נחלת יהושע צט

ומטמא למתים דה"ז נזיר משום דר"מ הוא דס"ל דצריך לכפול התנאי, אלמא דס"ל להירושלמי, דר"מ בעי ת"כ אפי' באין בו מעשה, והטעם דכיון דס"ל דאפי' בלעבר בעי ת"כ ובלעבר לא התחילה המעשה כלל ובעי ת"כ ע"כ אפי' באין בו מעשה נמי בעי ת"כ, והשעם דהא דבעי ת"כ בלעבר לא משום דבא לעקור את המעשה, דהא אם התנאי הוא לעבר לא התחילה המעשה כלל, אלא משום דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן

והעיקר מה דמוכח דר"מ בעי ת"כ אפי' בתנאי דלשעבר הוא ממה דתנן בגיטין (דף מו) המוציא את אשתו משום איילונות ר"י אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר, ואמרינן מאן חכמים ר"מ היא דאמר בעינן ת"כ, והכא במאי עסקינן בדלא כפלי' לתנאי', וא"כ כיון דמוציא משום ש"ר ומשום איילונית הוא תנאי דלשעבר ואפ"ה בעי ר"מ ת"כ אלמא דאפי' באין בו מעשה נמי בעי ת"כ והטעם לא משום דגמר מתנאי ב"ג וב"ר דהא התם איכא מעשה דהא הארץ היתה בידם, וכמו דאיתא בירושלמי אלא משום דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן והשתא ניח' מה דפריך בשבועות (דף לו) ובנדרים (דף יג) והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. אע"ג דנדרים ושבועות לית בי' מעשה אך משום דכיון דר"מ בעי ת"כ גבי המוציא את אשתו משום ש"ר ומשום איילונית דלא התחילה המעשה דגירושין כלל אם אינה איילונית או שאין עלי' ש"ר. ואפ"ה בעי ת"כ אלמא דס"ל דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן אפי' באין בו מעשה. וע"כ פריך בנדרים ובשבועות אליב' דר"מ והא לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן. וא"צ למה שנדחק הרמב"ן דלקיים השבועה עדיף יותר מלבטל ובהא בעי ת"כ לר"מ דמנלן שמעינן זה לר"מ רק כמו שביארתי ובזה ניחא מה שהקשיתי בספרי ע"י (דרושי) דלדעת הרמב"ן דהא דבעי ת"כ היינו דוקא ביש בו מעשה א"כ מאי פריך בפ"ג דקדושין (דף סא) בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי כו' בשלמ' לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי כו' הא לית בהו מעשה וכיון דלית בי' מעשה אפי' ר"מ נמי לא בעי ת"כ אך לפי מה שביארתי ניח' דלר"מ אפילו בתנאי דלעבר בעי ת"כ וע"כ בודאי דסובר דאפילו לית בי' מעשה נמי בעי ת"כ והטעם לא משום דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר אלא משום דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן

ואח"כ ראיתי בחידושי הר"ן בגיטין (פ' השולח) שכתב וכ"ת מכי כפלי בכה"ג לר"מ מאי הוי והא איהו מתנאי ב"ג וב"ר גמיר וכיון שכן בעי ת"ג כי התם כי היכא דבעינן כפילא. ויש לומר דכי בעינן ת"ג ה"מ בדבר שאפשר לקיימו או לבטלו כתנאי ב"ג וב"ר אבל מגרש על דעת מה שעבר אפילו בגילוי דעתא בלחוד פסול אלא כיון דלית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בעי כפיל'. אלמא דאפילו בתנאי דלשעבר דלא בעינן תנאי ממש ואפ"ה בעי ת"כ והוא משום דאי לא כפלי' אפי' גילוי מילתא ליכא משום דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן

ובזה יתיישב נמי מה שהקשיתי שם בספרי שם (סי' יג) מה שהקשה הלח"מ ברמב"ם ל (פ"ג מה' זכי' ומתנה) דאמאי לא הביא הרמב"ם בה' סוטה הא דאמרינן חנקי כתיב ע"ש דלפי מה שביארתי דבתנאי דלשעבר כיון דלא התחילה המעשה כלל לא בעינן משפטי התנאים והכא הוא תנאי דלשעבר. והא דפריך לר"מ חנקי מבעי לי' היינו משום דלית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אפילו בתנאי דלשעבר ואע"ג דלית בי' מעשה

והשתא ניחא הא דאמרינן פ"ק דנדרים (דף יא) סברוה מאי לחולין לא לחולין להוי אלא קרבן מני מתניתין ר"מ היא דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי אלא ר' יהודה היא אימא סיכא. והאי ר' יהודה היינו פלוגת' דר"מ ור"י דגבי גיטין משום דפלוגת' דר"מ ורחב"ג אינו שייך לזאת דהא התם לענין מה דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר דוקא ביש בו מעשה. וע"כ סמיך אפלוגת' דר"מ ור"י דפליגי בגיטין (דף מו) דהא התם בתנאי דלשעבר וא"כ הוי כמו דלית בי' מעשה ואפ"ה בעי ר"מ ת"כ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אף דבתנאי דלשעבר לא בעינן משפטי התנאים והכא נמי לענין לא חולין אלא קרבן דבזה לית בי' מעשה כלל רק להבין שאם אמר לחולין הוי כמו שאמר לקרבן. וע"כ לר"מ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אם אמר לא חולין אינו במשמע שיהא קרבן אלא ר' יהודה היא דר"י אפשר דסביר' לי' דאם יש בו מעשה בעי ת"כ כר"מ רק דבתנאי דלשעבר לא בעי ת"כ משום דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן. ע"כ ניחא לי' למיתלי הענין בפלוגת' דר"מ ור"י דגיטין (ד' מו)

והשתא ניחא מה שפסק הרמב"ם כר' יהודה דלא יחזיר דאע"ג שסובר דבעינן ת"כ היינו דוקא ביש בו מעשה, אבל אם אין בו מעשה לא בעי ת"כ ובתנאי דלשעבר לא בעי ת"כ (ועוד דלדעת הרמב"ם ולשיטתי' דסבירא לי' דבמעכשיו לא בעי ת"כ ובתנאי דלשעבר הוי כמו מעכשיו וכמו שמדמה המ"ל תנאי דלשעבר ומעכשיו, א"כ בפשיטות ניחא מה שפסק כר' יהודה גבי המוציא אשתו משום שם רע, דהא הכא תנאי דלשעבר, ובתנאי דלשעבר לא בעי ת"כ, והא שביארתי דתנאי דלשעבר דומה לאין בו מעשה הוא שיתיישב הסוגיא דנדרים וגם הירושלמי שאומר על הא דתנן הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים דאתי כר"מ דבעי ת"כ, אלמא דלר"מ אפי' באין בו מעשה נמי בעי ת"כ)

[אך לכאורה משמע מהירושלמי (בפ"ק דנזיר) שם שאומר מתניתין ר"מ היא דר"מ אומר צריך לכפול תנאו. תמן ד"ה היא א"ל שמור ושמעת מתניתין דר"מ ור"י בן תימא דתני ה"ז גיטיך ע"מ שלא תפרחי באויר כו' על מנת שתפרחי באויר על מנת שתעברי את הים הגדול ברגלך אינו גט ר"י בן תימא אומר גט כו' ע"כ. ופירש הק"ע דתמן אמרין דהתם תירצו דאתי כד"ה, ואפי' כרבנן דא"צ לכפול התנאי, והא דאמר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים דה"ז נזיר משום דאתי כריב"ת דתנאי שאי אפשר לקיימו אינו תנאי משום דהוי כמפליגו בדברים, אלמא דמדחה זה התירוץ דאתי כר"מ, וצריך להבין הא התם נמי פליגי חכמים וריב"ת, אלא ודאי משום דלא ניחא להירושלמי למימר דבנזירות בעי ר"מ ת"כ, והא דאמרינן בירושלמי ובבלי דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן היינו לקיים השבועה שיהא שבועה חל ע"י מכלל לאו אתה שומע הן אבל לא לבטל כמו שכתב הרמב"ן, ע"ז נראה לי שהעיקר כמו שביארתי, והק"ע שגה בזה, וגם הפ"מ לא פירש היטב, וכן פירש הק"ע (רפ"ק דנזיר) מה אנן קיימים אם במתכוון ליזור אפי' אמר שאזכור פת כו' אם בשאינו מתכוון ליזור אע"פ שהוציא נזירות מפיו לא יהא נזיר כו' אלא כי אנן קיימין באומר א' מכל הלשונות הללו נזרתי אם תופס א' מהם נזירות תחול עליו א"ל שמור ושמעת, ופי' הק"ע שאמר לו שמור ושמעת פי' שאמר לו שישמע פי' זה מה שתירץ ואינו נכון

ע"כ נראה לי שהפי' הוא כך בירושלמי מתניתין כר"מ היא וכמו שביארתי דאפי' אם אין בו מעשה נמי בעי ר"מ ת"כ, תמן ד"ה היא, א"ל שמור ושמעת, פי' דתמן הוא על הא דתנן במנחות (דף פא) האומר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין, ולכאורה כיון דתנן הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ה"ז נזיר ואסור בכולן ומוקי מתניתין כר"מ דבעי ת"כ, אבל לרבנן דלא בעי ת"כ לא הוי נזיר ואסור בכולן כיון דלא נדר אלא ע"מ שיהי' שותה יין וא"כ התם גבי תודה נמי יעשה כמו שנדר ולא יצטרך להביא מן החולין, אך באמת זה אינו דהתם כיון שאמר הרי עלי תודה כו' ולחמה מן החולין מוכרח להביא מן החולין לכ"ע כמו דאמרינן במנחות (שם) ת"ש האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים, ואמרו לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים, ואומר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר, כופין ואומר לו שמור ושמעת כו', ואמרינן התם מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה. רבא אמר שמור הבא תודה