נחלת יהושע צא

מהך דהכה את עינו והפיל את שינו [ואע"ג דיש לחלק דהתם כופין לרבו משום שאין לרבו הפסד בזה אבל הכא אי אמרת דכופין א"כ הוי כמשוחרר והפסידו בידו וע"כ אין כופין ודמי למי שחציו עבד וחציו ב"ח דג"כ אינו עומד לכוף וזה דוחק]

ע"כ נראה לפע"ד ליישב ע"פ מה שכתבו התוס' בב"ק (דף לג) בהא דאמרינן תחת עינו ולא תחת עינו ושינו הוא משום דגלי לן קרא אבל בלא"ה צריך לצאת בעינו ושינו וא"צ לשלם בעד שינו דבקנס כל זמן שלא עמד בדין לא הוי בר חיובא עדיין וא"צ לשלם דהא אמרינן בפ"ק דמכות (דף ד) וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו כו' אלמא דלא אמרינן מכי עמד בדין אח"כ ולא הודה נתחייב מעיקרא אלא דלא הוי בר חיובא עד שעת העמדה בדין וע"כ כיון דלא אמרינן דאגלאי מילתא ע"כ אע"ג דגלי לן קרא תחת עינו ולא תחת עינו ושינו, אפ"ה לא נוכל לומר דאגלאי מילת' למפרע שהי' עומד לשיחרר וכמו שכתבו התוס' בב"ק (דף לד) דאע"ג דלר' עקיבא קיימא ברשותי' משעת הנזק קודם העמדה בדין כו' מ"מ אם העמידו עדים ששורו נגח ביום א' ואתו עדים אחריני ואמרו ביום א' עמנו הייתם כו' דכל זמן שלא נתגלה הדבר שלא העידו עליו חשיב לאו בר תשלומין כו' ע"ש וע"כ ה"נ בגיטין (דף מב) הא דמייתי ת"ש הפיל את שינו וסימא את עינו יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו אע"ג דצריך לשלם בעד עינו היינו משום דגלי קרא אבל אעפ"כ לא מקרי עומד לשיחרור כיון דאכתי לא עמד בדין וע"כ אדון קרינא בי' כל זמן דלא עמד בדין וע"כ לא נוכל לומר דכיון דכפינן לרבו לשחרר לאו אדון הוא דכל כמה דלא עמד בדין אדון מקרי וע"כ מדמה לה הש"ס אהדדי להא דהמית מי שחציו עבד וחציו ב"ח דאגלאי מילת' דכיון דמית אינו עומד לשיחרור וקנס בסוף הוא שמתחייב ואע"ג דגלי רחמנא דמתחייב בעד שינו הוא גזירת הכתוב, אבל אה"נ דבסוף הוא מתחייב וכמו שהבאתי לעיל הירושלמי ר' יוסי אומר בסוף הוא שמתחייב ועיין תוספת בב"ק (דף עד) דאפי' למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, אפ"ה לא אמרינן דאגלאי מילת' למפרע. ובפרט לפי מה שכתב הרשב"א הביאו הק"ע בירושלמי (פ"ד דגיטין סימא שתי עיניו כאחת הפיל שני שיניו כאחת יוצא בהן לחירות, זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמים בשני' וכתב הק"ע וכתב הרשב"א וקשה והלא קנס אינו זוכה בה אלא משעת העמדה בדין כדתנן פ' נערה וכו' וי"ל משעמד בדין אגלאי מילת' למפרע דמשעה ראשונה זכה בעצמו ויצא לחירות וע"ש בק"ע ונעלם ממנו התוס' בב"ק (דף לג) וגם צריך עיון מהא דב"ק (דף עד) עכ"פ לדעת הרשב"א הוא בלא ריבוי דקרא אלא מן הסברא וע"כ ודאי לא הוה כעומד לכוף וע"כ מייתי מינה בגיטין (דף מב) כמו שביארתי דבשניהם אינו עומד לשחרור ודו"ק ובזה יתיישב מה שהקשה הלח"מ (בפ"ד מה' חובל ומזיק) על הטור בחוה"מ (סי' תכד) שכתב מי שחציו עבד וחציו ב"ח אם בעליו בני כפי' חבלתו לעצמו, דהא כיון דמחוסר ג"ש הוי בעי דלא אפשיט' ובגמר' מייתי ההיא דהפיל שן עבדו כו' דמינה משמע דאם אין לו קנס אין לו נזק דמה לי קטלי' כולי' ומה לי קטלי' פלגא, וכיון דלגבי קנס סלקא בתיקו הוא הדין נמי גבי נזק כו' ע"ש, אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהתם כיון שעומד לכפות בחצי עבד וחצי ב"ח ובעליו בני כפי' ע"כ לא מקרי אדון ובגיטין (שם) לא מיבעי לי' אלא בהמית ח"ע וחצי ב"ח דאגלאי מילת' דאינו עומד לכפות, וכן בהא דסימא את עינו והפיל את שינו נמי אינו עומד לכפות כמו שביארתי משום דהוי קנס אבל בח"ע וחציו ב"ח דכופין את רבו וכותב לו ג"ש וכותב לו שטר על דמיו בודאי כיון דעומד לכוף לשחרר לה מקרי אדון, וחבלתו לעצמו

וראיתי להריטב"א שכתב ואע"פ שנגמר דינו לבסוף ע"פ עדות אלו האחרונים אין דנים אותו למפרע כ כדאמרינן בכתובות לענין קנס הבת לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה קנסה לעצמה, וכן אמרו שם דאין אדם מוריש קנס לבנו קודם העמדה בדין, וכתב דאיכא למידק דהא לענין חצי נזק דשור תם דקיי"ל דהוי קנסא כו' ואם הקדישו ניזק אפין קודם גמ"ד ואח"כ נגמר דינו הקדישו הקדש שדנין אותו למפרע שהי' שלו ויכול להקדישו, וה"נ אמרינן התם בב"ק (דף עד) שאם באו שני עדים ואמרו שהפיל את שינו של עבדו ואח"כ סימא שיצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו כאינש בעלמא ואע"ג דלא נגמר דינו של שינו עד עתה דנין למפרע כאלו נגמר קודם שסימא את עינו, ונ"ל דשאני הקדש ושיחרור דהוי מידי דזכו בו שמים דגבי שמים דנין למפרע כאלו נגמר הדין אבל לגבי הדיוט לא אמרינן, ובמסכת ב"ק כתבתי תירוצים אחרים וכולם יש בהם גמגום גדול ע"כ. ולע"ד תירוצו תמוה מאוד, דמה שכתב דשאני הקדש ושיחרור דהוי מידי דזכי בו שמים דהא דאמרינן הקדישו ניזק א"ב הוא הדין מכרו ניזק דהא אמרינן שם בב"ק (דף לג) מכרו אינו מכור הקדישו מוקדש כו' אלא ניזק מכרו אינו מכור מני ר' ישמעאל, הקדישו מוקדש אתאן לר"ע, אלמא דלר"ע אפי' מכרו ניזק אינו מכור וא"כ ליכא למימר משום דזכה בו שמים גם מה שכתב דהא דיוצא בשינו ונותן לו דמי עינו, הטעם הוא דאמרינן אגלאי מילתא למפרע משום דכבר זכו בו שמים אבל לגבי שאר קנס לא אמרינן דאגלאי מילתא למפרע וע"כ אמרי' בפ"ק דמכות (דף ה) דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין, צ"ע דהא אמרינן בב"ק (דף עד) אי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי' עבד לרב בעי שלומי' לי' דאכתי גברא לא מחייב אלמא דלענין שיחרור אמרינן נמי דאכתי גברא לאו בר תשלומין הוא, ודוחק לומר דלא אמרינן כבר זכו בו שמים אלא לענין הרוחת העבד בעצמו

ולפי מה שביארתי הי' אפשר לומר דהא דאיתא בירושלמי דבעד א' אם אינו רוצה לישבע לא מחייבין לי' לשלם גבי קנס היינו דוקא אי אמרינן דקנס אינו מתחייב רק לבסוף וע"ז אומר בירושלמי שני' היא שאין נשבעין על הקנס (פי' כיון דחיוב הקנס אינו רק דוקא ע"פ עדים, וכ"ז שלא באו עדים והעידו ליכא חיוב כלל, וע"כ אין נשבעים על הקנס) [וכמו דאיתא בירושלמי כתובות (ח"ד ה' ג') ר"י אומר הראשונה של אב כו' ור' יעקב בר אחא ממוצא שם רע למד ר"מ, והתניא ר' חיי' זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע, הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה, ר' מנא בעי קומי ר' יוסי, הגע עצמך הוציא עלי' שם רע עודנו נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאבי' א"ר ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך רבנן מדמין כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה וקנס בסוף ואת אומר אכן, א"ל ומי יאמר לך אפילו קנס משעה ראשונה ואתי דר' מנא כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא (ואלולי מסתפינא היתי מגיה ממוציא ש"ר למד ר"י דעל ת"ק אינו צריך ליתן טעם דכיון שנישאת יצתה מרשות אביה, וגם ר' בון בר חיי' מפרש נמי שם טעמא דר"י, ופי' כמו דבמוציא שם רע צריך ליתן הקנס לאביה אע"פ שנשאת ונפקא מרשותי', אפ"ה צריך ליתן הקנס לאביה דאזלינן בתר התחלת החיוב כיון שמוציא ש"ר שהיא זינתה בבית אבי' ע"כ נותן הקנס לאביה וה"נ אזלינן בתר התחלת החיוב כיון דבהתחלת החיוב הי' עדיין ברשות האב ע"כ נותן לאביה וקאמר והתני ר' חיי' זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' ש"ר הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע פי' דמקשה דא"כ דאזלינן בתר התחלת החיוב וכשזינתה הי' בבית האב והוא הוציא ע"ז ש"ר, א"כ מאי טעמא תני ר' חיי' דאם משבגרה אח"כ הוציא עליה ש"ר פטור ליזיל בתר התחלת החיוב, והתחלת החיוב היה עדיין בבית אביה ולא שני ע"ז כלום דהתם גזירת הכתוב הוא דאימתי מתחייב ההיא שעתא וההיא שעתא בוגרת היא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (דף מה) ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליה ש"ר עודנו נערה ובגרה פי' אם אזלינן בתר ההתחלה וע"כ צריך ליתן לאביה משום שהוציא ש"ר על הזנות שברשות אביה, וע"כ אפילו בגרה אח"כ נמי וע"ז אמר ר' ירמיה קומי ר' זעירא, ותמי' אני איך מדמי רבנן כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה וקנס בסוף, פי' דאיך תדמי לענין קנס דבקנס לא אזלינן בתר מעיקרא דנימא דכיון דנתחייב אגלאי מילתא למפרע וע"כ לא אזלינן בתר