נחלת יהושע ח

והענין יובן ע"פ מה שהקשו התוספת בסנהדרין (דף יא) דאמרינן שם דאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל אינה מעוברת כו' מ"ט אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש לא יהי' אלא בשכנו של מקום, ובברכות (דף סג) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ותירץ המהרש"א בח"א דמלשכנו תדרשו לא אמעיט ח"ל אלא בזמן שבהמ"ק קיים דהיינו לשכנו בזמן שהשכינה שורה שם, אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים לא אמעיט מהאי קרא והכא בזמן שאין בהמ"ק קיים מיירי ולכך מבוא מקרא דמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים

וע"כ נראה לי דמה שחנני' עיבר שנים בח"ל אפשר לומר דהטעם דאי אמרינן דקדושת הארץ בטלה וכן ירושלים למאן דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל,. א"כ ליכא נ"מ בין יהודה שבא"י לח"ל דהא ליכא שכנו של מקום וכן אי אמרינן דקדושת הארץ בטלה א"כ אין חכמה בא"י יותר מבח"ל דהא הוי כח"ל. אך כבר הקדמתי בספרי עמק יהושע בדרושים לבין המצרים ע"ש דאע"פ שקדושת הארץ בטלה היינו להקריב קרבנות אבל מ"מ ירושלים אקרי נחלה שאין אחרי' היתר במות. וכמו דאיתותב בפ"ק דמגילה (דף י) הא דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו אפי' בזמן הזה כו' וקא סבר קדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לעתיד לבא. וכן אמרינן בזבחים. (דף קז) המעלה בזמן הזה, רי יוחנן אמר חייב כו' קדושה ראשונ' קידש' לשעת' וקידש' לעתיד לבא כו' וירושלים אין אחרי' הותר במות, וכמו דאמרינן בסוף זבחים (ד' קיט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים כו' תנא דבי ר' ישמעאל אומר זו וזו שילה, ופירש"י ואפ"ה יש היתר אחריה כו' דקא סבר קדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לע"ל ובקדושת ירושלים גופ' ס"ל דיש אחרי' היתר ועיין תוס' זבחים (דף סא) ובמגילה (דף י) דנראה להר"ר חיים דכ"ע מודו דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא הי' להן היתר והני תנאי לא פליגי אלא אם מותר להקריב במקומו של מזבח ע"ש ועיין בתוספת חולין (דף יו) ובזבחים (דף קיט) והטעם דכתיב אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים וע"כ אקרי ירושלים נחלה שאין לה הפסק כמו נחלה, ואין אחרי' היתר במות אלא דאסור להקריב משום חסרון מחיצות. ושש

וא"כ לפ"ז אפי' לאחר החורבן הוי כמו קודם החורבן דדרשינן מלשכנו תדרשו שיהא דוקא בשכנו של מקום שאע"פ שבהמ"ק חרב אעפ"כ ירושלים אקרי נחלה, תל תלפיות תל שכל פיות פונים אליו וכמו דאמרינן בשלהי ברכות כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כו', וע"כ שלח רבי לחנני'. שלא יעבר שנים ויקבע חדשים בח"ל קם ר' נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד, [ובפשוטו הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) שלא הניחו כמותם בא"י וע"כ אומר קם ר' נתן ואשלים כי מבבל כו'] אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר כיון שקדושה ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל ובטלה הקדושה א"כ לית בה משום לשכנו תדרשו כיון שבטלה הקדושה, וע"ז השיבו דכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים פי' דאף עכשיו אף אי אמרינן דלא קידשה לע"ל אעפ"כ אקרי נחלה ואין אחרי' היתר במות וע"כ שלח לי' אם אין אתה מקבל עליך צא למדבר האטד, ותהא שוחט ונחוני' זורק, פי' אם אין אתה מקבל עליך שלא לעבר שנים ולקבוע חדשים בח"ל, וא"כ סבירא לך דקדוש' ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לע"ל, וא"כ צא למדבר האטד ותקריב בבמה, והא דקאמר צא למדבר האטד היינו כמו דאמרינן בזבחים (דף קטז) וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ופירש"י כו' דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח ועיין מנחות (דף כב) וע"כ אמר לי' צא למדבר האטד ששם לא נשתמש בו הדיוט ותהא שוחט ונחוני' זורק, וכתב הפ"מ הוא נחוני' שהי' ראש גולה בימיו והק"ע כתב ונחוני' זורק עשה כמו שעשה נחוני' בן שמעון כה"ג שבנה מזבח במצרים כך עשייתך שאתה קובע שנים בח"ל בזמן שיש ב"ד בא"י, וכמו דאמר ר' יצחק במגילה (דף י) שמעתי שמקריבין בבית חוניו אף בזמן הזה, ולפי פי' הפ"מ אפשר לומר נמי משום דאין כהונה בבמות יחיד כמו דתנן בזבחים (דף קיג) וכן אמרינן בש"ס דילן (דף סג) ואם לאו יעלו להר אחי' יבנה מזבח כו' והענין הוא שקדושת ירושלים לא בטלה, וע"כ אקרי נחלה וע"כ א"ל אחריהם אחריהם, שאחריהם צריך לילך, א"ל לינא ידע מה שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכמים מחשבים כוותי כו', מכיון דאמרי דאינון חכמים מחשבים דכוותי ישמע להון, פי' מכיון שאומרים שיודעים וגדולים בתורה ויודעים לחשב תקופות ומזלות בודאי הדין עמם ועליך להביא ראי' שאינם יודעים, דהא אוירא דא"י מחכים, וכמו שמסיים שם הירושלמי ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה כו' חביבה עלי כת קטנה שבא"י מסנהדרין גדולה שבח"ל, והטעם משום דירושלים אקרי נחלה, ונחלה אין לה הפסק וכמו שכתבתי לעיל

והנה בכל תשובה ותשובה הבאתי ראיות הרבה מהבבלי והירושלמי וקרבתי אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי ולא יחצו עוד לשנים, בא זה ולימד על זה ויניד עליו רעו הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא, כי כולם נתנו מרועה א' אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, וכמ"ש חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי [ועל דרך הדרוש נקרא תלמוד ירושלמי נועם כחו דאמרינן בסנהדרין (דף כד) ואקח כו' לאחד קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זה לזה בהלכה כו'' ועיין במהרש"א בח"א מה שהאריך שם בהכתוב חבלים נפלו לי בנעימים כו' ע"ש, ואפשר עוד לבאר הא דכתיב לאחד קראתי נועם כו' הוא ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין (דף ה) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הילל שמלמדין תורה ברבים וכתבו התוס' משמע דשבט עדיף והא דאמר פ' מקום שנהגו אבל מבבל לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותי' ואומר ר"ת ה"מ באיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא שמלמדין תורה ברבים אבל לענין ממון עדיפי בני בבל כו' ע"ש ועיין בתוס' בסנהדרין (דף לא) וענין שני מקלות עיין במהרש"א בח"א שם שהוא הנהגת הנשיאו' שהי' בימים הקדמונים [ועיין בירושלמי (פ"ז דדמאי) ר' ינאי ה"ל תנאי שאל לר' חייא רובא מאי מתקנא בשבתא א"ל למען תלמד ליראה אח ה' אלקיך כל הימים ואפי' בשבת מהו דחמת מקל בלשי תלוי בי א"ל עתיד את להנהיג שררה על ישראל, ועיין במה שפי' המהר"פ מה דחמת מקל בלשי, ומקל הוא מלשון מיקל כו' ע"ש שכל דבריו דחוקים ולי נראה שהוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צג) דר' ינאי ה"ל אריסא דהוי מייתי לי' כנתא דפירי ההוא יומא נגה לי' ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עלי' אתא לקמי' דר' חייא א"ל שפיר עבדת כו' א"ל והא אקרי' בחלמא קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי לי' הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ לא הכי קאמרי לי' קנה רצוץ לא ישבור, ופי' הירושלמי נמי הוא באופן זה שא"ל חמות מקל בלשי תלוי בי, פי' המקל שמחפשין ב וכמו דתנן (בפט"ו דכלים) מקל הבלשין, פי' חמית בחלמאי מקל בלשי תלוי בי וכו' סבור שהוא להראות לו שטועה בדבר הלכה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דתרומות) א"ר אבהו כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא וכן הי' סבור ר' ינאי שע"כ הראהו לו מקל בלשי, וע"ז השיב לו ר' חייא שאדרבא להיפוך הוא שהראהו לו שעתיד להנהיג שררה על ישראל וע"ז הראהו לו המקל, והוא כעין המעשה של הש"ס דילן ביבמות (דף נג) אלא שהיא בשינוי קצת]

וע"כ קראתי שמו נחלת יהושע כמאמר הכתוב נחלתי עדותיך לעולם, פי' בבחי' נחלה שאין לה הפסק לעולם, ויהא רעוא שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי ומפי זרע ורעי מעתה ועד עולם אמן: