נחלת ברוך כז

סימן ח לבאר בדבר המתהוה מאיסור בסיוע של היתר ואי לאו האי סיוע לא היה מתהוה הדבר אי הא מילתא הוה זוז"ג

תשובה. הנה איתא חולין (נח ע"א) ומודים בביצה טרפה שהיא אסורה בדספנא מארעא דחד גורם הוא ופשוט דהא דלא חשבינן הכא זוז"ג דנימא דמה שנתחממה התרנגולת בקרקע דהתירא יהא גורם דהתירא זה הוא כיון דהביצה מתהוה ומתגדלת מאיסור גרידא דהיינו מהתרנגולת הטרפה משו"ה האי סיוע דהתירא דקרקע אינו שום גורם דזוז"ג לא הוה אלא כשהדבר נתהוה משני גורמים כמו ולד טרפה שנתעברה מכשרה בחולין שם וכן אגוז של ערלה שנטעו בע"ז (מט ע"א) דמיניקת היתר ומהאגוז מתהוה האילן וכן כששני הגורמים עושים פעולה אחת כגון שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו אבל הכא בביצה דספנא מארעא הקרקע לא הוה גורם וכבר הבאתי לעיל שכן כתבו הריטב"א ע"ז (מט ע"א) והמאירי נדרים (נז ע"ב) והבאתי שם דבגליון תוס' נדרים שם כתבו טעמא כיון דהכא הוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות והקשתי הא בהדיא אמרינן בגמרא שם דחד גורם הוא וגם אמרינן שם לישנא משום דגדלתה באיסור חזינן דטעמא הוא כמש"כ המאירי והריטב"א גם הבאתי שם ראיות דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני ומה"ט נמי פשוט בביצים כשרים שישבה עליהן תרנגולת טרפה דהאפרוחים מהביצים כשרים אפילו למ"ד זוז"ג אסור וכן להיפך תרנגולת כשרה שישבה על ביצים מטרפה אין להתיר האפרוחים משום זוז"ג דכיון דהאפרוחים מתהוים מהביצים גרידא האי סיוע דתרנגולת לא נחשב גרמא וכן מוכח בהדיא תמורה (לא ע"א) דאמרינן שם דמודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טרפה שאסור ובתר הכי אמרינן דמותר משום דאימת גדלה לכי מסרחא וכי מסרחא עפרא בעלמא הוא דכבר פקע האיסור מהביצים בשעה שנוצר ממנה האפרוח אבל לא מדכרינן כלל דאיכא הכא זוז"ג כשישבה עליהן תרנגולת כשרה וזה הוא מה"ט דהתרנגולת לא נחשב גורם

ומסתבר לי דגם הא דפליגי אמוראי בנדרים (נז ע"א) אי גידולי היתר מעלין את האיסור ופי' הר"ן דפליגי בהא מלתא דמאן דמתיר סובר דכשנטע בצל של תרומה או מכה"כ ונתגדל הבצל כל מה שניתוסף בבצל בגידולה מותר משו"ה הגידולין של היתר מבטלין העיקר של איסור ומאן דאוסר סובר דכל מה שניתוסף בבצל ג"כ אסור מסתבר לי דאינהו פליגי בהא דמאן דמתיר סובר דכל מה שניתוסף בבצל אפשר להתיר משום זוז"ג דבצל של איסור ויניקה של היתר הוה זוז"ג דמשני הגורמים ניתוסף בבצל ומשו"ה מותר ומאן דאוסר סובר כיון שהבצל בעצמו מתעבה ומתגדל אין להתיר מה שניתוסף בבצל משום זוז"ג דגרמא דקרקע לא תשיב הכא גורם כמו גבי ביצה דספנא מארעא דלא חשבינן לקרקע לגורם ואע"ג דהכא עדיפא דאיכא יניקת הקרקע מה דליכא בההיא דספנא מארעא מ"מ סובר כיון דניתוסף בגוף הבצל משו"ה כנגד האי גרמא גרמת הקרקע לא חשיב למהוי זוז"ג. ולדברינו גם למאן דאוסר אינו לוקה על מה שניתוסף בבצל כיון דאינו אסור אלא משום גרמא דאיסורא ולהר"ן שם לקי על מה שניתוסף וזה יבואר בארוכה לקמן ולדברינו גם האי פלוגתא דאיתא ירושלמי כלאים (פ"ה ה"ז) גבי זרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ר' זירא בעי וכו' הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר. בהא פליגי דמאן דמתיר סובר כיון דבשעה שנעקר הכלאים עדיין המה קשים גרידא משו"ה הדגן שנתגדל בקשים לאחר שנעקר הכלאים מותרין משום זוז"ג דהיניקה של היתר והקשים של איסור שניהם גורמים ומאן דאוסר סובר כיון דהדגן מתגדל בתוך הקשים של איסור לא מהני הכא יניקת ההיתר למהוי זוז"ג כמש"כ

ומה"ט לא נתבררה לי מה שהקשה הלח"מ (ה' מאכלות אסורות ס"ק ה) שהקשה שם בצובע בצבע של איסור הול"ל כיון שמבשל את הצבעים במים דזה הוה זוז"ג אמנם לפי מה שבררנו דסיוע של היתר לא נחשב לגורם א"כ ה"נ בצובע בצבע של איסור כיון דעיקר הנאה הנראית הוא הצבע של איסור גרידא משו"ה לא חשבינן לסיוע של היתר לגורם דהתירא. הן אמת דבלא"ה לא קשה כלל קושית הלח"מ כמו שבררנו לעיל סי' ב' דגם בצובע בצבע של איסור ובצבע של היתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו אע"ג דבכה"ג הצביעה נעשית משני הגורמים מ"מ אסור כמו שבררנו שם טעמא דמלתא: ענף ב

אמנם מה שיש לעיין בזה מהא דאיתא ירושלמי סוף פ"א דערלה דגרסינן התם אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת ע"ז שנעשה אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' איתפלגין חזקי' וכהנא כהנא אמר מותרת וחזקי' אמר אסורה ולכאורה נראה פשוט דהני אמוראי פליגי בזוז"ג. וכהנא דמתיר סובר דזוז"ג מותר ונוטע אגוז הוה זוז"ג וכדאמרינן נמי בבבלי ע"ז (מט ע"א) ומה"ט מתיר ג"כ באפרוח מביצת עכו"ם משום דהוה נמי זוז"ג דחשבינן לתרנגולת שישבה על הביצים לגורם דהתירא ומאן דאוסר סובר זוז"ג אסור ואוסר בהני תרתי ואפילו לפי מש"כ כמה רבוותא בע"ז (מט ע"א) דבנוטע