נחלת יהושע צד

אמאי נאמנות לאוסרה על בעלה, ולדעת הראב"ד שפסק כר"ט דאסורה לאכול נראה נמי דהכא נאסרה על בעלה מספק לא שתהי' אסורה בודאי, ונ"מ שאם בא עליה שאינו לוקה ע"כ ולא הי' צריך לזה דודאי אינם נאמנות מנות בודאי דאל"כ אמאי אינה מפסדת כתובתה דהא אי אפשר לה לשתות, וכבר ביארתי דכל שאי אפשר לה לשתות מדאוריית' ממיל' מפסדת כתובתה כיון שאינה יכולה לברר כמו בעד א' דכיון שאינה יכולה לשתות ולברר ממיל' מפסדת כתובתה, וכן כתב הרמב"ם (ספ"א מה' סוטה) כל סוטה שאמרנו שאינה שותה מפני עדי טומאה ה"ז אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתובה שהרי נאסרה בקינוי וסתיר' והשתי' שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד כמו שביארנו, משמע מזה דכל שאינה יכולה לשתות ממיל' מפסדת כתובתה וע"כ ודאי בחמש נשים שנאמנות לאוסרה אבל לא להפסידה כתובתה הא שנאמנות לאוסרה הוא רק מדרבנן וע"כ לא תיקנו חכמים לכתחילה אלא שתאסור אבל לא שבשביל זה תפסיד כתובתה מחמת שאינה יכולה לשתות דא"כ הי' נפסדת ממון ע"פ עדותן, והני חמש נשים באמת אינם נאמנות אבל בעד א' שנאמן מדאוריית' ע"כ ממיל' מפסדת כתובתה

ובאמת יש לתמוה על הירושלמי דמאי בעי ר' בון בחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד א' דכיון שאין עדותו מועיל לאוסרו אינו נאמן לענין כתובה דמ"מ כיון שאינה יכולה לשתות מדאוריית' ממיל' מפסדת כתובתה ומ"ש ממת בעלה דאינה נוטלת כתובתה ובירושלמי דסנהדרין (פ"ח ה"ו) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה, מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיק' וספיק' לספיק' וס' לחודה (ולכאורה ה"ל בקיצור כמו דאמרינן בש"ס סוטה (דף כה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואפשר לומר כמו שכתבו התוס' בסוטה (דף כה) דלמאי דפליגי ר"ה ור"י במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב כו' וא"כ ה"נ היא טוענת ברי אבל הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותהוי תיובת' דרב הונא ותירצו מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושל' דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיק' פי' דאינו מועיל טענת ברי דידה) ודוחק לומר דהאי שקל' וטרי' אתי אליבא דב"ש אע"ג דאם לא הי' ראויה מתחילה לשתות גרע טפי כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף לח) על הא דפליגי ב"ש וב"ה במת בעלה עד שלא תשתה, והא דתנן בר"פ ארוסה (דף כג) ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ולא פליגי ב"ש ואור"י דהתם היא נתנה אצבע בין שיני' שנסתרה ואסרה עצמה על בעלה אבל הכא בשעה שנסתרה יכולה הי' לבדוק בשתי' כו' ע"ש אך דהכא כיון שאומרת שלא נטמאה א"כ לא ידעה מתחיל' שיבוא עד ויאמר שנטמאת ע"כ לא דמי לארוסה אבל מ"מ לא גרע ממת בעלה דפליגי ב"ש וב"ה וא"כ כיון דקיי"ל כב"ה דממיל' מפסדת כתובתה כיון שאינה יכולה לברר א"כ לית' לבעי' דר' בון, וע"כ השמיטוה הפוסקים

עכ"פ מוכח מהירושלמי מבעי' דר' בון דאם נאמן לענין איסור ממיל' נאמן אח"כ לענין ממון נמי, וא"כ בהך דיבמות (דף פח) דנאמן לומר שהוא חולין משום דאי בעי מיתשל עלי' ע"כ נאמן נמי לענין ממון מטעם שהוא בעליו אבל במעיד תחילה על ממון לא נאמן משום הואיל ובידו למתשל עלי' משום דדיבור שהוא דבר קל עביד לשקר ולא ישאל על נדרו וכמו שכתבו התוס' בערכין (דף סג), וא"כ ה"נ אם עדיין לא עבר על נדרו נאמן לומר תנאי הי' בלבי דהא אם יש לו מיגו נאמן לומר דהי' על תנאי, וע"כ הכא נמי אע"ג דלית לי' מיגו מהמנינן לי' מטעם הואיל ובידו לאיתשולי וע"כ נאמן לומר לא הי' פיו ולבו שוין, וכן הא דאית' ברמב"ם (שם ה' יג) כיוצא בה אמרו לו אשתך נדרה ואמר בלבי הי' להפר לה והפרתי שומעין לו אמרו לו נדרה והוא אומר לא גדרה כו' וכיון שראה אותם העידו עלי' אמר בלבי הי' להפר כו' היינו נמי מטעם שהיה בידו תחילה להפר לה, וכמו דאמרינן בגיטין (דף נד) רבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי ולבתר הכי אשכחי' אלמא דכל שהי' בידו מתחילה נאמן, וה"נ מהימן משום שהי' בידו

וכל זה היינו דוקא אם עדיין לא עבר על נדרו משא"כ אם כבר עבר א"כ מה שאומר תנאי הי' בלבי אין כוונת רק לפטור מן המלקות ואינו נאמן דמחמת שבידו לא האמינוהו רק על גוף האיסור, וכמו שהארכתי בספרי עמק יהושע (סי' יז) וכמו דאמרינן בשבת (דף לב) תני' רשב"ג אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לע"ה, ופי' רש"י שלא מסרה לב"ד למנות שומרים לדבר והאמינה התורה את כל אדם עליהם וה"מ אם כוונתו להתיר האיסור אבל אם כבר עבר אינו נאמן לומר תנאי הי' בלבי כיון שאין כאן מיגו דאי בעי הי' נשאל על נדרו דדיבור' שהוא קל עביד לשקר ולא ישאל על נדרו כמו שכתבו התוס' בערכין (דף כג) ומטעם בידו אינו נאמן אלא אם מעיד להתיר האיסור ע"כ לא מהימן ויש לי לכאורה להביא ראי' דהטעם מפני שהוא בידו לא מהימן לענין מלקות דהא אמרינן בפ"ג דקדושין (דף סג) בני זה בן י"ג שנה כו' נאמן לנדרים לחרמים ולהקדישות אבל לא למכות ולא לעונשין, וכתבו התוס' נאמן לנדרים דעד א' נאמן לאיסורין, תימא הא אין נאמן אלא בדבר שבידו וכתבו כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו אלמא דאע"ג שהוא בידו אפ"ה אין נאמן רק לענין איסור אבל לא למלקות אע"ג דהתם לחייבו מלקות אינו נאמן, אפשר דאינו נאמן אף לפוטרו ממלקות

ועוד אפשר לומר דלאחר שעבר אין לו מיגו כלל, והוא ע"פ מה שהקשה בס' שעה"מ דאיך שייך מלקות גבי נזיר אע"פ שכתבו התוס' בגיטין (דף לג) דלא הוי התראת ס' שמא ישאל על נזירותו משום דמוקמינן אחזקתי' דכמו שלא שאל עד הנה שוב לא ישאל אעפ"כ אם יראה שחייב מלקות בודאי ישאל על נדרו וכתב השעה"מ דזה אינו דהא אית' בנדרי' (דף כ) מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר וכו', וא"כ כיון שכבר עבר שוב לא יתירו לו מיד וא"כ ליכא מיגו כלל וע"כ: לוקה ואע"ג שזהו מדרבנן משום קנסא, אפ"ה מ"מ לא יתירו לו דהא אמרינן התם דבי דינא דמיזדקקי לא עביד שפיר ומשמתינן להו וא"כ ליכא מיגו, ואע"פ דלאחר שלשים יום כו' או שינהוג כו' יתירו לו אעפ"כ ליכא מיגו דהא אין נשאלין לו מיד, וע"כ לוקה

[ובמ"א הארכתי בזה וביארתי שם שאם הוא רק תיקון להחוטא ולא להחטא לא איכפת לן וע"כ העמידו חכמים דבריהם וקנסוהו אע"פ שמחמת זה יבוא לידי מלקות ואף שכתבתי שם ע"פ הירושלמי (פ"ה דנזיר) אהא דאין נשאלין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בו היתר בעומד בתוך ימי נזירותו אבל בעומד אחר נזירותו אכל סותר (והוא ט"ס וגירסת הק"ע דאינו סותר ועיין שם בק"ע) וכתבתי שם דאפשר לומר הטעם דבשלמא בעומד בתוך ימי נזירותו א"כ אף שילקה אעפ"כ אם ירצה לשאל יכול לשאל עליו אח"כ וא"כ אין בזה גירעון לתיקון העבירה דהא יוכל לשאל אח"כ אבל בעומד בסוף ימי נזירותו א"כ אם ילקה שוב לא יוכל לשאול דהא אמרינן בשבועות (דף כח) דאפי' אכלה כולה נשאל עלי' משום דמחוסר מלקות אבל אם ילקה שוב לא יוכל לשאל עלי' דהא לא מחוסר ולא מידי אעפ"כ הכא שלוקה א"כ בודאי מיירי דאינו יכול לשאול עליו מיד דאל"ה בודאי ישאל א"כ ממילא לית לי' תקנה בשאלה ועוד דעדיין אין זה מוכרח מה שכתבתי שם והירושלמי יש לפרשו בענין אחר כמו שכתבתי שם]

ויש להביא ראי' לזה מהירושלמי דאמרינן בירושלמי (רפ"ח דנזיר) אהא דאמרו לו שנים אכלת חלב כו' דאדם נאמן על עצמו משום דאי בעי אמר מזיד היתי וכו' בשבועות מאי אית לך שוגג חייב ומזיד חייב תנאי בדברים אין תנאי בשבועות (פי' וא"כ מאי מיגו איכא) ומשני אתי כדמר ר' בא בשוגג בקרבנה ומזיד בקרבנה אבל אם אמר סבור היתי שאין זו שבועה פטור ועיין בפ"ק דב"מ (דף ג) מה לפיו שכן מחייבו