נחלת ברוך יא

האיסור גרידא לא הי' נהנה כלל מ"מ כיון שהנאה זו באה מממשו של איסור והיתר הנאה זו אסורה

והנה גבי אבנים של קבר תניא בהדיא סנהדרין (מח ע"א) נפש שבנה לשם חי מותרת ואם הוסיף דימוס לשם מת אסורה ואמרינן שם דאם מכירה חולצה ואם לאו אסור לדור בה. אלמא דאע"ג שאינו נהנה מהאיסור גרידא אלא ע"י צירוף של היתר. מ"מ אסור דלא הוה זוז"ג. ומהא דתנן נגעים (פי"ג מ"ה) הבונה מן המוסגר בטהור חזר הנגע על הבית חולץ את האבנים. מהתם ליכא ראי' דהתם צריך לחולצן משום מצות נתיצה. גם מהא דתנן מעילה (כ ע"ב) נטל אבן או קורה של הקדש וכו' בנה לתוך ביתו לא מעל עד שידור תחתיו בשוה פרוטה. א"כ מבואר שאם דר בו מעל ואע"ג שלא נהנה מהאיסור גרידא אלא ע"י צירוף דההיתר. מהתם נמי ליכא ראי' דגבי הקדש דאיכא דינא דתשלומין לא דיינינן דינא דזוז"ג כמו גבי איסורים כמו שנבאר בארוכה לקמן. מ"מ זה פשוט. ואפשר להביא ראיות מכמה דוכתי כמו מהא דתנן ערלה (פ"ג מ"ג) האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד עוד תנן התם כה"ג מילי טובא. והנה פשוט דהלובש הבגד אינו נהנה מאותו מלא הסיט של צמר בכור גרידא. אלא שהוא נהנה מאותו מלא הסיט ע"י צירוף של כל החוטים של היתר. מ"מ כיון שהנאה זו באה מצירוף איסור והיתר אסור. והנה מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ע' שכתב שם ג"כ דכשהאיסור הוא בעין אינו שייך זוז"ג והביא ראי' מהא דתנן ע"ז (עד ע"א) אלו אסורין ואוסרין בכ"ש יי"נ ועכו"ם וכו' ולא עמדתי כלל על ראי' זו הא התם הנאה באה מאיסור גרידא בלא צירוף היתר. ועיקרא בדינא היא אם אי אפשר להנות כלל מאיסור גרידא אלא ע"י צירוף היתר מ"מ פשוט דגם בכה"ג אסור מכל הני ראיות שהבאתי. ומה"ט א"ש מה שיש להקשות בהא דאמרינן ע"ז (סה ע"א) השוכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו אסור ואמרינן שם טעמא דכיון שאם לא הי' מעביר אותו חבית של יין נסך לא הי' מגיע לו שום שכר כיון ששכרו שיעביר לו כל המאה חביות כולן משו"ה כל השכירות כולה שייך על אותו חבית של יין נסך והוה שכר עכו"ם ששכרו אסור ולכאורה קשה דאע"ג שאם לא הי' מעביר אותו חבית לא הי' מגיע לו שום שכר מ"מ הא גם להיפוך שאם הי' מעביר אותו חבית של יין נסך ולא הי' מעביר החביות של היתר ודאי שלא הי' מגיע לו שום שכר א"כ אותו שכר באה משום שני גורמים מאיסור והיתר ומ"ט לא נימא דשכרו מותר משום זוז"ג. אמנם לדברינו א"ש טובא דזוז"ג לא אמרינן היכי דנהנה ממשו של איסור ושכר עכו"ם הא אסור משום חליפי עכו"ם שאסרן הכתוב כדאיתא ע"ז (נד) וחליפי עכו"ם הוה גופו של איסור כמו עכו"ם. וכיון שכל השכירות נתפס משים יין נסך אע"ג שהוא נתפס ג"כ משום היתר. הוה ממשו של איסור ואסור דלא דנין בזה זוז"ג כמש"כ. ענף ב

והנה ע"פ דברינו בענף הקדום דהנאה הבאה ע"י צירוף ממשו של איסור והיתר אסור הי' נראה פשוט דהצובע בגד בצבע של איסור ובצבע של היתר לא בזה כדי לצבוע ולא בזה כדי לצבוע ונצטרפו וצבעו שאסור דהא בב"ק (קא ע"א) ילפינן מקרא דאסור לצבוע בקליפי ערלה ואמרינן שם דבזה חזותא מלתא היא דהנאה הנראית לעינים אסרה תורה וכיון דהכא חזותא מלתא א"כ הנהנה מצבע הוא נהנה ממשו של איסור וגבי ממשו של איסור לא מהני זוז"ג כמש"כ בענף הקדום והר"ן בע"ז (מט ע"א) כתב שם ז"ל כיון דגבי ערלה חזותא מילתא היא משו"ה אנו רואין הצבע כאילו ממשו של איסור מעורב בבגד עכ"ל והר"ן כתב כן משום מלתא אחריתא. מ"מ מבואר מדבריו דזה הוה ממשו של איסור כדברינו א"כ ממילא לא מהני בזה זוז"ג כמש"כ

ומה"ט אני תמה על הלח"מ (ה' מאכלות אסורות פט"ז ה"כ) שהקשה שם על הא דתנן ערלה (פ"ג מ"א) בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. והקשה הא מבשלין הסממנין במים ואח"כ צובעים א"כ הול"ל דמותר משום זוז"ג ותי' דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן. והנה מש"כ דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן זה יבואר לקמן דרוב ראשונים ס"ל דזוז"ג ע"י פעולות חלוקות נמי מהני וכן פסק הב"י ביור"ד והבאתי שם כמה ראיות לדבריהם. גם במש"כ דכשמבשלין הצבע במים הול"ל דזה הוה זוז"ג הנה לקמן יבואר דבכה"ג לא הוה המים והבישול גורם דהתירא כיון דעיקר המראה הנראית הוא הצבע של איסור עי"ש. אך בלא"ה קשה עליו דלדברינו בצבע של איסור לא שייך כלל זוז"ג אפילו בצבע של איסור והיתר שנצטרפו וצבעו ג"כ אסור כמו שכתבתי

והנה מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ע' שנסתפק בזה אי אמרינן בצבע של איסור והיתר הא מלתא דזוז"ג מותר. ונסתפק שם עוד בנכרים הצובעים בגדים של ישראלים והנכרים נותנים יין נסך במי צבע בכדי שהצבע יקלוט יפה. דגם אי נימא דבצבע לא מהני זוז"ג מ"מ בכה"ג שהנכרים נותנים יין בתוך מי צבע בכדי שיקלוט הצבע יפה אבל מראה היין אינו ניכר אפשר לומר דמותר. וכתב ע"ז שאין לו ראי' להיתר אלא שכבר נהגו שישראלים נותנים לצבע נכרי ואין חוששין מה שהנכרים נותנים יין נסך לתוך מי הצבע

והנה מה שנסתפק הר"ן במה שהנכרים נותנים יי"נ לתוך מי צבע וכתב ע"ז שאין לו ראי' להיתר אלא כבר נהגו אני אומר הנח לישראל שהם בני נביאים כי מצאתי דבר זה מבואר בתוספתא דתניא בתוספתא דמאי (פ"ד) הנותן צמר לצבע עכו"ם אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך ואם בא לבית הושי