נחלת יהושע פו

עלי אפ"ה לא חל הנדר לענין מעשה דידה כלל אלא שאינה יכולה לילך דאל"ה תאסור בתשמיש ואין הנדר רק לענין תשמיש בלבד וע"כ אין נותנים לו רק ז' ימים בלבד ולא חודש של הליכתה

וא"כ לפי דעת הפרישה לא קשה מה שהקשיתי על התוס' דסתרי אהדדי דבכתובות (דף ע) הקשו דיכול להפקיע השיעבוד ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך. דהתם כיון שיכול להדירה רק מפני שמשועבד לה ע"כ יכול להפקיע השיעבוד ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך עלי משא"כ בהא דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין לא מצי למימר יאסר הנאת תשמישי עליך אם תטעום מאותו המין כיון דאינו יכול להדיר כלל שלא תטעום רק ע"י תשמיש וא"כ אינו חל רק מחמת שאסר הנאת תשמיש וע"כ אינו יכול לומר תשמישי עליך דאפי' דע"י תנאי נמי אינו יכול לעקור כיון דעל אכילת פירות לא חל כלל רק ע"י תשמיש בלבד ובתשמיש בלבד ודאי דאינו יכול להפקיע ע"י שיאמר הנאת תשמישי עליך דכופה ומשמשתה. וע"כ נסתפקו התוס' בנדרים (דף יד) גבי שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהתם ההליכה אינו ברשותו כלל וא"כ עיקר הנדר הוא רק ע"י תשמיש. ע"כ נסתפקו אם יכול לאסור ע"י שיאמר הנאת תשמישי עליך. אך עכ"ז לא יתיישב ההיא דנדרים (דף סו) קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך כו' דהא הטעמת התבשיל אינו ברשותו כלל אך לפי מה שפירשו התוס' בנדרים (דף מד) דקונם שאי את נהנית לי היינו שאומר הנאת תשמישך עלי והכא נמי יש לפרשו. ע"י שיאמר הנאת תשמישך עלי אעפ"כ פשטן של הדברים משמע שאומר הנאת תשמישי עליך ואפ"ה יכול לאסור ע"י התנאי. ומזה מוכח כמו שכתבתי בספרי ע"י (סי' כד) על מה שהביא החכ"צ בשם התשב"ץ (סי' מא) במלמד שנשבע שאם לא יפרעהו תוך ששה חדשים שלא ילמד לנערים. וכתב ע"ז החכ"צ כיון דעיקר שבועתו לעבור על דברי תורה לא חל אע"ג שהוא על תנאי ומזה מוכח דלא כמו שכתב הח"צ ויש לחלק

סימן יג

שאלה הא דתנן בריש נזיר (דף ב) דהריני כזה הוי נזיר אי הוי מדין יד אומדין התפסה

תשובה המ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' נדרים ה"ג) כתב כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך תכ"ד ה"ז אסור במה שנאסר בו חבירו. והקשה המ"ל דבאומר שאני כמותך למאי איצטריך שיהי' תכ"ד כו' דבאומר בפי' ואני כמותך אפילו לאחר כמה ימים אמאי לא מהני כו' והביא ראי' מהא דכתב הרמב"ם (ריש ה' נזירות ה' ו) הרי שהי' נזיר עובר לפניו ואמר אהי' ה"ז נזיר הואיל ובלבו הי' שיהי' כמו זה ואע"פ שלא פירש ואמר אהיה כמו זה וכן אם אחז בשערו ואמר אהי' נאה כו' ה"ז נזיר ובריש נזיר (דף ב) אמרינן הריני כזה ובגמר' מוקי לה דנזיר עובר לפניו וכתבו התוס' דלגופי' לא איצטריך דפשיטא אם אמר הריני כזה דהוי נזיר ע"ש

ונ"ל דאין מזה ראי' דהתם אם אמר הריני כזה הוא בתורת יד ומדין ידות נדרים ולא מדין התפסה דהא דינו של הרמב"ם הוא מדתנן ריש נזיר (דף ב) כל כנויי נזירות האומר אהא כו' וקאמר התם פתח בכנויין ומפרש ידות וכן אם אמר הריני כזה הוא נמי מדין יד ולא מדין התפסה אלא שהוא עצמו מקבל עליו הנזירות אלא דאם אין נזיר עובר לפניו הוי ידים שאינם מוכיחות כמו דאמרינן פ"ק דנזיר (דף ב) דילמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים. וע"כ אפילו אם הותר הראשון מ"מ לא הותר האחרון דהא הוא גופי' מקבל עליו הנזירות דהריני הוא יד לנזירות וכמו דאיתא בפ"ק דנדרים (דף יט) אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירו' דילמא הריני בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו. וכתב הר"ן דהריני בלחוד נמי מהני מדין יד בנזיר עובר לפניו. וע"ז כתבו התוספ' דבאומר הריני כזה לא איצטריך לאשמועינן דהוי יד אלא לאשמועינן טעמא דאמר כזה הא לאו הכי אפי' יד לא הוי אבל לא מיירי מדין התפסה רק מדין יד וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ק דנזיר) הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן

וצ"ע על הרא"ש (בפ"ב דנדרים) שהביא ראי' דהתפסה מהני בנדרים משא"כ בשבועות. וכתב ותנן נמי הריני כזה ה"ז נזיר ואמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו אלמא דמדמה זה להתפסה דאלו מדין יד הא בשבועה נמי יש ידות וכמו שאבאר [ואפשר שכוונתו כמו שכתב הר"ן (בפ"ג דשבועות) שאיסור קדושה נמשך ונתפס ולא איסור גרידא ע"ש ומזה הביא ראיה דאם נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה הוי יד מוכיח משום דאיסור נזירות חל עליו בתורת קדושה אבל אם א' נשבע ואמר השני הרינ' כזה לא הוי יד מוכיח כיון שאינו מונח על הנשבע איסור קדושה אלא איסורא גרידא, א"כ לא הוי יד מוכיח ועיין לקמן בענין התפסה בשבועות ובספרי ע"י (סי' כד)]

והיינו דוקא אם אמר הריני כזה אבל לא באומר ואני וכמו שכתב המ"ל בעצמו (פ"א מה' נזירות) דואני גרע מהריני דהריני מורה על שום קבלת דבר בגופו אבל אם אומר ואני אין במשמעות דבריו קבלת שום דבר כלל וע"כ ואני הוי מדין התפסה ואם הותר הראשון הותר השני כמו דאיתא בנזיר (דף כא) וע"כ בעינן בואני דוקא תכ"ד כמו דאית' בנזיר שם דאי הוי ואני מתורת יד לא הוי מהני מה שהותר הראשון. וכמו שכתב הר"ן (בפ"ג דשבועות) דע"כ הוכיח הרי"ף דמהני התפסה בנדר מהא דתנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דכיון דתכ"ד הוא מנלן משום דתפוס הוא דילמא טעמא דכולן נזירים ומשום דכל חד מינייהו אמר ואני נזיר לאו מילת' היא דקתני סיפא הותר הראשון הותרו כולם ואלו ואני נזיר קאמר אמאי הותרו כולם וא"כ מה שהוכיח המ"ל מהא דהריני כזה לאו ראי' דהתם מדין יד הוא ולא מדין התפסה דהריני מורה על שום קבלת דבר בגופו. משא"כ אם אמר ואני דאינו מורה טל שום קבלת דבר בגופו אלא דמשמע ממילא וע"כ לא הוי רק מתורת התפסה

ובזה שביארתי אפשר ליישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (סי' כד) על מה שכתב השיך (סי' פז) דבשבועה מהני אם ישבע הא' והשני יאמר אף אני כמוהו. אלמא דבשבועה מהני אם התפיס תכ"ד דהא לדעת הרי"ף והרמב"ם לא מהני בשבועה אפילו התפיס דאל"ה לא הוי מייתי הרי"ף ראי' דיש התפסה בנדרים מהא דאמרינן רפ"ג דנזיר (דף כא) דמי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דהא אמרינן התם דמיירי תכ"ד אלא ודאי דלא שייך התפסה בשבועות וכמו שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות אפי' תכ"ד נמי לא מהני. ועוד דאפי' לדעת הרא"ש דבשבועה נמי מועיל התפסה אם התפיס אגברא ואמר ואני כמוך אלא דבנדר ההתפסה הוא חל על החפץ משא"כ בשבועה דחל אגברא אעפ"כ זהו דוקא בשבועה דלהבא דחל אגברא לקיים שבועתו משא"כ בשבועה דלעבר. וכן הקשה הקצה"ח ותירצתי שם, דכיון דבשבועה דלעבר לא שייך התפסה כלל א"כ ודאי אדיבורי' קא מתפיס ע"ש

אבל לפי מה שביארתי הי' אפשר לומר כיון שהחילוק בין היכא שאמר הריני כזה דהריני כזה הוי יד לנזירות וכמו שהוא בעצמו נודר בנזירות ובין היכא שאמר ואני שזהו מטעם התפסה וכמו שחילק המ"ל בעצמו וכמו שביארתי. וא"כ