נחלת ברוך כד

ענף ג

והנה לדברינו בענף א' אפלו לפי ההלכה דזוז"ג מותר מ"מ אסור לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה לכתחילה ובהשקפה זה הוא כנגד כל הראשונים דהא לרש"י ולהרמב"ם וכן לפי מש"פ הב"י ביור"ד סי' קמ"ב דזוז"ג מותר. שרי לזרוע ירקות בימות החמה לכתחילה. ולהתוס' והרמב"ן דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות או היכי דכל חדא לחודא קאי לא מהני לדידהו בירקות בימות החמה אפילו בדיעבד הגידולים אסורים. אמנם לפנינו יתבאר דכמה רבוותא סברי כמש"כ

ובאמת בלאו ה"ט שכתבנו בענף א' יש לי עיון על הני רבוותא דסברי בירקות בימות החמה אפילו בדיעבד אסור דאפילו אי נימא כדבריהם דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני מ"מ הא הירקות לא נתגדלו ולא נעשה בהם שום שבח ע"י צל האשרה אלא שהצל יפה לירקות בכדי שהשמש לא יזיק להן ומה"ט הא לא אפשר אלא לאסור לכתחילה משום איסור הנאה אבל לאסור הגידולים בדיעבד ליכא שום סברא אפילו למ"ד זוז"ג אסור דבכ"מ שאוסרים משום זוז"ג היינו בדבר שבא משני גורמים כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"ב) או כששני הגורמים עשו שבח בהיתר כמו שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו ע"ז (מט ע"ב) אבל כשהדבר נתהוה מהיתר ולא נעשה בו שום שבח מגרמא דאיסורא אלא שנהנה מן האיסור בכה"ג א"א לאסור דהדבר פשוט דכשמניח דבר היתר בכלים של תשמישי עכו"ם אע"פ שנהנה מ"מ הדבר מותר כיון שלא נעשה בהיתר שום שבח וגדולה מזו תנן ע"ז (נא) מצא בראשו כסות או כלים מותרים אע"ג שהי' מונח בראשו של עכו"ם והנה הרא"ש בחולין (פ"א ס"ט) הביא שם להאי משנה דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה וכתב ע"ז דמ"מ בדיעבד מותר והוא כתב כן אפילו לתנא דמשנתנו אלמא דאע"ג דתנא דמשנתנו סובר זוז"ג אסור מ"מ כתב הרא"ש דבדיעבד מותר וזה הוא ודאי מה"ט שכתבנו ועי' מש"כ לקמן באפה פת בתנור אסור אם הפת אסורה או לא עי"ש שהארכנו בזה

וגם במש"כ בענף א' דגם לדידן דזוז"ג מותר מ"מ אסור לזרוע תחתי' ירקות בימות החמה דלכתחילה היכי דליכא פסידא דהיתר זוז"ג אסור מסתבר לי דכמה רבוותא הכי ס"ל דהא הרי"ף והרא"ש שניהם הביאו בע"ז (מח ע"ב) משנה זו דאין זורעין תחתי' ירקות בימות החמה ולא העירו ע"ז לדחות משנתנו מהלכה מה"ט דהא לדידן זוז"ג מותר והב"י בטור יור"ד (סי' קמב) כתב על דברי הרי"ף והרא"ש דאע"ג שלא דחו בפירוש משנתנו מהלכה מ"מ ע"כ שהם דוחים משנה זו מהלכה אבל לדברינו א"ש דברי הרי"ף והרא"ש דגם לדידן אסור לכתחילה. ובדיעבד מותר גם לתנא דמשנתינו כמש"כ כן מסתבר לי בזה: סימן ו לבאר אי גידולי איסור מדבר שזרעו כלה מותרים בכל איסורי הנאה

תשובה. הנה לפי מה שבררנו בסי' הקדום דבנטע אגוז של ערלה האילן מותר משום זוז"ג ואע"ג דהוה ע"י פעולות חלוקות וכדעת רש"י וכמה רבוותא א"כ פשוט דגידולי איסורי הנאה מדבר שזרעו כלה מותרין דהא זוז"ג מותר בכל איסורי הנאה אפילו באיסורי עכו"ם כדאיתא ע"ז (מט ע"א) אמנם אפשר להסתפק לדעת התוס' ע"ז (שם) ד"ה ואם נטע שכתבו דבנטע אגוז של ערלה האילן אסור לר' יוסי דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני. ומ"מ כתבו שם ד"ה ורבנן דרבנן מתירין בנטע אגוז בלאו ה"ט דזוז"ג וכתבו הריטב"א והר"ן ועוד כמה רבוותא טעמא דמלתא דכיון שהאגוז כלה עד שלא תצמח משו"ה האילן מותר אפילו אי נימא דזוז"ג אסור ולעיל כתבנו בזה תרי טעמי עי"ש א"כ יש להסתפק אי ס"ל הלכה כר' יוסי או הלכה כרבנן. והנה לפי אותו צד שכתבנו לעיל דמה שכתבו כל הני רבוותא דבנוטע אגוז של ערלה שרי לרבנן בלי טעמא דזוז"ג. דזה הוא דוקא גבי ערלה משום דערלה הוה מהנשרפין דעפרן מותר אבל בהני איסורי הנאה דעפרן אסור גם לרבנן אסור כמש"כ. א"כ גם אי נימא דהתוס' סוברים דהלכה כרבנן מ"מ אין להתיר גידולי איסורי הנאה מדבר שזרעו כלה אלא בהנשרפין דעפרן מותר כמו ערלה וכלאי הכרם וכיוצא בהם אבל בהנקברין הא לדעת התוס' אסורים בין לר' יוסי בין לרבנן אבל לפי הטעם השני שכתבנו שם דהוא מסתבר טפי דלכל הני רבוותא רבנן מתירין בלי טעמא דזוז"ג וזה הוא בכל איסורי הנאה מדבר שזרעו כלה א"כ יש להסתפק לדעת התוס' אי הלכה כרבנן והגידולין מותרין בלי טעמא דזוז"ג או דהלכה כר' יוסי שאוסר בנוטע גרידא והגידולין אסורין

ואפשר להביא ראי' מהא דאיתא נדרים (נז ע"א) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצל שנטע בכרם ונעקר הכרם אסור וכו' וקשה לדעת התוס' דבנוטע ליכא זוז"ג א"כ למה נקיט האי דינא בבצל דהוה דבר שאין זרעו כלה כדאיתא שם (נח ע"ב) הא אפילו בתבואה שזרע בכרם והשרישו שנאסרו