נחלת ברוך יט

תצמח ולפי זה כיון דמצינו בירושלמי שם בתר הכי דפליגי שם אמוראי בנוטע אגוז דגרסינן בירושלמי שם בתר הכי אגוז של ערלה שנטעו איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור ולמ"ד אסור לדידי' ודאי דערלה שנרקב עפרו אסור דאי לא"ה הול"ל דמותר כמו שכתבתי ואי נימא דמאן דמתיר הוא מה"ט דס"ל דכשנרקב עפרו מותר א"כ יהי' בהאי ספיקא של המקור חיים פלוגתא דאמוראי בירושלמי. ודעת הבבלי בזה יבואר לפנינו לכל הפירושים

עוד הי' אפשר לומר דלכו"ע ערלה שנרקב עפרו אסור אלא דמאן דאמר בירושלמי ה"ט משום דהאגוז כלה עד שלא תצמח סובר דהאילן אינו מתהוה מהעפר של האגוז דהאגוז כלה אלא שנתהוה מכח הצומח משו"ה סובר דזה לא הוי אפילו גורם דאיסורא וכמו דאמרינן כה"ג בבבלי חולין (סט ע"א) כל בהמה לאו מכח חלב ודם קאתי אלא כל מכח לאו כלום הוא כלומר דכל מכח לא מיקרי אפילו גורם דאיסורא וכוונת הגמרא התם כיון דהשכבת זרע של בהמה אינו מתהוה מהחלב והדם רק שנתהוה מכח של הבהמה כולה וכל מכח לא הוה אפילו גורם א"כ א"ל הכא האי סברא ואע"ג דהכא לא דמי להתם דהתם כיון דכל הבהמה מותרת שייך טפי לומר כן מ"מ סובר האי מ"ד בירושלמי דהכא נמי אמרינן האי סברא כל מכח לאו כלום הוא וא"כ הני תרי אמוראי דפליגי בירושלמי שהבאתי אינהו פליגי בזה אי זה מקרי גורם דאיסורא או לא ותרוייהו ס"ל זוז"ג אסור כ"ז צריכים אנו לומר להני רבוותא שהבאתי

והנה פשוט דגם דעת התוס' כדעת הני רבוותא שהבאתי דבע"ז (מט ע"א) תוס' ד"ה שאם נטע כתבו דבנוטע ואח"כ הבריך והרכיב מתיר ר' יוסי אבל בנוטע גרידא אינו מתיר כיון דהוה זוז"ג ע"י פעולות חלוקות כמו שהבאתי דבריהם בסי' הקדום ומ"מ כתבו שם בתר הכי תוס' ד"ה ומודה ר"י דהא דתני ומודה ר' יוסי היינו דלרבנן אפילו בנוטע גרידא מותר ה דבאמת מ"ט דרבנן. ובמהר"ם לובלין כתב דסברי דלא אסרה תורה אלא הפרי. וזה אינו מספיק כיון דהפרי אסור הא פרי זה גרם לאילן שיבוא ורבנן הא ס"ל בכל התורה זוז"ג אסור אלא ודאי דהתוס' סוברים כהני רבוותא שכתבו דלה"ט שבירושלמי דהאגוז כלה עד שלא תצמח מותר אפילו למ"ד זוז"ג אסור כמו שבררנו לעיל דאיכא בזה תרי טעמי לומר דהאגוז לא הוה גורם וכיון דאיכא פלוגתא דאמוראי בירושלמי כמו שהבאתי משו"ה סוברים דבבבלי פליגי תנאי בזה. דלרבנן אע"ג דסברי זוז"ג אסור מ"מ בנוטע גרידא מותר משום שהאגוז כלה ור' יוסי סובר דהאגוז הוה גורם דאיסורא ומשו"ה אסור ואע"ג דהוה זוז"ג מ"מ זוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני אלא דמודה שאם נטע ואח"כ הרכיב מותר זה הוא ברור בכונת התוספות

ומה"ט א"ש טובא מה דקשה על התוס' שכתבו דלר"י בנוטע אסור דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא מהני וקשה הא בהדיא אמרינן בירושלמי ערלה (סוף פ"א) אמר ר' יוחנן עבר ונטע מותר אבל לדברינו א"ש דלהתוס' ר' יוחנן סובר כרבנן דמתירין בנוטע מה"ט דהאגוז כלה מ"מ קשה קצת הא ר' יוחנן קאי על משנתנו דערלה דתנן התם ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה וע"ז אמר דאם עבר ונטע מותר משמע דגם לר' יוסי מותר ולדעת התוס' הא ר' יוסי אוסר בנוטע גרידא וביחוד קשה על מש"כ בתוס' ע"ז (מח ע"א) ד"ה אין נוטעין דהא דאמר ר' יוסי אין נוטעין אגוז כונתו בהאי לישנא דאפילו עבר ונטע אסור וקשה הא חזינן דבירושלמי אמרינן על לישנא דר' יוסי גופי' דאם עבר ונטע מותר מכלל דר' יוסי לכתחילה אמר: ענף ב

והנה לפי מה שבררנו דאי נימא דבנוטע אגוז של ערלה האגוז הוה גורם דאיסורא א"כ ע"כ מוכח דהנשרפין שנרקבו עפרן אסור. אלא שכתבנו דא"ל דאיכא בזה פלוגתא בירושלמי. מעתה צריך לבאר דעת הבבלי בזה לכל הפירושים והנה לפי פירש"י בע"ז (מט ע"א) שכתב בהא דתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמילי מילי קתני דבנוטע או בהברכה או בהרכבה איכא זוז"ג ור' יוסי סובר זוז"ג שרי ולרבנן דסברי זוז"ג אסור כל חדא וחדא מהני תלתא אסור וכן להריטב"א שכתב דבנוטע גרידא איכא זוז"ג דלר' יוסי מותר ולרבנן אסור ולדידהו האגוז הוה גורם דאיסורא לד"ה א"כ ערלה שנרקב לד"ה עפרו אסור

אמנם לשיטת הרמב"ן והר"ן שכתבו בהדיא בע"ז שם דר' יוסי מתיר בנוטע אגוז משום דסובר זוז"ג מותר ורבנן מתירין משום טעמא דהאגוז כלה עד שלא תצמח לדידהו יש להסתפק אי טעמא דרבנן משום דכלה האגוז ונעשה עפר פקע איסורו דעפרו מותר אי משום הטעם השני שכתבנו בענף הקדום ומסתבר טובא דלהלכה גם להני רבוותא אגוז של ערלה שנרקב עפרו אסור חדא כיון שכתבו דלר' יוסי האגוז הוה גורם דאיסורא אלא דמתיר משום זוז"ג א"כ לדידי' ודאי דעפרו אסור כמש"כ א"כ א"ל דכמו דהלכה כר' יוסי בהא מלתא דזוז"ג מותר כדאמרינן בע"ז שם הכי נמי הלכה כוותיה בהא דעפרו אסור ועוד הא א"ל דגם לרבנן עפרו אסור אלא דמ"מ האגוז לא הוה גורם דאיסורא מהטעם השני שכתבנו בענף הקדום וגם לפי מה שכתבנו בסי' הקדום מה דמסתבר לי לומר דהא דתני ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמיירי כשנטע אגוז או שהבריך ענף עם אגוזים בקרקע או שהרכיב אגוז באילן ובכל הני הוה זוז"ג מחד טעמא דלר"י שרי דסובר זוז"ג מותר ולרבנן אסור והא דתניא ומודה ר"י היינו דלגרמי' מודה כמו שהוא לפי פירש"י ולד"ה האגוז הוה גורם דאיסורא א"כ מוכח דהנשרפין שנרקבו עפרן אסור