נחלת ברוך כט

והנה האי פלוגתא דאמוראי שבירושלמי (סוף פ"א דערלה) איתא נמי בירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ה) אמנם הגירסאות אינם דומים זו לזו דבירושלמי ערלה פליגי מתחילה חזקי' וכהנא בתרתי בנוטע אגוז של ערלה ובאפרוח מביצת עכו"ם ובתר הכי פליגי באפרוח מביצת הקדש גרידא ובירושלמי ע"ז פליגי מתחילה באפרוח מביצת עכו"ם גרידא ואח"כ פליגי בתרתי בנוטע אגוז של ערלה ובאפרוח מביצת הקדש. ולפי הגירסא שבירושלמי ע"ז מאן דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם הוא בעצמו אוסר אח"כ בנוטע אגוז של ערלה. מעתה תו א"א לומר דמתיר באפרוח מביצת עכו"ם משום זוז"ג דא"כ כש"כ דהו"ל להתיר בנוטע אגוז מה"ט גופי' ולפי גירסא זו צריך לומר דמתיר משום הני תרי טעמי בתראי שכתבנו אמנם מסתבר טובא דהגירסא שבירושלמי ערלה היא הנכונה

אמנם הא דפליגי הני אמוראי באפרוח מביצת הקדש התם ליכא למימר דפליגי בזוז"ג מתרי טעמי חדא הא בירושלמי שם מבואר דמאן דאוסר באפרוח מביצת עכו"ם מתיר באפרוח מביצת הקדש ומאן דאוסר באפרוח מביצת עכו"ם ע"כ או דסובר זוז"ג אסור או דסובר דזה לא הוה זוז"ג א"כ מ"ט מתיר באפרוח מביצת הקדש גם בלא"ה הא לקמן בררנו דגבי הקדש בדק הבית דהוה ממון הקדש כמו כל ממון של נכסי הדיוט דהוה ממון בעלים א"א להתיר משום זוז"ג כמו באיסורים אלא דצריך לדון בזה דין ממון כמו שאנו דנין גבי נכסי הדיוט וכמו גבי נכסי הדיוט כה"ג כגון שתרנגולת של איש אחד ישבה על ביצים של איש אחר ונעשו אפרוחים פשוט דהאפרוחים שייכים לבעל הביצים כיון שהאפרוחים נתהוים מהביצים ה"נ הול"ל כה"ג גבי הקדש אמנם כבר בררנו האי פלוגתא דירושלמי באפרוח מביצת הקדש בספרי שו"ת מנחת ברוך בארוכה בטוב טעם: סימן ט לבאר אי זוז"ג מהני בהני איסורין דלא מהני בהו ביטול

תשובה הנה כבר בררנו דבר זה בספרי שו"ת מנחת ברוך (סי' כט) אמנם שם לא בררנו רק מה שנוגע לחמץ בפסח והעירותי שם כי גוף הדין ביארנו בספרי על יור"ד בדיני זוז"ג וכל הדברים שבררנו שם לא נכפול פה רק נרשום כי זה בררנו שם והמעין ימצא שם

והנה ראיתי כי מהצורך לבאר פה דהא מלתא אי זוז"ג מהני להני איסורי דלא מהני בהו ביטול אין להסתפק בזה אלא בזוז"ג כי האי דליכא ביה תערובות מגוף האיסור כגון כשהסיק תנור בעצי היתר ובחמץ בפסח ואפה בו את הפת דליכא בפת תערובות חמץ אלא הא מלתא גרידא שנאפה ע"י זוז"ג מאיסור והיתר וכן כשזרע דבר שזרעו כלה מאיסורי הנאה דלא מהני בהו ביטול דליכא בגידולין תערובות מגוף האיסור אלא הא מלתא שנתגדל מאיסור ומיניקת היתר דהוה זוז"ג אבל בזוז"ג כי האי דאיכא ביה תערובות מגוף האיסור כגון שהחמיץ עיסה בשאור של חדש ושאור של היתר לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו פשוט דאסור כיון דחדש הוה דבר שיל"מ שאינו בטל א"כ דל מהכא מה שנתחמצה העיסה הא משום תערובות משאור של חדש גרידא נאסרת אע"ג שלא נתחמצה דדבר שיל"מ אוסר במשהו. ושאור של תרומה וחולין שחימצו דהוה זוז"ג מיירי שיש בעיסה לבטל השאור של תרומה כדתנן ערלה (פ"ב) וזה פשוט מאד לא הוצרכתי לבארו אלא לפי שראיתי לכמה אחרונים שלא חשו לזה והביאו ראי' דזוז"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי ממה שהביא בטור א"ח (סי' ש"ח) בתבשיל בשבת שנמלח כל צרכו ע"י צירוף של מלח שנתן בו מערב שבת שיש להתיר משום זוז"ג וכתב שם ואע"ג דהוה דבר שיל"מ שאינו בטל מ"מ נתבטל המלח קודם שנתבשלה וכן כתב במג"א באו"ח שם והביאו האחרונים ראי' דמדהקשו מהא דהוה דבר שיל"מ מכלל דזוז"ג לא מהני בדבר שיל"מ אבל זה ליתא דכיון דאיכא הכא תערובות מגוף האיסור פשוט דלא מהני הכא זוז"ג כמש"כ גם ראיתי למי שהעיר על המג"א או"ח (סי' תמב סק"ט) שהתיר שם מי דבש שנתחמצה משמרי חמץ ושמרי היתר משום זוז"ג וע"ז הקשו הא המג"א (בסי' תמה סק"ה) אוסר זוז"ג בחמץ בפסח ומ"ט לא ביאר המג"א שאם החמיץ כה"ג בתוך הפסח אסור דזוז"ג לא מהני בתוך הפסח וזה ליתא דבתוך הפסח בלא"ה אסור כיון שיש בו תערובות מגוף האיסור ומה שנסתפק בזוז"ג בחמץ בפסח מיירי בגוונא דליכא ביה תערובות מגוף האיסור כמש"כ וזה פשוט

ובעיקרא דדינא אי בהני איסורי דלא בטלי מהני בהו זוז"ג כבר דברו בזה כמה רבוותא טובא כמו שנביא דבריהם בזה והט"ז ביו"ד (סי' קמב סק"ו) והמג"א באו"ח (סו' תקמה סק"ה) שניהם כיונו לדבר אחד דמדכתב הטור באו"ח שם בתנור שהוסק בחמץ ואפה בו את הפת דאסור וכן הביא בטור יור"ד (סי' קמב) בשם הרמ"ה בתנור שהוסק בעצי אשרה ואפה בו את הפת שאסור מכלל דסברי זוו"ג לא מהני בהני איסורי דלא בטלי דהא בתנור שהוסק בעצי איסור איכא זוז"ג כדאמרינן בפסחים (ס ע"ב) גבי