נחלת יהושע י

ובאמת פליגי אמוראי בזה בירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ק דנדרים) כנדרי רשעים כו' אמר שמואל לצדדין היא מתנית' או בנזיר או בקרבן או בשבועה, ר' זעירא אמר נזיר בשלשתן, א"ר אבין מאן דבעי מיפתור הדא דר' זעירא כיני' הוי לפניו אשכול א' ובא א' ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה ובא א' ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן ובא א' ואמר מה שאמרו שלשתן עלי (ובירושלמי יש ט"ס וצ"ל היה לפניו אשכול א' ואמר הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר, בא א' ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן ובא א' ואמר הרי עלי שבועה כו' ובא א' ואמר מה שאמרו שלשתן עלי, נמצא נודר בנזיר ובקרבן ובשבועה, וכן הוא גירסת הרשב"א) אלמא דחלין בב"א אעפ"י שאין שבועה חל על הנדר ואינה בזה א"ז ור' זירא אית לי' הא דרבה כמו דאמרינן בעירובין (דף נ) אמר ר' זירא הכל מודים היכי דאמר לקדשו מ' מתוך פ' כו'

[אך לכאורה משמע דהירושלמי לא ס"ל להא דרבה דאמרי' בירושלמי (רפ"ב דנזיר) ההן תחת משמש לשון חילול ולשון תמורה (כן הוא גרסת הק"ע) פי' כמו דאמרינן בתמורה (דף כו) אמר אביי תחת משכחת לה לישנא דאתפוסי ולישנא דאחילי) קדשי מזבח שקדם הקדישן את מומן הרי זו תחת זו ובא להקריב תמימה אומרים לו לדמים קדשה בא לוכל בעל מום אומרים לו לתמורה קדשה ופי' הפ"מ דזהו קדוש בתורת בדק הבית וקדשי מזבח ואם בא להקריב אותה אומרים לו לדמים קדשה ואינו רשאי להקריב ואם בא להמתין עד שתעשה בעל מום אומרים לו לתמורה קדשה וצריך להקריבה וגם צריך ליתן דמים לבדק הבית וכן משמע שם מפי' הק"ע, אלמא דאע"ג דאמרינן בתמורה (דף לב) דקדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית חל אבל קדשי בדק הבית שהתפיסן לקדשי מזבח לא חל ואפ"ה חל שניהם בב"א ולא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו אך באמת שניהם הק"ע והפ"מ שגו בפי' הירושלמי, דלא אמרינן דאית בה קדשי מזבח וקדשי ב"ה בודאי, אלא דהפי' של הירושלמי משום דמספקא לן בכוונתו אי כוונתו לתמורה או כוונתו לאחולי וכמו דאמרינן בתמורה (שם) דהאי תחת משכחת לה לישנא דאתפוסי ולישנא דאחולי וכך הוא פי' הירושלמי קדשי מזבח שקדם הקדישן את מומן (פי' דאם לא הי' בעל מום לא היה הספק דילמא כוונתו לאחולי דהא אינו יכול לחלל כיון שהיא תמימה ואם קדם מומו להקדישו לא הי' הספק דילמא כוונתו לאתפוסי דאם קדם מומו להקדישו אינו עושה תמורה כמו דתנן בפ"ק דבכורות (דף יד) וע"כ אומר קדשי מזבח שקדם הקדישו את מומו בא להקריב תמימה פי' בתורת תמורה אומרים לו לדמים קדשה פי' בתורת לאחולי בתורת קדושת דמים בא להקריב בעל מום פי' הראשונה כיון שהוא בתורת לאחולי וא"כ יצתה לחולין אומרים לו לתמורה קדשה ולא יצתה הראשונה לחולין וזהו משום דמספקא לן בכוונתו אבל לא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שהוא קדוש בקדושת מזבח וקדושת ב"ה. ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע אהא דאיתא בירושלמי שם אהן שום משמש לשון ערכין ולשון דמים אמר לאדם שומו עלי אם היה נאה נותן את דמיו אם כעור נותן את ערכו והקשה הק"ע דהאומר שומו עלי יתן ערכו ודמי כדאמרינן לעיל באומר ה"ז תחת זו דצריכה פדיון וקריבה למזבח, וי"ל דשאני הכא דהמועט בכלל המרובה ושניהם נופלים לבדק הבית שנותן המרובה לב"ה כו' משא"כ לעיל שני מיני איסורים הן, והוא דוחק אבל לפי מה שביארתי דהתם נמי משום דמספקא לן בכוונתו ניחא שפיר והרבה יש לי להשיב על פירושיהם ואין כאן מקום להאריך ולפ"ז אין ראיה דהירושל' לא ס"ל להא דרבה דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ואף דלפי מה שכתב המהרי"ט יש ליישב אפילו לפי פירושיהם ודו"ק אלא דהעיקר הוא כמו שפירשתי בירושלמי ואין מקום להאריך

אך לכאורה מוכח מהירושלמי דקידושין דלא ס"ל להא דרבה דאמרינן בירושלמי דקידושין (פ"ב ה"ז) א"ר לעזר באחיות לא קידש ובחטאות היפר האיך עבידא שחט שתי חטאות לשם א' המזבח בורר את הראוי לו שתיהן אסורות באכילה שחט שני אשמות לשם אשם אחת המזבח בורר את הראוי לו שתיהן אסורות באכילה אלמא דקדשו ולא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו אלא כיון שאינו ידוע איזה מהם בורר המזבח להיות קדוש ע"כ שתיהן אסורות באכילה ובאחיות לא קידש הוא משום קידושין שאין מסורין לביאה דאי הוי סבר דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו לא קדוש כלל אך יש לומר דאין ראיה מזה דאפשר לומר דאמר תקדש אחת מתוך שתים וכמו דמשני בקידושין (דף נא) גבי תודה ששחטה על שמונים חלות וכן תירצו התוספת במנחות (דף יא) דקאמר ה"ד ריבה שמנה כגון שהפריש לה שני קמצים וכתבו התוספת שם דמיירי כגון דאמר יקדש קומץ א' מתוך שני קמצים, דאל"ה הא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וכן כתבו התוספ' בזבחים דף ל) על ר' אלעזר גופא דקאמר במנחות (דף יא) ה"ד ריבה שמנה אמר ר' אלעזר כגון שהפריש להשני לוגין ע"ש, וכן כתבו התוספ' (שם ד'פ) בהפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן לא בהפריש זו אחר זו דאם כן אין מתכפר בשניי' כו', ובמפריש בב"א נמי לא איירי דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו אלא כגון דאמר תקדש א' מתוך השתים, והכא נמי מיירי הא דר' אלעזר בירושלמי בב' חטאות דמיירי דאמר תיקדש א' מתוך השתים דבחטאות כיפר אבל באחיות לא קידש דהוי קידושין שאין מסורין לביאה ועיין בק"ע בירושלמי שכתב דאי איירי מתניתין באומר א' מכם תתקדשי לי בביאה לפ"ז אין להוכיח דאשה נעשית שליח לחברתה ותמה שם על רש"י בקידושין (דף נב) ע"ש וטעה בזה ונעלם ממנו מה שפירש"י (שם נא) דמיירי דאמר הרי כולכם וא' מב' אחיות וכתב רש"י ואין לשבש הספרים ולומר דאחת מכולכם גרס וכגון שלא קידש אלא חדא דא"כ לא מתרצא הא דאשמועינן לקמן (דף נב) ממתניתין דאשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשית לה צרה] ועוד אפשר לומר כמו שכתב הפ"מ דשחט שתי חטאות לשם א' כגון שהפריש חטאתו ואבדה ואח"כ נמצאת הראשונה ולקמן יתבאר עוד בזה

ועוד יש לי להביא ראיה דשני שבועות חלין בב"א אע"ג דאין שבועה חל על שבועה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דשבועות) ר' חגיי בעא עשרה שבועות אין לך בידי מהו, ר' יוסי בעי שבועה שבועה אין לך בידי מהו א"ר יוסי נשמעינה מהדא כו', ומשמע דמיבעי בשבועה דלעבר אם מתחייב על כל שבועה ושבועה או לא, אבל בפ"ב דנדרים מבעי לי' ר' יוסי שבועה שבועה שלא אוכל ואכל א"ר יוסי נשמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל כו' אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא אם לא אמר זו חייב שתים, פי' דמבעי לי' אם אמר שבועה שבועה שלא אוכל דקודם שאמר לא אוכל אמר שבועה שבועה וע"כ אח"כ כשאמר לא אוכל חלו עליו ב' השבועות ביחד וע"כ חל וכמו שחל ב' נזירות בבת אחת אפילו לרב הונא דאמר דאין נזירות חל על נזירות אלא דוק' אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, אפ"ה אם אמר הריני נזיד הריני נזיר אם אוכל חלים עליו בב"א וכמו שפי' הרא"ש בנדרים (דף י"ז) כגון שקיבל עליו שתי נזירות בב"א ופי' הרא"ש כגון דאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל וכמו שביארתי לקמן בתשובה (סי' ח') ע"ש דהיינו מפני שאמר תחלה הריני נזיר שני פעמים קודם שסיים דיבורו אם אוכל וה"נ אם אמר שבועה שבועה שלא אוכל היינו נמי בבת אחת והק"ע הקשה דתיפשוט לי' ממתניתין דאין שבועה בתוך שבועה כו' ולא הבין כלל הבעי' של הירושלמי דמיבעי לי' אם חלים בב"א, וע"ז פשיט לי' ר' יוסי בר' בון נשמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלינה כו' ואכל אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו פי' מפני שסיים דיבורו ואמר זו, אבל אם אמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואח"כ אמר ככר זו ונמצא שלא סיים דיבורו עדיין והוי כמו בב"א (וכמו שביארתי לקמן (סי' ח) מה שפי' הרא"ש בפ"ב דנדרים (דף יו) על הא דאמר התם כגון שקיבל עליו ב' נזירות בב"א, ופי' הרא"ש כגון שאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל וביארתי שם דהטעם משום דלא סיים דיבורו עדיין שאמר ב' פעמים הריני נזיר ואח"כ אמר אם אוכל וע"כ הוי ב"א ע"ש באורך):