנטוע לסייג ולקורות דלא בטלה ומשנינן התם אי מימלך עלה לאו בת מיהדר היא הכא אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה וכבר הבאתי בענף הקדום דהר"ן בע"ז (מט ע"א) מפרש לה דכיון שאפשר שהאילן הנטוע לסייג לשוב להיות איסור כמו הילדה שמסבך משו"ה הילדה שמסבך בה אינה בטלה דדמי להא דאמרינן מנחות (כג ע"א) נבלה בטלה בשחוטה משום שא"א לשחוטה שתעשה נבלה אבל שחוטה אינה בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פקע נבלה וכו' והר"ן הוסיף דלשיטתו דילדה שסיבכה בזקנה דמותר הוא משום זוז"ג מעתה לא אמרינן זוז"ג היכי שאפשר להיתר להיות כאיסור

ופי' הר"ן תמוה לי הרבה מכמה טעמי חדא דההיא דרב חסדא מנחות (כג ע"א) דנבלה בטלה בשחוטה ושחוטה אינה בטלה בנבלה זה קאי לר' יהודה דס"ל דמב"מ אינו בטל ופליגי הני אמוראי במנחות שם דלרב חסדא נבלה בשחוטה הוה מבשא"מ משום שא"א לשחוטה שתעשה נבלה ומה"ט זה מקרי מבשא"מ דבתר מבטל אזלינן ור' חנינא פליג התם וס"ל להיפך דנבלה בשחוטה הוה מב"מ כיון שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דבתר בטל אזלינן וכ"ז הוא לר' יהודה דסובר מב"מ אינו בטל אבל לדידן ליכא שום נ"מ בזה וגם אפילו אליבא דר' יהודה לית הלכתא כהני אמוראי כמש"כ בתוס' שם ד"ה ור' יהודה מנחות (כה ע"א) א"כ לדידן ליכא שום נ"מ בזה ואפילו לדעת הרמב"ם ה' אבות הטומאה (פ"א ה' יז) שפוסק כרב חסדא והראב"ד השיגו דרב חסדא קאי אליבא דר"י דסובר מב"מ אינו בטל ותי' המ"מ שם דהרמב"ם סובר דבדיני טומאה גם לרבנן דינא הכי מ"מ לכו"ע בדיני ביטול דאיסור והיתר ליכא שום נ"מ בזה ועוד קשה דאי נימא דכונת הגמרא בהא דאמרינן אי מימלך עלה בת מיהדר הוא דמשו"ה אינו מבטל להילדה כרב חסדא דנבלה אינה בטלה בשחוטה הו"ל להגמרא למיפרך הא תינח לרב חסדא דס"ל דבתר מבטל אזלינן ונבלה אינה בטלה בשחוטה אבל לר' חנינא דס"ל נבלה בטלה בשחוטה דבתר בטל אזלינן מאי איכא למימר דפירות של הילדה הא א"א שתחזור להיתר דהא אפילו כשמסרחה לא פקע איסורו דהא ערלה אפילו עפרן אסור היכי שלא נשרפו כמש"כ לעיל ועוד קשה כיון דאמרינן בגמרא שם שהוא חוזר משום הברכה זו מעורכי המלחמה א"כ ע"כ דהפירות הגדלים על הילדה חייבים בערלה וברבעי ולהר"ן הא בהפירות בעצמם ליכא חיוב ערלה אלא שהיניקה מהילדה הראשונה אינה בטלה היתכן לומר דמשום זה חוזר מעורכי המלחמה ועוד קשה טובא על מש"כ הר"ן דמה"ט לא אמרינן הא מלתא דזוז"ג בכ"מ שאפשר להיתר להיות כאיסור וקשה טובא הא ולד הנסקלת ולד טרפה וולד הנרבעת דאמרינן בכל הני זוז"ג ובכל הני אפשר להיתר להיות שור הנסקל וטרפה או נרבע וכ"ת דבכל הני מחוסר מעשה הא גם נבלה א"א להיות שחוטה אלא ע"י מעשה כשיסרח ואע"ג שאפשר לחלק ולומר דמה שאפשר לבוא מעצמו אינו מקרי מחוסר מעשה. מלבד דלא מסתבר לחלק בכך הא בכ"מ דאמרינן גבי ילדה הנטוע האי סברא כיון דבת מיהדר לא מחלקינן בין שהיא בת מיהדר ע"י מעשה או לא כדאמרינן ירושלמי ערלה (פ"א ה"ג) בנטע והקדיש דחייב בערלה כיון דבת מיהדר דכשיפדה מהקדש יהי' חייב בערלה אלמא דלא מחלקינן בין מחוסר מעשה או לא והאי סברא הוא מלתא אחריתא כמו שנבאר

ומה דמסתבר לי טובא בפשיטות בהא דאמרינן סוטה (מג ע"א) התם אי מימלך עלה לאו בת מיהדר היא הכא. אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה דכונת הגמרא בזה הוא מלתא אחריתא דהא טעמא דמלתא בהא דילדה שסיבכה בזקנה מותרת זה הוא משום שהפירות הגדלים על הילדה שסיבכה עיקר גידולים הוא מיניקת הזקנה ויניקה זו מותרת משו"ה פרכינן שפיר דא"כ כשסיבכה נמי בילדה הנטוע לסייג ולקורות הו"ל להתיר דהא היניקה של הילדה הנטוע לסייג ג"כ יניקה מותרת דבה נמי ליכא ערלה. וע"ז שפיר משנינן הכא אי מימלך עלה בת מיהדר היא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייב בערלה כלומר דבנוטע לסייג אע"ג דפטורה מערלה מ"מ אם בתוך משך שני הערלה שלהן הדר בי' הנוטע וחישב שיהיו לאכילה מאותו רגע המה חייבים בערלה אע"ג שלא נטעם עכשיו מידי דהוה כאילן שעלה מעצמו שחייב בערלה ואמרינן ע"ז בירושלמי ערלה (פ"א ה"א) דאפילו כשחישב דצד התחתון של האילן יהי' לאכילה וצד העליון יהא לסייג צד התחתון חייב בערלה וצד העליון פטור מעתה כשהרכיב ילדה באילן הנטוע לסיג הא הוא מרכיב לאכילה וחושב על ענף זה שיהא לאכילה משו"ה פירות