נחלת יהושע ק

ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל לעשות כן, פי' דדוקא נבי נזיר שאמר על מנת שאהי' שותה יין כו' ע"כ לרבנן דלא בעי ת"כ אינו נזיר, אבל תמן (פי' במנחות ומרמז על משנה אחרת בש"ס כידוע למי שרגיל בו) שאינו אומר בלשון תנאי אלא הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר, או הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כיון שלא אמר בלשון תנאי ע"ז אומרים לו שמור ושמעת שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה, ומקרא הוא דורש (דברים יב)

וכה"ג כתב הראב"ד ברמב"ם (פ"ב מה' חגיגה) האומר הרי עלי תודה שאצא בה י"ח לשם חגיגה חייב להביא תודה ואינו יוצא בה ידי חגיגה, וכתב ע"ז הראב"ד בספרים שלנו לא גרסינן שאצא בא אלא ואצא בה דלאו כל כמיני' לצאת בה אע"ג דמפרש אבל אמר שיצא בה יכול להתנות דאדעתא דהכי לא נדר, וכן כתבו התוס' בביצה (ד' יט) האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה ודוקא דאמר הכי, אבל אם אמר איפכא ע"מ שאבא בה כו', וע"ז אומר הירושלמי דדוקא בתנאי לרבנן דלא בעי ת"כ אינו נזיר אבל התם במנחות מחויב להביא זבח ונסכים משום שמור ושמעת. ובזה האופן יתבאר הירושלמי דריש נזיר דקאמר באומר א' מכל הלשונות נזרתי אם תופס א' מהם נזירות תחול עליו נזירות, ואומר לו שמור ושמעת דהיינו שמור כפי שנדרת ושמעת לדברי חכמים האומרים לך איך שתעשה. א"כ נתבאר שהירושלמי אינו מדחה הא דקאמר ר"מ היא, דר"מ ס"ל דאפי' אם אין בו מעשה בעי ת"כ)

וכיון שביארתי הירושלמי צריך לבאר הא דקאמר מתניתין דריב"ת הוא דאמר דתנאי שא"א לקיימו אינו אלא כמפליגו בדברים דלכאורה זה הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה אבל לא תנאי שאיפשר לקיים וכמו דאמרינן בגיטין (דף פד) גבי ע"מ שתאכלי בשר חזיר דלא הוי תנאי שא"א להתקיים משום דאפשר דאכלה ולקי ואפשר לומר כיון דזהו בנזירות גופה שמקבל עליו, וע"ז מתנה ע"מ שישתה יין, ע"כ הוי תנאי שא"א להתקיים, ועוד אפשר לומר דהא דאמרינן דלא הוי תנאי שא"א לקיימו, היינו באומר ע"מ שתאכלי בשר חזיר, דהיינו שתולה במעשה דאכילת חזיר ע"כ הוי תנאי שאפשר להתקיים, דאפשר דאכלה ולקי, אבל הא דהאומר הריני נזיר ע"מ שאשתה אינו תולה דוקא בפעולת המעשה, אלא כוונתו שלא יאסר בשתיית יין ובטומאה למתים, וא"כ הוי כמו שמתנה על דיני נזיר שיהא מותר ביין וזה הוא תנאי שאי אפשר לקיימו: ובזה יתיישב מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' אשות ה' יג) אבל אם אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלוני ה"ז מקודשת ותהי' אסורה עליו כשאר העם, מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו, ולכאורה אמאי לא כתב הטעם דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, כמו בשאר כסות ועונה ובאמת אפשר לומר הטעם משום דא"א לקיימו דנהי דאיהו עבדא איסורא, אבל איהי מי עביד איסורא, כמו דאמרינן בגיטין (שם), אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר, כיון דלא התנה על פעולת המעשה שתנשאי לפלוני, אלא ע"מ שתהי' מותרת לפלוני, וא"כ התנה על דבר שאי אפשר להתקיים דהא התורה אסרה א"א [אף דהש"ס דילן בנזיר (דף יא) קאמר משום דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אפשר דחדא מילתא היא, דמפני מה אי אפשר להתקיים משום דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ע"כ קאמר משום דהוי מתנה ע"מ שכתב בתורה] ועי' בתו' כתוב' (דף נו)

ובמ"א ביארתי בזה האופן על מה שהקשה המ"ל ברמב"ם (פ"י מה' מלוה) על המרשד"ם שכתב דלא אמרינן מתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל, אלא באיסור תורה, אבל בדבר שאינו אסור רק מדרבנן תנאו קיים והכי אמרינן בר"פ הכותב (דף פד) דבדרבנן תנאו קיים, והא דקאמר רב דלא מהני תנאי בירושה, אע"ג דירושת הבעל ס"ל שהוא מדרבנן, היינו משום שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ודוקא התם אבל בעלמא מהני תנאה וכמבואר שם, והקשה המ"ל מהא דקיי"ל דהמלוה את חבירו ע"מ שלא ישמטנו שביעית, תנאו בטל, ואע"ג דשביעית בזמן הזה דרבנן, ואי אמרת דבדרבנן תנאו קיים הרי נתבטלה ההלואה, והמעות הם פקדון ואין שביעית משמטת פיקדון כו' ע"ש שנדחק בתירוצו, אבל לפי מה שביארתי א"ש דהא אמרינן בפ"ק דמכות (דף ג) דע"מ שלא תשמיטנו בשביעית אין שביעית משמטתו, וע"מ שלא תשמיטנו שביעית שביעית משמטתו, וכן אמרינן התם לענין אונאה דאם אמר ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה וכמו שפירשו התוס' שם דע"מ שאין בו אונאה היינו דלא יחול עליו איסור לאו דלא תונו, וה"נ ע"מ שלא תשמיטנו שביעית כלומר שלא יחול עליו איסור שביעית, וא"כ ניחא שפיר דהא שכתב הרב דברבנן תנאו קיים היינו אם תלה בפועל המעשה וע"כ כיון שהוא מדרבנן לא אלים כמו דאורייתא, וע"כ תנאו קיים ובטל המעשה, משא"כ אם מתנה שלא תחול איסור שביעית וזה אין בכחו, והוא תנאי דא"א להתקיים, דא"א לעקור אפי' גזרה דרבנן, וע"כ התנאי בטל אפי' בדרבנן נמי

ובזה יתיישב נמי מה שהקשה בס' המקנה לדעת הרשב"א שכתב בשם יש מי שאומר דהטעם דע"מ שאין לרבו רשות בו. דקני עבד וקני רבי' הוא מטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה. והקשה דא"כ באשה הוא נמי מטעם זה והא מה שהבעל אוכל פירות אינו אלא דרבנן ור"מ סביר' לי' בכתובות (דף נו) דבדרבנן תנאו קיים. אבל לפי מה שביארתי א"ש דהא דקסבר ר"מ דבדרבנן תנאו קיים, היינו דוקא בע"מ שתמחלי אבל באומר ע"מ שאין בו דינא דרבנן ודאי בדרבנן נמי תנאו בטל. והא שכתבו התוספ' בכתובות דהא דאמר ר"מ הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דסבר ר"מ דכל המתנה ע"ט שכתוב בתורה תנאו בטל דהיינו דוקא במתנה ע"מ שאין לך עלי דין שאר כסות ועונה. ע"ש שתירצו תירוץ שני. ובגיטין (דף פד) משמע שכתבו זה אליב' דר' יהודה שסובר דבדבר שבממון תנאו קיים היינו דוקא במתנה ע"מ שתמחלי אבל אם מתנה ע"מ שלא יהי' בו דין נזק חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה משמע דלר"מ שסובר דאפילו בדבר שבממון תנאו בטל היינו אפילו בע"מ שתמחלי וע"ז אומר דוקא מתנה על מה שכתוב בתורה הא בדרבנן תנאו קיים אבל באומר על מנת שלא יהי' בו דין אינו יכול להתנות אפילו בדרבנן דאיך יכול להתנות שלא יהי' בה דינא דרבנן

וא"כ בהא דקדושין (דף כג) דאם אומר לעבד ע"מ שאין לרבך רשות בו או שאומר לאשה ע"מ שלא יהי' לבעליך רשות בה אין כוונתו דהיינו ע"מ שימחלו דהא אין הבעל והרב שם שיתנה עמם, אלא שמתנה ע"מ שלא יהי' לרבך דין זכי', או שאין לבעלך זכות, וא"כ כיון שהוא מתנה על הדין בזה מודה ר"מ דאפי' בדרבנן ג"כ תנאו בטל, וא"ש קושית המקנה

ובזה שביארתי דע"מ שאהי' שותה יין היינו שיהי' מותר לשתות יין, ולא שתלה במעשה דשתי' יין אלא שיהי' מותר ביין, בזה א"ש הא דאמרינן בנזיר (דף יא) וריב"ל אמר לך האי ע"מ כחוץ הוא ולכאורה קשה דאמאי אמרינן האי ע"מ כחוץ הוא, ובר"פ המגרש (דף פ"ב) מחלקינן בין ע"מ לחוץ, אך הטעם הוא דכל תנאי שהוא במעשה או בשלילת המעשה, הוי בתורת תנאי, אבל בתנאי שהוא ממילא לא הוי רק בתורת שיור, וע"כ פליגי תנאי בחולין (דף קלד) באומר ע"מ שהמתנות שלי אי תנאה הוי או שיורא הוי, וכן בב"ב (דף סג) ע"מ שהמתנות שלי אמרינן דשיורא הוי, וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם פ"ד מה' מלוה ולוה, דכיון שלא אמר לו ע"מ שתתן לי המעשרות ע"כ לא הוי בתורת תנאה, ומזה הטעם נ"ל דע"כ כתב הטור באה"ע בשם הרמ"ה דאם אמר ע"מ שלא תהי' מותרת לפלוני דשיורא הוי דכיון שלא תלו בשלילות המעשה דהיינו