נחלת יהושע פב

חצי זית בזדון וח"ז בשגגה מהו שיצטרפו אלמא דאפי' לר"ג מיבעי לי' אם מצטרפות וכש"כ לרבנן, אלא ודאי דיש חילוק אם אוכל חצי זית בזדון, לא מפני שהוא ח"ש, אלא שאוכל ח"ש בזדון כל השיעור שרוצה לעבור על חלב אז אין מצטרפים, דהא על החצי זית לא הוי שב מידיעתו, אבל אם אוכל ח"ש מחמת שהוא רק ח"ש ואינו עובר רק בעשה, וקיל מעשה כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כ"ג) אבל אם הי' יודע שיש כאן שיעור שלם וחייב כרת לא הי' אוכל כלל א"כ הוי על כל הכזית שב מידיעתו, וע"כ אמרינן בירושלמי (שם) דחייב, רק בתרומה משום דבעינן לדעת הירושלמי שיהא כולו בשגגה ושם השגתי על א הפמ"ג ע"ש באורך]

הרי נתבאר דאע"ג דהטעם דח"ש אסור הוא משום דחזי לאיצטרופי כמו דאמרינן ביומא (ד' ע"ד) אפ"ה אע"ג דא"א לאיצטרופי עוד, אעפ"כ כיון דמצד עיקר האישור הוי חזי לאיצטרופי ע"כ אסור ועוד אפשר לומר דמ"מ מדרבנן אסור, ועיין בספרי ע"י סי' י' ויתיישב נמי הא דנדרים (ד' ס"ח) שהבאתי לעיל, ואפ"ל דאפילו בשלא אוכלנה נמי ודוק

סימן יב

שאלה אם אסר כל פירות שבעולם עליו על תנאי אי חל הנדר או לא

תשובה תחילה צריך אני להקדים מה שהבאתי בספרי ע"י (סי' כ"ד) ראי' מהתוס' דפ"ב (דנדרים ד' ט"ו) גבי שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו כו' והקשו התוס' והא משועבד לה היכי מצי מדיר לה ותירצו דמיירי באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכול לקיים שפיר חל הנדר אף כשמדירה כשאמר קונם תשמישך עלי, שהרי לא תלך לבית אבי' ולא תאסור והשגתי שם על החכ"צ בתשובה מהתירץ הב' של התוס' דאף דהנדר מצד עצמו, הוא לעקור השיעבוד, אע"פכ כיון שתלה בדבר שיוכל לקיים שפיר חל הנדר

וראיתי להמ"א (סי' יא) שהוכיח מהתוספת דכתובות (דף עא) דאמרינן התם תנן המדיר את אשתו שלא תטעום א' מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש. וכתבו התוס' וס"ד בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעם מאותו המין ולכאורה למאי כתבו התוס' יאסר הנאת תשמישך עלי משמע דאם אמר יאסר הנאת תשמישי עליך לא הוי חל כיון דמשועבד לה. ואמאי הא כיון דתלה בפירות אפשר לה שלא תאכל הפירות וא"כ אינו עוקר לשיעבודא. אלא ודאי דהתוס' סברי כתירוצ' קמא שתירצו בפ"ב דנדרים (דף טו) דאפי' בכה"ג נמי אינו יכול לעקור שיעבודא כיון דגוף הנדר הוא במה שמשועבד לה. ועיין במהרש"א שדקדק במה שכתבו התוס' דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין דהא אפי' אמר שלא תטעום כל פירות דעלמא נמי הוי חל דהא אפשר לה שלא תשמש וא"כ לא הוי נדר שוא. ולכאורה אם היינו מדמים הא דאינו יכול לעקור השיעבוד להא דנדר שוא א"כ כיון שהתוס' כתבו דוקא באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אע"ג דהוי ע"ת ואפשר לה שלא תעבור על התנאי אלמא כיון שיש בזה לעקור השיעבוד לא חל אע"ג דהוי על תנאי וא"כ ה"נ בנדר שוא כיון שאינו יכול להדירה שתאסור כל פירות שבעולם עלי' אע"ג דיכולה לקיים כגון שלא תשמש אעפ"כ הוי נדר שוא וא"כ לפ"ז שפיר כתבו התוס' באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל אותו המין

ואפשר לומר דהא שכתבו באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל אותו המין, היינו משום שזהו עיקר הנדר. ע"כ בעינן שלא יהא לעקור שיעבוד' דאל"ה לא חל כיון דאלמוה לשיעבוד' ועשאוהו כאלו אוסר דבר של חבירו על חבירו ע"כ לא חל אע"פ שמצד התנאי יכולה לקיים אעפ"כ לא חל. אבל לגבי נדר שוא הוי יכלי התוס' למימר באומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מכל הפירות שזהו רק בתנאי

ובאמת גם בזה יש סתירות הרבה שבכתובות (דף עא) כתבו התוספת בהא דשלא תטעום א' מכל הפירות דלאו בכל הפירות מדיר לה דא"כ לא הוי חייל דאי אפשר לה לקיים כו'. אבל למאי דס"ד דאדרה איהו ותלינהו בתשמיש המטה חל אפילו הדירה מכל הפירות כיון דאפשר לה לאכול וליאסר בתשמיש המטה כי ההיא דשילהי נדרים (דף פט) דאמר תיתסר כל הנאות דעלמא כו' ושרקי' טינא שלא יהנה מן העולם אלמא חל הנדר: ש

וראיתי להמ"א שכתב בה' נדרים (סי' כט) אבל הא מילתא מספק' לי' אי אמרינן משעה שנדר הוי נדר שוא ויכול לעבור על תנאו או נימא דאסור לעבור על תנאי כדי דלא להוי נדר שוא. וגם כתב שם דודאי אם עבר על תנאו מותר הוא בכל הפירות בלא התרה עכ"ל. וכל יסודתו הוא על התוס' דשבועות (דף כט) שכתבו ואומר ר"ת דבנדר לא חייל' כה"ג אם אסר כל פירות שבעולם עלי בקונם אם יעשה כדבר הזה כיון שאי אפשר לו לקיים או אם אסר כל פירות שבעולם עליו בלא תנאי וע"כ נסתפק מאימתי הוי שוא אבל זה בודאי דלאחר שעבר על תנאו הוי נדר שוא ואינו מועיל התרה

ולכאורה קשה על המ"א מהתוס' דגיטין (ד' לה) שהקשו בהא דנדרי' (ד' פט) ההוא גברא דאמר תיתסר הנאה דעלמא עלי, אי נסיבנא איתתא עד דלא תנינא הילכת' כו' ואתא רב אחא ושבשי' ואנסבי' איתת' ושרקי טינא כדי שלא יהנה מן העולם. מאי מועיל מאי דשרקי' דכי אנסבי' מיד עבר כיון שאין יכול בסוף לקיים ותירצו דדוקא בשעה שנודר אם אי אפשר לו לקיים עובר לאלתר. אבל התם בשעה שנדד יכול הי' לקיים דאפשר לו שלא ישא אשה אע"ג דכי אנסבי' אין יכול לקיים אינו עובר לאלתר עד שיהנה. אלמא דלדעת התוספת דגיטין ודכתובות דנדר שוא על תנאי לא הוי שוא דהא אפשר לו שלא יעבור על התנאי ע"כ אפילו עבר על התנאי נמי לא הוי שוא ומועיל התרה דהא גבי ההוא גברא דאמר תיתסר הנאות דעלמא עלי אם לא נסיבנא איתת' כו' ואתא רב אחא בר הונא ואנסבי' איתת' כדי שיהי' יכול להתיר וא"כ איך כתב המ"א שאסר לו לעבור על התנאי כדי שלא יהי' נדר שוא

ובאמת יש לתמוה על התוס' דשבועות (ד' כ"ט) שכתבו בשם ר"ת דבנדר לא חיילא כה"ג אם אסר כל פירות שבעולם עליו בקונם אם יעשה כדבר הזה כיון שאי אפשר לו לקיים וכן כתב הרא"ש בכתובות ר"פ המדיר (ד' ע) וז"ל וכן נמי אם אמר קונם כל פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר זה, הי' אומר ר"ת דלא חייל אע"ג דאיפשר לו שלא לעשות דבר ולא יאסרו כל פירות שבעולם עלי', מ"מ כיון שהוציא מפיו כל פירות שבעולם עליו נדר שוא הוא ולא חייל הנדר כלל, מהא דאיתא בנדרים (ד' פ"ט) ההוא גברא כו', וכתב הרא"ש שם, ואע"ג דאי אפשר לו להיות בלא הנאת עולם לא הוי נדר שוא, דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר, וא"כ דברי הרא"ש סתרי אהדדי וכן התוס' בגיטין (ד' ל"ה) סתרי למה שכתבו התוס' בשבועות לדף כ"ט) בשם ר"ת, ע"כ נ"ל בכוונת התוס' דמה שכתב בשם