נחלת יהושע צה

קרבן כו' אלא מה לפיו שכן מחייבו אשם ולכאורה קשה דהא גם רבנן מודו בזה דהא שבועות הפקדון חייב קרבן אפי' במזיד נמי אך לפי הירושלמי ניחא דיכול לומר אומר מותר הייתי: והנה הק"ע הקשה דאמאי לא קא חשיב בהא דחומר בשבועות מבנדרים כו' עי"ש וכן קשה דאמאי פסק הרמב"ם דבין נדרים ושבועות נאמן לומר תנאי הי' בלבי שכן כתב הרמב"ם פ"ג מה' שבועות וכן שאר מיני שבועות אינו חייב כו' והבאתי לעיל אלמא דבשבועות נמי נאמן לומר על תנאי הי' ודוחק לומר דכוונת הירושלמי היינו דוקא דומי' דשבועת הפקדון שאחרים משביעים אותו וא"כ הוא נשבע על דעתם ועוד דאמרינן בירושלמי (פ"ג דנדרים ה' א) תניי בנדרים ואין תניי בשבועות כהדא דתני שבועות הדיינים כתניין שבלבינו לא כתניים שבלבכם א"ר יודן כתנאי שבלבו הוא משביע ולמה הוא מתנה עמו מפני הדיוטות (פי' ולמה הוא מתנה בב"ד שלא על דעתו הוא משביע אלא על דעת ב"ד מפני ההדיוטות שלא יטעו בזה שלא יסברו שיוכלו לישבע על תנאי וע"כ הוא מתנה), משמע דבלא"ה אינו נאמן ג"כ לומר על תנאי

ע"כ נ"ל דהא דאמרינן דבשבועות אינו נאמן לומר תנאי הי' בלבי היינו דוקא כעין שבועת הפקדון, דהוא לשעבר דכיון דלשעבר נשבע איך שהי' המעשה, א"כ איך מהני מה שנשבע על תנאי אבל בשבועה דלהבא אפשר שאין כוונתו לישבע שיעשה כך אלא על תנאי ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע דאמאי לא חשיב החומרא מה שיש בשבועות לגבי נדרים, דהא לפי מה שביארתי אין זה רק בשבועה דלשעבר, אך אעפ"כ הי' יכול לומר אין פיו ולבו שווים, אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דהא דנאמן לומר ע"ת, הוא משום שהוא בידו לשאול עליו וע"כ נאמן, אבל בשבועה דלשעבר לא שייך שיש בידו לשאול דכיון שכבר נשבע לשקר על מה תחול השאלה וע"כ כיון דלית לי' מיגו ע"כ אינו נאמן

ובזה ניחא לשון הירושלמי תנאי בדברים, והפ"מ גריס תנאי בנדרים, אבל לפי מה שביארתי ניחא דדברים מקרי שבועות דלהבא, וכמו דאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כא) אכלתי ולא אכלתי שקר, ואזהרתי' מלא תשבעו בשמי לשקר, אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל דברו. וע"כ אומר דתנאי בדברים פי' בשבועות דלהבא דעובר בלא יחל דברו, ואין תנאי בשבועות דלשעבר, כיון דלא מהני שאלה ע"כ אינו נאמן, וע"כ כיון שהפוסקים הביאו דאפי' בשבועה דלהבא אם כבר עבר לא מהימן, א"כ בשבועה דלשעבר הרי כבר עבר מעידנא שיצתה שבועה מפיו

אך משמעות הפוסקים וכן מהרשב"א והביאו הש"ך (סי' רלב) דדוקא בהתרו בו אינו נאמן ומשמע משום שלא טען בשעת התראה ע"כ לא מהימן (ואפשר לומר ג"כ כמו שביארתי כיון דבזימנא קמייתא לא אמר ע"כ ממילא אינו נאמן אח"כ) אעפ"כ משמע מדברי הרמב"ם משום שלא טען בשעת ההתראה א"כ מוכח אע"ג דמצטרפינן שתיקתו, אפ"ה מתחייב ע"י זה ולא חשיב מרשיע א"ע וראיתי להרשב"א בתשובה (ח"ג סי' קי) מי שגנב בעדים, והשיב את הגניבה קודם שנתחייב בב"ד אם גנב בעדים ואמר החזרתי מי מהמנינן לי' ואת"ל דמהימן לי' איך גנב מתחייב כפל לעולם, שהרי כל גנב מרשיע א"ע, שהרי יכול לפטור א"ע ולומר החזרתי ואם תאמר שלא זזו העדים מתוך ידו קשי' הא דתנן גנב ע"פ שנים וטבח ע"פ עד א' או ע"פ עצמו שגם זה המודה שלא החזיר מרשיע את עצמו, תשובה כל שבאו עדים והעידו בב"ד שגנב אינו יכול לפטור מתשלומי כפל, שכבר נמצאת הגניבה בעדים, ומ"מ אפשר לומר החזרתי כדעת מקצת מרבותי שאמרו שהגוזל מחבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים, ומ"מ אין נאמנותו פוטרתו מן הכפל וגם מה שקראת מרשיע א"ע במה שהוא שותק, ואינו טוען שגנב ושילם, זה אינו קרוי מרשיע א"ע, אלא ב"ד הוא שמרשיעין אותו ע"פ עדים ואין אנו צריכין להודאתו עכ"ל

ובירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ג) עד כדין כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי גניבה ולא קבלום ואח"כ באו עידי טביחה אמר להו הוי יודעין שכבר באו עידי גניבה ולא קבלום, ועל ידיכם אנו מקבלים אותם נמצאו עידי טביחה זוממין משלמין ע"י עידי גניבה ופי' הפ"מ כגון שבאו עידי גניבה ולא קיבלום הב"ד שלא הי' בעדותן כדי לחייבו וכגון שהעידו שגנב השור אבל לא היו יודעין של מי הוא כו' אבל ל"נ דאפשר לפרש כגון שטען שהחזיר לבעלים הגניבה נמצא דאינו מתחייב כפל, וכמו דאמרינן בב"ק (דף סח) והרי חזרה קרן לבעלים ופירש"י כפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב שבאו עדים כדכתיב אם המצא תמצא בידו וע"כ לא הי' בעדות כדי לחי בו אלא ע"י עידי טביחה, וע"כ אם נמצאו זוממין משלמין הכל

אך עדיין צריך להבין הא דאמרינן שם ר' חזקי' לא אמר כן אלא עד כדין כו' באו עידי טביחה ולא קבלום ואח"כ באו עידי גניבה כו' דלכאורה מפני מה לא קאמר כמו שאמר תחילה באו עידי גניבה ולא קבלום, ומשמע דס"ל לחזקי' שאינו נאמן לומר החזרתי וע"כ לא הוי ניח' לי' כשבאו עידי גניבה ולא קבלום, ואפשר לומר ע"פ מאי דאמרינן בב"ק (דף ע) גנב ע"פ שני' וטבח ומכר על פיהם כו' דאפילו ר"ע שסובר דבר ולא חצי דבר אפ"ה מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קידושין, כיון דעידי קידושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא בי', ה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה, כיון דעידי גניבה לא צריכי לעידי טביחה דבר קרינא בי' וע"כ ניחא הא דר' חזקי' לא אמר כן כמו שאומר תחילה שבאו עידי גניבה ולא קבלום, שטען החזרתי וקבלום ע"י עידי טביחה דא"כ לא מהני עידותן דכל עיקר דמהני עדות טביחה, הוא משום דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה אבל הכא כיון שאין עידי גניבה מספיקין שטוען החזרתי, ומקבלים אותן ע"י עידי טביחה שראו אח"כ ועידי טביחה בלא עידי גניבה בודאי אינו מועיל כלל, דילמא דידי' טבח, וא"כ הוי חצי דבר, וע"כ לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קבלום ואח"כ באו עידי גניבה ואמר להו הוי יודעין שכבר באו עידי טביחה ולא קיבלנום ועל ידיכם אנו מקבלים אותם נמצאו עידי גניבה משלמין ע"י טביחה דהשתא ניחא דעידי גניבה עדותן מספקת לענין כפל בלא עידי טביחה וע"כ לא הוי חצי דבר, אבל אי אמרינן דבאו עידי גניבה ולא קבלום מפני שטען החזרתי, ולא קבלום רק ע"י עידי טביחה וא"כ הוי חצי דבר בשני העדות וחזקי' (אם זהו חזקי' דבגמ' דילן) אזיל לטעמי' דס"ל בסנהדרין כר"ע דאמרינן בסנהדרין (דף פו) איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו, חזקי' אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין חזקי' כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ור"י דאמר כרבנן דאמרי דבר וחצי דבר

[ודע דאיתא בירושלמי (סנהדרין) ר' בון בר חיי' בעי קומי ר' זעורא מסר ולא העביר, תפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן, דאתפלגין טבח ולא מכר חזקי' אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור והוא תמוה מאוד דודאי טבח ולא מכר חייב לכ"ע. והק"ע פירש טבח ולא מכר. טבח בהמה שא"א למכור כגון בהמת קדשים והפ"מ פירש טבח ע"י אחר ופירושיהם דחוקים למאוד וע"כ נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל גנב ולא מכר ועל גונב נפש קאי וזו היא הפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן בסנהדרין (דף פו) דפליגי חזקי' ור' יוחנן דלחזקי' מחייב אגניבה לחוד בלאו וע"כ העדים אינם נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקות' באנו, ולר' יוחנן הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. דגניבה אתחלתא דמכירה וע"כ אגניבה לחוד ליכא מלקות, וע"ז אמר מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דלר' יוחנן הוי המסירה אתחלתא דהעברה, וע"כ אינו לוקה דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולחזקי' לקי אמסירה דמסירה לחוד ולקי על']

ועוד אפשר לומר דהא שביארתי לרב חזקי' הטעם דדבר ולא חצי דבר אפשר לומר דלהמסקנ' אפי' לרבנן נמי בעינן להאי טעמ' דעידי גניבה א"צ לעידי טביחה, וכן משמעות הנ"י שכתב וטבח ומכר ע"פ שנים אחרים, ואע"ג דאותם שנים שמעידין על הטביחה אין מעידין על הגניבה ורחמנא אמר ע"פ שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר הכא כיון דעידי גניבה א"צ לעידי טביחה דבלא עידי טביחה עידי גניבה מחייבי כפל דבר קרינ' בי', וע"ש בתוס' מה שהביאו