נחלת ברוך יב

אסור. והנה מלישנא דתוספתא דתניא אינו חושש שמא צבעו ביי"נ הי' אפשר לומר לכאורה דאם הדבר ידוע אסור. אמנם ממה דמסיק בתוספתא ואם בא לבית החשבון אסור היינו דכשמשלם הישראל לא יאמר שנותן לו סכום זה עבור החומץ וסכום זה עבור הצבע דכה"ג תניא התם ברישא דתוספתא בכמה דברים א"כ מבואר דגוף הבגד מותר אע"ג דנתן חומץ של יין נסך וכן פי' המפרש שם להתוספתא הנ"ל

אמנם בצבע של איסור והיתר שנצטרפו וצבעו נראה דלא מהני זוז"ג מה"ט שכתבנו אמנם הר"ן בתשובה שם מביא ראי' דבצבע של איסור והיתר נמי מהני זוז"ג מהא דאיתא בירושלמי ערלה (פ"ג ה"א) א"ר יוחנן סממנין בסממנין במאתים מי צבע במי צבע ברוב וכו' מאי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמו שאינו והאיסור שבו כדי לאסור [פי' שאם יש בו צבע של איסור כדי לצבוע אנו רואין מי צבע של היתר כמו שאינו ואסור] ואם אין בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמו שאינו והאיסור אין בו כדי לאסור [פי' שאם אין במי צבע של איסור כדי לצבוע הא אי נימא דרואין מי צבע של היתר כמו שאינו הא לא יהי' במי צבע כדי לאסור משו"ה מותר] ומדמבואר בירושלמי שאם אין במי צבע של איסור כדי לצבוע מותר הביא הר"ן ראי' דזוז"ג מותר במי צבע אמנם לא הבינותי דברי הר"ן הא בירושלמי שם קאי שנתבטל מי צבע של איסור במי צבע של היתר ברוב דהא זה קאי על דברי ר' יוחנן דאמר מי צבע במי צבע ברוב וע"ז מסיק בירושלמי דמ"מ בעינן שלא יהא במי צבע של איסור בכדי לצבוע כמו שנבאר טעמא דמלתא בענף ג' ואי נימא כהר"ן דזוז"ג מותר בצבע הול"ל דאע"ג דמי צבע של איסור הוה רוב מ"מ כיון שאין בו כדי לצבוע מותר דהא גבי שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו דמותר משום זוז"ג לא איכפת לן דאע"ג דשאור של תרומה רבה על שאור של חולין מ"מ תניא שאם אין באיסור כדי להחמיץ מותר ואי נימא דגבי צבע זוז"ג מותר הול"ל דאפילו אי בצבע של איסור איכא דוב מ"מ אם אין בו כדי לצבוע מותר ומדבעינן בירושלמי שיתבטל ברוב א"כ לענ"ד אדרבא מוכח מהכא דבצבע לא מהני זוז"ג מה"ט שכתבנו משו"ה בעינן נמי שיתבטל מי צבע של איסור ברוב וכ"ת כיון שנתבטל ברוב א"כ מאי איכפת לן במה שיש באיסור כדי לצבוע הא כבר נתבטל ברוב וגם קשה טובא על הרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פט"ז ה"ך) שהביא שם להלכה תחילת הירושלמי דמי צבע במי צבע בטל ברוב ולא הביא הא דמסקינן התם דבעינן נמי שלא יהא באיסור כדי לצבוע וצריך לברר טעמא דהירושלמי ומ"ט דהרמב"ם דדחה דבר זה מהלכה והנה הי' אפשר לומר כיון דערלה הא אינה בטלה אלא במאתים אלא דבמי צבע הקילו שיתבטל ברוב משו"ה לא הקילו אלא היכי שאין באיסור כדי לצבוע א"כ זה הוא דוקא גבי ערלה. אמנם זה לא מסתבר. וגם יהא קשה טובא על הרמב"ם מ"ט דחה זה מהלכה ובענף ג' נברר הדברים טעמא דהירושלמי דאע"ג שנתבטל מ"מ בעינן שלא יהא באיסור כדי לצבוע וגם יבורר טעמא דהרמב"ם שדחה זאת מהלכה: ענף ג

והנה לברר טעמא דהירושלמי ערלה (פ"ג ה"א) שהבאתי דבמי צבע של איסור שנתבטל ברוב היתר בעינן שלא יהא באיסור כדי לצבוע וגם לברר טעמא דהרמב"ם (פ"ז מה' מ"א ה"כ) שדחה דבר זה מהלכה צריכים אנו לברר כמה שמעתות דהנה תנן ערלה (פ"ג מ"ג) האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד ומשער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק ובמוקדשין מקדשין כל שהן ובתמורה (לד ע"א) פרכינן וליבטל שק ברובה כלומר מ"ט אינו בטל השער נזיר שנארג בשק אמר רב פפא בציפרתא ופירש"י שעשה מהאיסור צורת ציפור בשק דחשוב ולא בטל. והרמב"ם (ה' פסוה"מ פי"ט הי"ב) פסק סתמא דהאורג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק וע"ז תמה הכ"מ (ה' בכורות פ"ג ה' י"ג) מ"ט לא הביא הרמב"ם דבעינן בזה צורת ציפרתא כדאמרינן תמורה (לד ע"א) והמל"מ (ה' משכב ומושב פ"א ה"א) תי' דהא קשה טובא על הסוגיא דתמורה דפרכינן ולבטל שער נזיר בשק מאי מהני הכא ביטול דאפילו נימא שנתבטל ברוב מ"מ הול"ל דאסור להשתמש בשק דהא בהדי' אמרינן בכורות (כג ע"א) בנבלה שנתבטלה בשחוטה לא שנו אלא בטומאת מגע אבל במשא מטמא כלומר כיון שנושא כולם ביחד א"כ בהכרח הוא נושא הנבלה משו"ה טמא אע"ג שכבר נתבטלה א"כ הכי נמי גבי איסור הנאה כיון שהוא לובש כל הבגד או משתמש בשק הא בהכרח הוא נהנה מהאיסור המעורב בו משו"ה אע"ג שנתבטל ג"כ הול"ל דאסור. וכתב המל"מ דמשום סוגיא דבכורות דחה הרמב"ם סוגיא דתמורה מהלכה

והנה דברי המל"מ תמוהין הרבה חדא דא"כ הול"ל דאפילו כשארג פחות ממלא הסיט בבגד ג"כ יהא אסור דהא נמי נהנה כשלובש הבגד תדע דהא תנן בהאי משנה ובמוקדשין מקדשין כל שהן כלומר דמוקדשין דהוה דבר שיל"מ שאינו בטל אפילו כשארג פחות ממלא הסיט בבגד אסור דנהנה כשלובש הבגד אלא דבשער נזיר דלא הוה דשיל"מ משו"ה פחות מסיט בטל ברוב ומלא הסיט דהוה דבר חשוב שאינו בטל אסור ולדברי המל"מ דהכא לא מהני ביטול אפילו בפחות מסיט הו"ל לאסור. וכ"ת אי מלא הסיט הוה דבר חשוב ואינו בטל א"כ מאי פרכינן בתמורה (לד ע"א) וליבטל ומשני בציפרתא הא מלא הסיט גרידא הוה דבר חשוב ואינו בטל. תמיה זו כבר תמה הר"ש במשנתינו דערלה (פ"ג מ"ג) דל"ל בתמורה שיהא דבר חשוב מתרי טעמי מ"מ קשה על המל"מ ועוד תמיה מלתא טובא על המל"מ הא משנה מפורשת ערלה (פ"ג מ"א) הצובע מלא הסיט מקליפי ערלה וארג בבגד ידלק הבגד דברי ר'