נחלת יהושע פה

להפקיע שיעבודא (וכה"ג הוכחתי בספרי (ח"א סי' כד) מהירושלמי פ"ב דנדרים א"ר מנא בשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ כו' ופריך ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתו עליך כופה ומשמשת', אלמא אע"פ שתלתה ברחיצה אפ"ה כופה אותה ואינה יכולה לעקור השיעבוד, והמ"א תירץ דהתם כיון שבידה להפקיע השיעבוד, דהא בידה הוא לבטל התנאי וליאסר א"כ נמצאת איהי מפקעת שיעבודה בע"כ אבל לפי מה שביארתי, דגבי תשמיש כיון דבלא טעמא דאלמוה לשיעבודא אינה יכולה לאסור אפי' בתנאי משא"כ בהפקעת מזונות דאלמוה לשיעבודא וע"כ כיון דתולה בתנאי לא אלמוה לשיעבודא

ובזה הי' מתיישב מה שהביא ראי' מהא דאית' בנדרים (דף סו) ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר"י ולר"ש כו' אלמא דיכול להפקיע השיעבוד ע"י תנאי דהתם מיירי בשאר הנאות חוץ מתשמיש וכמש"כ התוס' ר"פ המדיר (דף ע) דליהנות לו לא משמע אלא מזונות ובירושלמי (פ"ז דכתובות) המדיר את אשתו שלא תאכל בא' מכל מיני פירות כו' ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים. אלא כשאמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסיו (כצ"ל וכן כתב הרא"ה אלמא דיכול לאוסרה מנכסיו על תנאי) אך מהירושלמי אין ראי' דס"ל מזונות הבעל דרבנן וע"כ יכול להפקיע כמו דפריך בירושלמי (ר"פ המדיר) תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה וכא את אמר הכין תמן במדירה מגופו. ברם הכא במדירו מנכסיו. (וזהו כמו שכתב ר"ת דליהנות לו לא משמע אלא מזונות) ויש אדם נודר שלא לפרוע חובו כו' כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת וע"כ יכול ליאסור עלי' מזונות

אך עכ"ז אינו מתיישב דאפי' במדירה מהנאתו לא איצטריך לטעמ' דאלמוה לשיעבוד' דהא כל הטעם דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד הוא כמו שכתבו התוספ' בגיטין (דף מ) והכא כיון שאוסר הנאתו עליו א"כ אוסר כל הנאתו וא"כ לא יכול לסלוקי בזוזי. ואפ"ה כתבו התוס' שם דהא דפריך בר"פ המדיר (דף ע) וכיון דמשועבד לה כל כמינה דמפקע לשיעבוד' הוא מטעם דאלמוה לשיעבוד' דאשה ע"ש. וכן כתבו התוס' בב"ק (דף צ) בהא דפריך בר"פ המדיר (דף ע) וכיון דמשועבד לה כו' הוא מטעם דאלמוה לשיעבוד' ואפשר כיון דחיוב מזונות מתחייב בכל יום הוי כמו שקדם הנדר לשיעבוד וע"כ בעינן לטעמא דאלמוה. ועוד אפשר דכוונתו דוקא להנאת מזונות או כמו שכתבתי בספרי ע"י (חי' יא) כמו דאית' בירושלמי דמטלטלין יכול להבריח. ובזה מתיישב מה שהקשו התוס' ב בגיטין (שם) מהא דאיצטלית. ועיין בט"ז ביו"ד (סי' רלד ס"ק מג) שחולק ג"כ כה"ג וכתב דבמעשה ידי' אמרינן דיפר משום שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור דהא היא יכולה ליתן דמים בעד מעשה ידיה ועוד שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. וע"כ בעינן לטעמי' דאלמוה לשיעבודא וע"כ כיון שחל מיד אלא דאלמוה לשיעבוד' ע"כ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור. משא"כ גבי תשמיש דגופה משועבד ומדינא לא חל ע"כ אינה יכולה לאסור אח"כ משום דאין אדם מקדיש דשלב"ל וכן כתב המ"א ה' נדרים (סי' כא) על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' נדרים שכתב שהאשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסורה עליך א"צ להפר הא למה זה דומה לאוסר פירות חבירו על חבירו ואח"כ כתב אמרה יקדשו ידי' לעושיהם. או שנדרה שלא יהנה ממעשה ידי' אינו נאסר במעשה ידי' מפני שידי' משועבדין לו אע"פ שאמרו הקדש מפקיע מידי שיעבוד חכמים עשו חיזוק לשיעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם ע"כ משמע דגבי תשמיש א"צ לטעמ' דעשו חיזוק אלא דמדינא אין קונם מפקיע דהוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו ע"ש

ועוד אפשר לומר דאפילו לפי מה שכתב הר"ן בנדרים (דף פו) דקאמר התם מי דמי שדה בידה לפדותו אשה בידה להתגרש. וכתב הר"ן דמקשי הכא נמי בידה הוא שתחול נדרה כל שעה שתרצה דהא קיי"ל כר"ה דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ותירץ דריב"נ דאמר יפר לאו משום מה שהאשה חייבת לעשות לבעלה. אלא הכא באוסרת כל הנאה על בעלה עסקינן שחייבת לעשות לו דהיינו טוחנת ואופה והיינו דקאמר ותהא אסורה לחזור לו שאינה יכולה לשמשו במלאכות הללו כו' ומהני מלאכות לא כל הימינה להפקיע עצמה מהן שלא תעשה אותן לבעלה אלא לאחר שתת רש כו' ע"ש. אלמא דאפילו בהני שבע מלאכות נמי אמרינן דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. והטעם דמדינא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד אלא דאלמוה לשיעבוד' ע"כ חייל אח"כ, אעפ"כ לא דמי לתשמיש דהא אמרינן בכתובו' (דף מא) הכניסה לו שפחה כו'. ועוד אפשר לומר כמו שחילק המ"א דאע"ג דמשועבדת למעשה ידי' אין ידי' קנויות לו כמ"ש התוס' פ' הזורק (דף עו) ע"ש

ועוד נ"ל ליישב ע"פ מה דאית' בש"ע יו"ד (סי' רלה ס"ג) וז"ל הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל א' מהמינים כו' או שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש כו' יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה. והקשו האחרונים מהא שכתבו התוספ' בכתובות (דף ע) דפריך הגמר' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והקשו התוס' דלוקמי כגון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך. ותירצו דא"כ שמואל דאמר לקמן אפילו בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו מ"מ לא ה"ל למימר יותר מכאן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר ל' תהנה ותאסר לב"ה שבת אחת כו' ע"ש. אלמא דנותנים לו זמן ל' יום ואח"כ ז' ימים. וא"כ איך כתב הש"ע דאם הדירה שלא תלך לבית אביה יותר מחודש דה דהיינו שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך דנותנים לה זמן רק מתשמיש בלבד דהיינו ז' ימים ולא שני הזמנים דהיינו חודש ואח"כ ז' ימים כמו שכתבו התוספ' וע"ש בתירוץ הט"ז והוא דחוק מאוד. וכבר עמד ע"ז הב"ש באה"ע

והעיקר כמ"ש הדרישה ומה שכתב הט"ז שהוא נגד ק סוגי' הגמר' במחילת כבודו לא דקדק בדברי הפרישה שכתב דמשום הכי חל הנדר בשלא תהנה אף בלא תשמיש כיון שבידו לאסור את שלו על כל אדם אף שמשועבד לה מ"מ חל הנדר מקרי עכ"ל. וכוונתו הוא דבהא דקונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחודש הא א"א לאסור עליה כלל שלא תלך וכי הבעל יכול להדיר את האשה שלא תלך. וכמו דאמרינן בירושלמי הביאו הר"ן (ר"פ המדיר) דגרסינן התם המדיר את אשתו ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים כלומר האיך הוא יכול להדירה שלא תטעום. ומשני באומר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסי שאינו יכול להדיר את אשתו כלל אלא מחמת שאמר קונם הנאת תשמישך וא"כ הוי כמו שהדירה מתשמיש בלחוד ע"כ אין נותנים לו זמן רק עד ו' ימים משא"כ בהך דמתניתין דהמדיר את אשתו שלא תהנה לי יכול לאוסרה הנכסים שלו אלא שאינו חל מטעם דמשועבד לה וע"כ כיון שהקשו התוס' דלישני כגון שתלה בתשמיש שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם אזונך ובזה האופן יכול לעקור השיעבוד שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי ע"כ נותנים לו ל' יום דאפשר ע"י פרנס ואח"כ תיזון ממנו ותאסר בתשמיש ז' ימים משא"כ התם שאינו יכול להדירה כלל שלא תלך דהא אין אדם יכול להדיר חבירו כלל אלא ע"י שאמר קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ הי כמו שנודר לענין תשמיש בלבד. ע"כ נותנים לו רק ז' ימים ולא קשה מידי מה שכתב הט"ז על הפרישה שהוא נגד סוגי' הגמרא פי' דאמרינן כיון שמשועבד לא חל כלל דהיינו שאינו חל מטעם השעבוד אבל אם חל ע"י דבר אחר חל לענין השיעבוד ג"כ כגון ע"י שיאמר יאסר הנאת תשמישך רי' משא"כ במעשה דידה שלא תלך אע"פ שחל מחמת שאמר קונם עא תשמישך