נחלת יהושע פד

לה, ואם איתא דלא אלמוה רבנן לשיעבודא דידה גבי קונמות אמאי כתב דלא חייל נדרא כו', ולפי מה שביארתי אפשר לומר דבתשמיש כיון דגופו משועבד לה ולא שייך הא דלסלוקי כו', א"כ מן הדין אין קונמות מפקיעין מידי שיעבוד כמו שכתבו התוס' ולא אצטרך טעמא דאלמוה לשיעבודא אלא במזונות דיכול לסלוקי בזוזי. אך לשיטת הר"ן דבכל מקום אמרינן דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד לא יתיישב זה

ועוד איפשר לומר כמו שראיתי בס' אבני מילואים (סי' עב) דבאומר קונם תשמישי עליך, כיון דגופו משועבד להמצוה לא חל הנדר. דכל הטעם דהנדר חל לבטל את המצוה, הוא משום דחל על החפץ, והחפץ אינו משועבד להמצוה, אבל הכא שאומר לאשתו תשמישי עליך אסור והמצוה רמי' על גופו, וא"כ איך יכול לאסור גופו בקונם אך שכתב שזהו דוקא לדעת הרמב"ם דהמדיר עובר בלאו, וא"כ עיקר הלאו על המדיר, ע"כ אינו יכול לאסור גופו בקונם, אבל לשיטת הר"ן ושאר הפוסקים דהמודר עובר בלאו, א"כ יכול לאסור גופו בקונם

ולי נראה דאפי' לדעת הפוסקים דהמודר עובר, אעפ"כ אינו יכול לאסור גופו בקונם מחמת שהוא בעצמו משועבד להמצוה, וא"כ איך יכול להפקיע את המצוה. אפי' בלאו טעמא דשיעבוד, ואפי' לא אלמוה לשיעבודא אך מטעם דבאופן זה אפי' בנדרים נמי לא חל לבטל את המצוה, ויש לי להביא ראי' ממה שכתבו התוס' במכות (דף טז) אלא אונס בטלו ולא בטלו היכי משכחת לה כו' ומשני כגון שהדירה ברבים וכתבו התוס' שם כגון דאמר קונם תשמישך עלי. ולכאורה אמאי לא מיירי אפי' באומר תשמישי עליך. דהא נדר חל על המצוה. ואלמוה לשיעבודא לא שייך הכא דהא עדיין לא כנסה. וא"כ ליכא רק מצוה דולו תהי' לאשה ונדר חל לבטל את המצוה, וא"כ אמאי כתבו התוס' דמיירי דוקא באומר קונם תשמישך עלי, הא יוכל להיות אפי' באומר תשמישי עליך, אלא ודאי דהטעם משום דכל עיקר דנדר חל לבטל את המצוה היינו משום דחל על החפץ והחפץ אינו משועבד להמצוה אבל אם אומר קונם תשמישי עליך והגוף משועבד להמצוה אינו יכול להפקיע המצוה אפי' ע"י נדר. וא"כ מוכח מזה דאינו יכול לבטל המצוה אפי' ע"י נדר באומר קונם תשמישי עליך. אע"ג דהתוס' סברי כשיטת הר"ן בנדרים (דף טו) דהמודר עובר, כמו שמוכח בנדה (דף מו) שכתבו אהא דמשני התם בהקדיש הוא ואכלו אחרים, דהאחרים לוקים וכתבו דבשבועה לא יתיישב זה. דבשבועה אינו עובר אלא הוא בעצמו אלמא דבנדר ניחא הא דאחרים לוקים. אלמא דהתוס' סברי כשיטת הר"ן דהמודר עובר, ואפ"ה אינו יכול להפקיע את המצוה, ע"י שאומר קונם תשמישי עליך

ועוד יש לי להביא ראי' מהתוס' דסוף נזיר (דף סב) דאיתא התם למה רבו צריך לכפותו לנזירות, וא"צ לכפותו לנדרים, וא"צ לכפותו לשבועות וכתבו התוס' דפי' הר"י משום דאמר בפ"ק דנזירות חל ואפי' על דבר שאין הרשות בידו כגון דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דדרשינן לאסור יין מצוה כיין הרשות כו' עכ"ל, והנה לכאורה דברי התוס' תמוהים, דהא נדרים נמי חלים על המצוה, וא"כ חיילי נמי על דבר שאינו ברשותו, ואמאי א"צ לכפותו לנדרים אלא ודאי דבנדרים היינו דוקא משום דחל על החפץ והחפץ אינו משועבד להמצוה, אבל באומר קונם תשמישי עליך, אינו חל לבטל את המצוה משום דחל על הגוף, והגוף משועבד להמצוה. משא"כ באומר הריני נזיר אע"ג דחל על הגוף והוא נשבע לשתות יין, וא"כ גופו משועבד להמצוה אעפ"כ אמרינן בפ"ק דנזיר (דף ד) לאסור יין מצוה כיין הרשות, אלמא דדעת התוס' גמי דבאומר קונם תשמישי עליך אינו חל בלא טעמו דשיעבוד רק משום דאינו חל אפי' בנדר לבטל את המצוה והא דקאמר בנדרים (דף יד) הטעם משום דאלמוה לשיעבודא היינו משום דאי משום מצוה הי' חל בכולל שארי הנאות. אבל מטעמא דמשועבד אינו חל אפי' בכולל, וכמו שהוכחתי בספרי עמק יהושע (סי' כד)

[ואגב ראיתי להביא מה שראיתי בס' אבני מילואים (ס' כח) הביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו לנדרים. (דף טו) וזה לשונו ומיהו אכתי קשי' לי אפי' לאוקימתא דאוקימנא באומר הנאת תשמישך עלי דהא מצוה הוא, ומצוה לאו ליהנות נתנו, ותירץ דמצוה אינו אלא מחמתה, ולא מחמתו, ומשום דאשתעבד לה, וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שיעבודא מני', אין כאן מצוה המחייבת כו' עי"ש והקשה בס' א"מ מהא דאמרינן במכות (דף טז) אלא אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה, ומשני כגון שהדירה ברבים, ועי"ש בתוס' דמיירי באומר קונם תשמישך עלי, וכתב הא"מ דלפי מ"ש הרשב"א דבקונם תשמישך הי' מותר הנאת גופו, ומשום דלאו ליהנות נתנו, אלא משום דמשועבד לה. וגבי אונס לא שייך שיעבוד. רק מצוה דולו תהי' לאשה, וכמו דפריך בפ' אלו נערות (דף מ) על הא דקאמר באשה שאינה ראוי' לקיימה וליתי עשה ולידחי ל"ת. משמע דהוא משום מצוה דילי', ולא משום שיעבודא עי"ש עכ"ל ודבריו תמוהים דהא שהקשה הרשב"א היינו משום דמשני באומר הנאת תשמישך עלי, וע"כ הקשה אף דנדרים חלים על דבר מצוה עכ"ז מצות לאו להנות נתנו ואין זה בכלל הנאה, וכמו דאיתא בנדרים (דף ט') אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי כו' אמר רבא וכי מצות להנות נתנו, אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי כו', ולא הנאת סוכה, וע"כ חל אף על דבר מצוה נמי וע"ש בר"ן דרבא לאו אטעמי' דאביי מקשה כו' אלא אלישנא עי"ש אבל התוס' כתבו דאמר קונם תשמישך עלי ולא על ההנאה ע"כ חל, דנדרים חלים על דבר מצוה נמי וניחא שפיר דבאומר קונם תשמישך עלי חל עלי' לגבי', שהיא אינה משועבדת להמצוה דהא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה ואף דמצוה אינה בכלל הנאה הא לא אמר בלשון הנאה וצ"ע בהא דאמרינן ביבמות (דף קיא) הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ב כופין אותו שיחלוץ לה ויש ליישב ודו"ק]

אך לפי מה שביארתי תחילה לחלק בין הא דאפשר לסלוקי בזוזי ע"ז אמרינן דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ובין היכא דאי אפשר לסלוקי בזוזי, ולפ"ז הי' אפשר לומר דגבי תשמיש אינו יכול להפקיע שיעבודה אפי' ע"י תנאי כגון שיאמר לה יאסר הנאת תשמישי עליך אם תאכל מאותו המין, דכיון דהגוף שלו משועבד ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו כמו שכתב הרא"ש בפ"ב דנדרים (דף יד) וע"כ אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו על חבירו אפי' בתנאי, כיון שאינו שלו ממש משא"כ במזונות של האשה דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד, דהא יכול לסלוקי בזוזי, אלא דאלמוה לשיעבודה דאשה, וע"כ כיון שאינו עוקר ממש לשיעבודה אלא ע"י תנאי וביכולתה שלא לעבור על התנאי, ע"כ יכול לאסור

והשתא איש דהתוס' דכתובות (דף ע) דמיירי במזונות וע"כ כיון דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד, אלא דאלמוה לשיעבודא ע"כ יכול לעקור ע"י התנאי, כיון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם אזונה, משא"כ בתשמיש, אינו יכול לאסור אפי' ע"י תנאי, כיון דאין קונמות מפקיע כו' מה מהני תנאי, והתם הוא משום דאלמוה לשיעבודא, וע"כ אם תלה בתנאי, אין צריך לאלם השיעבוד דהא ביכולתה שלא עבור על תנאי

ובזה הי' מתיישב מה שהוכיח המ"א, מהא דאמרינן בכתובות (דף עא) הב"ע כגון דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט כדר"כ, דאמר ר"כ הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו כו' דמשמע דאפי' בתולה נדרה בתנאי לא חייל כל שהוא