נחלת ברוך יד

(כב) מ"מ סובר הרמב"ם כיון דבהכרח איכא נ"מ בין תערובות לח לתערובות יבש תו לא דחינן מהלכה לא הא דנבילה שנתבטלה בשחוטה מטמא במשא ולא הא דתני ר"ח בבהמה ששפעה חררת דם דאינו מטמא אלא דמחלקינן בין תערובות לח לתערובות יבש דהא בגמרא אינו מסיק בתיובתא אלא בקשיא

מעתה נתבררה טעמא דהירושלמי דסובר במי צבע של איסורי הנאה שנתבטל ברוב דמ"מ אם יש במי צבע של איסור כדי לצבוע בלי צירוף היתר אסור כדאמרינן שם ערלה (פ"ג ה"א) על הא דאר"י דמי צבע במי צבע בטל ברוב מאי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמו שאינו והאיסור שבו כדי לאסור דזה הוא מה"ט משום דהירושלמי ג"כ סובר דנבילה שנתבטלה בשחוטה מ"מ כשנושא כולם יחד מטמא במשא דהא בירושלמי תרומות (פ"ה ה"א) מייתינן שם האי דינא והירושלמי סובר כהסוגיא דבכורות (כג ע"א) דה"ה בתערובות דם בדם נמי הכי הוא וא"כ ה"ה במי צבע במי צבע משו"ה א"ש דאע"ג שהאיסור נתבטל מ"מ כשצובע מכל התערובות יחד הא ע"כ הוא נהנה מן האיסור משו"ה לא מהני ביטול וכמש"כ המל"מ שהבאתי דכשנהנה מכולם יחד דמי לטומאת משא וכל זה הוא אי איכא באיסור גרידא לצבוע אבל אי ליכא באיסור גרידא לצבוע אלא ע"י צירוף היתר הא בררנו בארוכה דבכה"ג אם נתבטל האיסור תו לא מצטרפינן האיסור עם ההיתר ומותר להנות מכולם יחד וכדתנן ערלה (פ"ג ה"א) הצובע מלא הסיט מקליפי ערלה וכו' וחכ"א תעלה באחד ומאתים אבל הרמב"ם דדחה הסוגיא דבכורות מהלכה שהוא סובר דבתערובות לח בלח אינו מטמא במשא אע"ג שהוא נושא כולם יחד כמו שבררנו. ס"ל נמי גבי איסורי הנאה בתערובות לח בלח כמו מי צבע במי צבע נמי מותר להנות מכולם יחד אע"ג שיש באיסור גרידא כדי לצבוע וכ"ז ברור ומזה איכא נמי ראי' להרשב"א דאיסור שנתבטל לא תקע האיסור וממילא מבואר דבתערובות לח בלח שהאיסור נבלל בהיתר פקע האיסור כמש"כ

העולה מדברינו להלכה דבצבע איסור והיתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו אסור משום דבכ"מ שנהנה מממשו של איסור בצירוף היתר לא שייך זוז"ג כמו שבררנו אבל כשנתבטל צבע של איסור ברוב היתר כיון דבשעה שהוא צובע הוה תערובות לח בלח שממשו של איסור נשתנה שנתערב בהיתר נתבטל ופקע האיסור ומותר ואע"ג שיש באיסור גרידא כדי לצבוע. אבל בתערובות יבש ביבש כה"ג כגון שנתערבו אבנים של איסור בהיתר ונתבטלו כל היכי דכשבנה בית מאבנים א"א לו להנות מאבני האיסור גרידא אלא ע"י צירוף אבני היתר מותר ואע"ג שנהנה מכולם יחד כיון שכבר נתבטל תו לא מצטרפינן. והא דתניא בסנהדרין (מח ע"א) כשהוסיף דימוס אחת לשם מת אם אינו מכירו אסור לדור בו. זה הוא משום דהוה דבר חשוב והאיסור נעשה במחובר ואינו בטל אבל באבנים של איסור שנתערבו באבני היתר באופן שנתבטלו תו אם א"א להנות מהאיסור גרידא אלא ע"י צירוף היתר כיון שנתבטל לא מצטרפינן כמו שבררנו. אבל אם אפשר להנות מהאיסור גרידא בלא צירוף היתר אע"ג שהאיסור נתבטל מ"מ כיון שנהנה מכולם יחד וע"כ נהנה מאיסור גרידא בלא צירוף היתר תו לא מהני ביטול כמו נבלה שנתבטלה בשחוטה דמטמא במשא בכורות (כג ע"א) וזה הוא כשיטת הרשב"א שהביא בטור יור"ד (סי' קט) דלעולם האיסור אינו נהפך להיתר

אמנם מה שהחמיר הרשב"א לפי שיטתו דבחתיכת איסור שנתבטלה בשנים של היתר שאסור לאכול כולם יחד. כבר בררנו בתשובתנו על יור"ד בדיני תערובות דגם לפי שיטת הרשב"א הול"ל דמותר דכיון דבשעה שהוא בולע הוה רוב היתר והאיסור נבלל בתוך ההיתר הוה כתערובות לח בלח דפקע איסורו כמש"כ: סימן ג' לבאר הא דאמרינן ע"ז (מח ע"א) דמבריך ומרכיב הוה זוז"ג

הנה בסי' א' בררנו דבמבריך ובמרכיב מילדה לזקנה לא שייך הא מלתא דזוז"ג. מעתה יש לבאר הא דאמרינן ע"ז (מח ע"א) וסבר ר' יוסי זוז"ג אסור והתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופי רש"י והר"ן דמילי מילי קתני בהאי ברייתא דמודה ר' יוסי בנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן דמותר משום זוז"ג גם מודה במבריך ענף מאילן זקן בקרקע ונשרש דהפירות הגדלים על הענף מותרים משום זוז"ג וכן מודה נמי במרכיב ענף מילדה לזקנה דהפירות הגדלים על הענף מותרים משום זוז"ג ולפי מה שבררנו בסי' א' ענף ב' דבהברכה והרכבה כי האי לא שייך זוז"ג אלא ביטול איסור בהיתר מעתה יש לבאר מ"ט מייתינן להא מלתא לדינא דזוז"ג. גם כבר הבאתי בסו' א' ענף א' דדעת התוס' בנוטע אגוז של ערלה ונעשה אילן דאין להתירו מטעמא דזוז"ג לפי דפעולת האגוז של איסור ופעולת היניקה של היתר הוה פעולות חלוקות וזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן ומה"ט פירשו להא דתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמיירי