נחלת יהושע פג

ר"ת דהוי נדר שוא אם אסר כל פירות שבעולם עליו אם יעשה כו' היינו אם יעשה שיאסור למפרע דאע"ג דאפשר שלא לעשות דבר פלוני ולא יאסור פירות העולם עליו, אעפ"כ כיון דהנדר חייל מהשתא בפירות העולם, ואם יעבור על תנאו ממילא אסור משעת נדרו נמצא שבשעה שנדר הי' נדר שוא, דהא אסר עליו כל פירות שבעולם וא"כ הוי שוא בשעת הנדר משא"כ התם דלא אסר עליו הנייתי' דעלמא אלא אם ינסוב איתתא, ולא שיהא אסור למפרע ע"כ לא הוי נדר שוא דשוא בעינן שיצא מפיו לשוא, והכא בשעה שיצא מפיו לא יצא לשוא, דהא לא חל הנדר עדיין וא"כ אפשר לו שלא יהא עליו נדר כלל באם שלא יעבור על תנאו, וע"כ אעפ"י שעבר אח"כ ונמצא שהי' שוא מעיקרא ע"ז כתבו התוס' בגיטין (דף ל"ה) והרא"ש בנדרים (ד' פט) דכיון דמעיקרא בשעה שיצתה מפיו לא הוי לשוא, ע"כ אפי' אם עובר על תנאו מצי להתיר לו נדרו, כיון דמעיקרא לא הי' לשוא וכמו דאיתא בנדרים (דף ע"ט) אל מא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ, למה לה הפרה לא תירחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלי', וע"ש בר"ן שהקשה דהא אמר רב יהודה לעיל בנדרים (דף י"ד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אל ישן היום, דחיישינן שמא ישן למחר דבתנאי' לא מזדהיר, וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה מהשתא ואתסרן פירות העולם עלי', לאו קושי' הוא דאם אמרה קונם פירות העולם עלי מהיום כו' אבל כיון שתלתה באם אין במשמעותו' שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה, אלמא אפי' פירות העולם דהוה נדר שוא אעפ"כ כיון שאין חל אלא לאחר שתעבור על תנאה לא הוי נדר' שוא

ומעתה לא קשה מידי על המ"א מהא שהקשיתי דהתם אינו חל אלא לאח"כ, וע"כ לא הוי נדר שוא ואפי' עבר על התנאי נמי לא הוי שוא כמו שכתבו התוס', והא שנסתפק המ"א היינו באם אוסר למפרע, ואז הוי נדר שוא לפי מה שכתב ר"ת דבאוסר כל פירות שבעולם אם יעשה כו' הוי שוא וע"כ נסתפק מאימתי הוי שוא אם מיד משעה שנדר או לאח' שעובר על תנאו ואגלאי מילתא למפרע שהי' שוא ואינו מועיל התרה, וא"כ אסור לו לעבור על התנאי כדי שלא יהי' נדר שוא, ואם עבר מותר בכל הפירות בלא התרה, [אח"כ ראיתי לא' מהאחרונים שעמד על סתירת דברי התוס' והרא"ש וחילק ג"כ בין אם חל למפרע או אם חל על להבא, דבאם חל למפרע הרי אסור מעכשיו בכל פירות שבעולם כמו דאמרינן בגיטין (דף י"ד) אל ישן היום שמא ישן למחר, וע"כ הוי שוא, אבל לא ניחא לי דכיון שהוא רק מדרבנן ע"כ לא נק' מחמת זה נדר שוא שלא יועיל התרה, ויהא מותר לעבור, כמו שהארכתי בזה לעיל (סי' ד') בענין מה שכתב הלח"מ פ"ג מה' נדרים ה"ט הביא דעת השואל מהרשב"א בתשובה, והובא בב"י סי' רל"ט בענין המתענה בשבת ע"ש אלא דהעיקר תלוי אם בשעה שיצא מפיו הי' לשוא, וכמ"ש]

עכ"פ מהתוס' דכתובות (דף ע"א) מוכח דדוקא באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין, אבל באומר יאסר הנאת תשמישי עליך אע"ג דהוי על תנאי נמי לא מהני, אלמא דאינו יכול לעקור השיעבוד אפי' ע"י תנאי, היפוך מה שהוכחתי מהתוס' דנדרים (דף י"ד), אך מהתוס' רפ"ז דכתובות מוכח דסברי דיכול לעקור השיעבוד ע"י תנאי, כיון דאפשר לה שלא תעבור על תנאי, שכתבו בכתובות (דף ע') על הא דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והקשו התוס' ולוקמי כגון דתלינהו למזונות בתשמיש המטה דאמר יאחר תשמישך עלי אם אזונך, וכן הקשו התוס' אח"כ וליכא למימר כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי מעכשיו אם אזונך כו' וכתב המהרש"א דאין להקשות מאי קושי' בהא דאז אסורה ליהנות דא"כ שפיר פריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כו' להפקיע שיעבודה לאסור לה הנאה מיני', דיש לומר כיון שעיקר הנדר שהיא איסור תשמיש עליו לית לה שיעבוד עליו באומר יאסר תשמישך עלי חל הנדר שפיר, וממילא תאסר בהנאה ליכא למיפרך כו' הא מפקעי לה לשיעבודא, אלמא אע"ג דעוקר לשיעבודה, אעפ"כ כיון דהוא אונו עוקר ממש לשיעבודה אלא ע"י שאומר יאסר הנאת תשמישך עלי ליכא למפרך בה, הא עוקר לשיעבודה, וא"כ משמע מדברי התוס' דיכול לעקור השיעבוד ע"י תנאי:

ויש לחלק כמו שחילקתי לעיל גבי נדרי שוא דיש נ"מ בין מה שהוא בעיקר הנדר דבעיקר הנדר אינו יכול לעקור שיעבודא אף ע"י תנאי וע"כ כתבו התוס' בכתובות (דף ע"א) וס"ד בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי, אם תטעום מאותו המין, אבל באומר יאסר הנאת תשמישי עליך לא מהני אף ע"י תנאי, משום דבעיקר הנדר עוקר השיעבוד אבל בכתובות (דף ע"א) דקאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך א"כ עוקר השיעבוד דמזונות ע"י תנאי, וזה יכול לעקור, וכן בנדרי שוא שכתבו באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין ודקדק המהרש"א דאמאי לא כתבו אם תטעום מכל הפירות כיון שהוא ע"י תנאי, אע"ג שהתוס' כתבו הנאת תשמישך עלי, ולא הנאת תשמישי עליך, אע"פי שהוא ע"י תנאי, דבעיקר הנדר לא מהני תנאי אך מהראי' שהביאו התוס' בכתובות (דף ע"א) מההוא דשילהי נדרים (דף פ"ט) ההוא גברא דאיתסר הנייתי' דעלמא אי נסיבנא איתתא כו', אלמא אע"ג דהנדר הי' בנדר שוא, אפ"ה לא הוי נדר שוא דאפשר לו שלא ישא אשה ולא יאסר כמו שכתב הרא"ש שם וכבר ביארתי החילוק שבנדרי שוא ע"י תנאי

ולסתירת דברי התוס' אפשר שתלוי בב' התירוצים של התוס' דנדרים (דף יד), עוד הי' נראה לי לומר כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' כד) על שהקשה הר"ן בפ"ב דנדרים (דף יד) האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בלא יחל דברו. ופריך בגמ' והא משתעבד לה והקשה הר"ן דמאי קשי' לי' הא אמרינן בפ' אע"פ (דף נט) דקונמות קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד ותירץ הר"ן דכי היכי דאמרינן התם, אלמוה לשיעבודא דבעל, ה"נ אלמוה לשעבודא דאשה והרא"ש כתב דכיון שמשועבד לה שחייב בעונתה האיך יכול להפקיע שיעבודה, דהוי כמו אוסר פירות חבירו על חבירו ולכאורה אמאי לא דקדק כמו שדקדק הר"ן דמאי פריך הגמ' הא קונמות מפקיע מידי שיעבוד. וכתבתי שם דהרא"ש אזיל בשיטת התוס' בגיטין (דף מ) דהא דאמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד, היינו דוקא אם אפשר לסלוקי בזוזי, וע"כ מכאן ולהבא הוא גובה. דכיון שחל שעה אחת ע"כ מפקיע מידי שיעבוד והקשו התוס' מהא דאיצטלא דמילתא דהא התם לא אפשר לסלוקי בזוזי ע"ש וע"כ כיון שאין קונמות מפקיע מידי' שיעבוד אלא אם בידו לסלוקי בזוזי לא הי' קשה לי להרא"ש עלמה דפריך והא משתעבד לה. דאע"ג דקונמות מפקיע מידי שיעבוד היינו דוקא דיכול לסלוקי בוזי **(בזמן הזה דינים כאלה נוהגין ע"פ דינא דמלכותא.)** דכיון שהגוף שלו משועבד ואינו יכול לסלוקי בזוזי לא אמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד עי"ש. וע"כ בתוס' כתוב' (דף עא) דמיירי לענין תשמיש אינו יכול לעקור אפי' ע"י תנאי משא"כ בכתו' (דף ע) דמיירי לענין מזונות יכול לעקור ע"י תנאי

ובזה יתיישב מה שהקשה המ"ל על מה שהקשה הר"ן על הרמב"ם שכתב המדיר את אשתו מליהנות לו כו' ממתינין לו שלשים יום. וכתב הר"ן ע"ז ודבריו תמוהים בעיני הרבה דהא בגמרא אמרינן בהדי' דלא מצי מדיר לה אלא באומר צאי מעשה ידיך במזונותיך. אבל סתמא לא אמרינן נעשה כמו שאומר כו' ונ"ל שהביאו לומר כך משום דלא אשכחן דאלמוה רבנן לשיעבודה דידה, וכתב המ"ל דלשיטה זו קשה שהרי כתב רבינו לקמן בפ"ד מהי א' וז"ל האומר לאשתו תשמישי אסור עליך לא אמר כלום שהרי משועבד