נחלת יהושע ט

סימן א

שאלה אם נדר ושבועה או שני שבועות חלים בב"א או לא): **(של דברי נדר ושבועה הנאמרים בסימן א', המה רק לברר מהות נדר ושבועה לעניני קדשים קדושין יבום חילול שבת ויה"כ נזירות וכדומה, אבל גוף ענין שבועה הנוגע לדיני ממונות הולך בזמן הזה כפי חוקי המלכות, כי דינא דמלכותא דינא

)** תשובה גרסינן בקידושין (דף סב) בעא מני' רב אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת, פירות ערוגה זו מחוברת יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו, א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כו', ואלא הא דא"ר אושעי' הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינה מקודשת ה"נ לר"י דהוי קידושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה תיפשוט דבעי רב הושעי' הנותן שתי פרוטות לאשה באחת אמר לה התקדשי לי היום ובא' אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשיך תיפשוט מינה דלא הוי קידושין, ומשני דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן, וכתב המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף בה' קידושין דכוונתו הי' בב' הקידושין שיחולו מעכשיו והשיג שם על הר"ן ע"ש באורך וכתב וז"ל, אלא שאני תמה למה לא יחולו שנים מעכשיו הרי ב' פרוטות בב"א יהיב לה ולא חלו קידושין הראשונים אם לא יחולו קידושין שניים דאכתי לא גמרה למילתא דקידושין ואפילו למ"ד כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו הכא ישנו בזא"ז אילו אמר הרי את מקודשת לי בפרוטה לאחר שתתקדש לי ותתגרש והרי את מקדשת לי מעכשיו מי לא חיילי תרווייהו השתא נמי דבב"א אמרינהו תרווייהו כי הדדי חיילי וע"ש שהוכיח כן מדברי הרמב"ם פ"ז מה' אישות הי"ד ע"ש (ולקמן תשובה הובא דברי המהרי"ט בארוכה ע"ש ובסי' (טו) יתבאר דברי מהרי"ט אלו ומה שהקשה עליו השעה"מ ע"ש) והמקנה בחידושיו לקידושין מתרץ בזה הרמב"ם (פ"ז מה' אישות הי"ד) על שפסק שם דבנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי היום באחת ובאחת לאחר שאגרשיך דהרי זו מקודשת ובקידושין דף סב) מבעי לי' ולא אפשיט', וכתב דהא דמביא הש"ס הא דר' הושעי' מיירי בלא מעכשיו דהא קאי לר"י ור' יוחנן ס"ל כרבה בקידושין (ד' נא) דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וע"כ מבעי לי' אם יכול לקדשה לאחר שיגרשה, והא דפסק הרמב"ם דמקודשת ודאי, מיירי במעכשיו וכמו דקי"ל בעירובין (ד'נ) כשמואל דפליג על רבה דס"ל דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וע"ש שהאריך בזה ועי' בק"א שהאריך שם ג"כ דאמאי לא מספקא לי' אפי' בקידושין הראשונים וכתב שם דקידושין הראשונים כיון שיכולים לחול אחר קידושין שניים, דאם הי' אומר מתחלה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך ך ואח"כ הי' אומר שתתקדש מעכשיו הוי חיילי ע"כ קדושין הראשונים בוודאי דחייל בב"א ואין הספק רק על קדושין שניים שהם אינם יכולים לחול אחר קדושין הראשוני' וע"כ יש לומר כל שאינו בזא"ז ואפי' בב"א אינו ע"ש שהאריך ומסיק דהטעם משום דאנן לא קיי"ל כרבה כיון דשמואל פליג עלה בעירובין (דף ל)

ולע"ד לא נראה לי כלל מה שכתב המקנה וגם מה שכתב המהרי"ט לא נראה לי דבריו וכמו שאבאר, דהנה מה שכתב המקנה דהרמב"ם לא ס"ל הא דרבה דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הוא תמוה, דהא הרמב"ם פסק להדיא כרבה בפי"ב מה' פסולי המוקדשין ה' טו) שכתב שם תודה שנשחטה על שמונים חלות לא קדשו מ' מתוך פ' ואם אמר יקדשו מ' מתוך פ' מושך מ' כו' וע"ש בכ"מ שפסק כר' יוחנן (וכן בפ"ח מה' תמידין ומוספין הי"ב) שחט ב' כבשים על ארבע חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ד' מושך שתים מהם ומניפן כו' ואם לא התנה לא קידש הלחם והוא כמו שמבואר במנחות (דף מח) דאליבא דר"י קדשו דוקא בדאמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע דאל"ה לא קדשו כמו שמבואר בכ"מ ע"ש, אלמא דהרמב"ם פסק להדיא כר' יוחנן וכרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ומה שפסק הרמב"ם (פ' אחרון מה' נדרים) באם אמר קיים ומופר ליכי בב"א שהנדר קיים, אע"ג דבנדרים דף סט) אמרינן בעי רבה קיים ומופר ליכי בב"א מהו ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, אינו משום דלא ס"ל כרבה דא"כ אמאי כתב דה"ז קיים והכ"מ תירץ דכיון דלא חיילי לא הקמה ולא הפרה ממילא הוי קיום ואעפ"י שדברי הכ"מ קשה דכיון דכשתיקה דמי אמאי לא יפר כל היום, וכן הקשה המ"א בה' נדרים (סי' לח) זה יתבאר לקמן בתשובה שדברי הרמב"ם ניחא שפיר ולא קשה מידי, עכ"פ זה בודאי דהרמב"ם ס"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, ולא כמו שכתב המקנה, ועוד דלדבריו תקשה על הרא"ש שפסק בעירובין (דף מט) כשמואל ע"ש ובנדרים (דף סט) פסק כרבה לענין קיים ליכי ומופר ליכי דליתא לא הקמה ולא הפרה אלא ודאי דאין ראיה מעירובין וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' מט) דדוקא בתחומין הקילו משום דמתניתין דפ"ב דקדושין (דף נ) במקדש אשה ובתה לא מתוקמא אלא אליבא דרבה למאי דפסק התם דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ע"ש

וגם מה שנדחקו המהרי"ט והמקנה דבאם מיירי בבעי' דרב הושעי' במעכשיו כמו שמשמע מהרמב"ם, אמאי לא אמרינן דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו) נלע"ד דבזה אינו שייך לומר דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וכמו שאבאר דלכאור' קשה לפי מה שביארתי דקיי"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו מהא דתנן בפ"ק דנדרים (דף ט) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ופריך ודילמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירות הימנו בשבועה כו' אלמא אע"ג דקיי"ל דאין שבועה חל על הנדר כמו שהביא הר"ן בפ"ג דשבועות הירושלמי (פ"ק דנדרי') בככר א' מכיון שהזכיר עליו שבוע' עשאה ממש כנבילה מכאן ואילך הוי כמו שבועות חל על איסורין ואין שבועות חלות על איסורין ואמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה כו' ע"ש ועי' בספרי ע"י (סי' כד) והכא הוא נודר בנזיר ובקרבן ואעפ"כ חיילי בב"א

ולכאורה יש לדחות דמפי' הרא"ש מוכח דחדא חדא קתני שהרא"ש כתב וז"ל כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני הוי יד לנזירות שפתח ולא השלים דבריו כו' עלי בקרבן אם הי' בהמה מונחת לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי חייב להביאה עולה, הימנו בשבועה כגון שהיה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו, וכן דחה בס' א"מ(סי' כז) על מה שהוכיח מוהרי"ט בחידושיו שכל שהלשון אינו מוכיח, אעפ"י שיש הוכחה מדבר אחר לא מקרי ידים מוכיחות מדאמרינן פ"ק דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ומפרש רש"י ז"ל דכולהו בהדדי הוי כו' ופריך בגמרא הימנו דילמא דאכילנא קאמר ומאי פריך הא ליכא לספוקי בהכי דמדאמר הריני נזיר ועלי קרבן מוכח דלא בעי למיכלא שהרי אסרו עליו אלא ודאי כיון שהלשון אינו מוכח בעצמו לא הוי יד, ודחה הא"מ דכונת רש"י דהרי עלי קרבן אם אוכל מהככר ע"ש, אך ממה שכתב הרמב"ם בה' נדרים (פ"א הכ"ה) האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כו' ואח"כ (ה' כו) כתב אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו חייב בנזירות, כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן, כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו חייב בשבועה ועיין בכ"מ ולח"מ, מ"מ משמע מהרמב"ם דחיילי בב"א נמי וכן בפי"ד (מה' מעה"ק הי"א) האומר הרי עלי כנדרי רשעים שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה חייב בכולן וע"ש בכ"ח שנראה מדבריו שמפרש שדברי המשנה הם כוללים שני דברים ע"ש, וכבר ביארתי שהרמב"ם סובר כרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ואפילו הכי פסק דחיילו כולם בב"א: