נחלת ברוך כו

לבאר אי יש להתיר גידולי איסורי אכילה בדבר שזרעו כלה גם אי נימא דזוז"ג אסור

תנן התם תרומות (פ"ט מ"ו) הטבל גידוליו מותרים ובתוס' ע"ז (מט ע"א) ד"ה שאם נטע הקשו מ"ש גידולי ערלה מגידולי טבל. וזה הוא לשיטתם דסברי התם דאע"ג דר' יוסי סובר זוז"ג מותר מ"מ אוסר בנטע אגוז של ערלה דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני וא"כ קשה מ"ט גידולי טבל מותר ואע"ג דבתוס' שם ד"ה ורבנן כתבו דרבנן מתירין בנוטע אגוז של ערלה בלאו טעמא דזוז"ג מ"מ קשה להו דודאי לא פליג ר' יוסי על גידולי טבל וקושיא זו קשה לשיטת רש"י ושאר רבוותא להיפך דאע"ג דסברי דבנטע אגוז של ערלה מותר משום זוז"ג מ"מ הא סברי דלרבנן דזוז"ג אסור נטע אגוז של ערלה ג"כ אסור א"כ קשה אטו פליגי רבנן נמי על גידולי טבל ובתוס' שם תירצו דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה היא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו עכ"ל

ויש לעיין טובא על מש"כ בתוס' דגידולי איסורי הנאה יש לאסור שגם זה הנאה היא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו דהדבר פשוט דכל דבר שנתהוה מגרמא דאיסורי הנאה אסור בהנאה משום שנתהוה מאיסור הנאה וכן כל דבר שנתהוה מגרמא דאיסורי אכילה אסור באכילה לפי שנתהוה מאיסור אכילה תדע דהא ולד טרפה שנתעברה מכשרה למ"ד זוז"ג אסור אסורה באכילה כדאיתא חולין וזה הוא משום שבא מגרמא דאיסורא ואע"ג שאינו אוכל האיסור עצמו. וגדולה מזו אמרינן בכורות (ז ע"א) דקלוט שבא על פרה וילדה דהולד אסור ואע"ג שאינו אוכל האיסור עצמו דהא הולד אינו קלוט אלא משום שבא מגרמא דאיסורי אכילה ועוד קשה טובא דאי נימא שאפשר לחלק בכך לומר בדבר שנתהוה מאיסורי אכילה דמותר לפי שאינו אוכל האיסור עצמו קשה הא דאמרינן נדרים (נז ע"א) דר' ינאי דסובר בבצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר פליג על ר' יונתן דסובר בבצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור וכו' ולפי מש"כ בתוס' הא לא דמו להדדי דבבצל של תרומה שנטעו דהוה איסורי אכילה גרידא אפשר להתיר מה שניתוסף בבצל דמה שניתוסף אינו האיסור עצמו אבל בבצל של כה"כ דהוה איסורי הנאה יש לאסור מה שניתוסף בבצל שגם זה הנאה היא כמש"כ בתוס' כה"ג בגידולי איסורי הנאה מדבר שזרעו כלה וכש"כ דקשה קושיא זו לפי מה שבררנו לעיל דגם לפי מש"כ בתוס' ע"ז (מט ע"א) ד"ה ורבנן דלרבנן אגוז שנטעו מותר בלאו טעמא דזוז"ג דזה הוא דוקא בדבר שזרעו כלה כמו אגוז אבל בדבר שאין זרעו כלה אין להתיר לרבנן מה שניתוסף ויש לפלפל הרבה בקושיא זו ואין רצוני להאריך

אמנם מה דמסתבר טובא לומר בטעמא דהא מלתא דגידולי איסורי אכילה מדבר שזרעו כלה מותרין לד"ה ואע"ג דבגידולי איסורי הנאה איכא פלוגתא דתנאי דזה הוא מטעמא אחרינא דהא בתמורה (לא ע"א) אמרינן דהכל מודים באפרוח מביצה טרפה שמותרת דאימת גדלה לכי מסריחי וכי מסריחי עפרא בעלמא הוא ומהתירא קגביל כלומר כיון דבשעה שהאפרוח נוצר מהביצה כבר נסרחה הביצה ונפסלה מאכילת כלב פקע איסורה א"כ כשנוצר האפרוח מהביצה לא נתהוה מאיסור אלא מהיתר דכבר פקע האיסור ממנה וה"ט איכא נמי בגידולי איסורי אכילה מדבר שזרעו כלה דכיון שזרעו כלה קודם שתצמח אם בשעה שכלה הזרע ונעשה עפר פקע איסורו וממילא הגידולין מהתירא קא גדלי משום הכי מותרים כמו אפרוח מביצה טרפה וכל זה הוא גבי איסורי אכילה גרידא אבל באיסורי הנאה הא אפילו כשנעשו עפר לא פקע איסורן דעפרן אסור משו"ה איכא בגידולין זוז"ג היינו גרמא דעפרן של איסורי הנאה שהן אסורין וגרמא דיניקת הקרקע של היתר משו"ה תליא בפלוגתא דזוז"ג ולעיל הוכחנו דגם הנשרפין דעפרן מותר זה הוא דוקא כשנשרפו שנעשו מצותן כמש"כ בתוס' תמורה (לג) אבל כשנרקבו עפרן אסור. ולעיל סי' א' בררנו שם מ"ט באפרוח מביצה טרפה אמרינן האי סברא דכיון שהאפרוח נוצר בשעה שנעשית עפר משו"ה מותרת וגבי ולד בהמה כשהאב גרידא הוה מאיסורי אכילה והאם כשרה לא אמרינן האי סברא דנימא כיון דשכבת זרע של הזכר היה עפרא משו"ה לא הוה גורם דאיסורא עי"ש

ומעתה מחוור טובא הא דאמרינן נדרים (נז ע"ב) דמאן דסובר בבצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו דמותר דה"ה נמי בבצל של כה"כ כשרבו גידוליו על עיקרו מותר ולדברינו א"ש כמין חומר כיון דבצל הוה דבר שאין זרעו כלה כדאמרינן שם א"כ בשעה שניתוסף הבצל בגידוליו לא פקע האיסור מהבצל ובהכרח ליכא נ"מ בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה דאי נימא באיסורי אכילה דכל מה שניתוסף בה מותר באכילה משום דזה הוה זוז"ג ה"נ באיסורי הנאה דלדברינו הדבר פשוט דכל מה שנתהוה מאיסור אכילה אסור באכילה כמו דכ"ד המתהוה מאיסורי הנאה אסור בהנאה ודוקא בדבר שזרעו כלה איכא נ"מ משום דבאיסורי אכילה בשעה שכלה פקע האיסור אבל באיסורי הנאה לא פקע כמש"כ אבל בדבר שאין זרעו כלה דמו להדדי וזה ברור: