נחלת יהושע פא

אף ששכח ואכל אעפ"כ מחויב להשלים תעניתו, דהוי כמו שנשבע לפרוע החוב, שכתב המ"ל דאף אם אין לו רק מנה חייב להשלים משום דעל כל פרוטה ופרוטה נשבע

ועוד דלפי מה שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות והביאו הש"ע ביו"ד (סי' רלח ס"ק ז) בש"ך שם דהא דאמרינן בפ"ג דשבועות (ד כח) דבשבועה שלא אוכל עשר ואח"כ נשבע שלא אוכל תשע דחייב שתים, דעשר הוא דלא אכיל, הא תשע מיהא אכיל, היינו בנשבע על ככרות סתם, דדעתו דוקא למנין עשרה, וע"כ אמרינן עשר הוא דלא אניל, הא תשע מיהא אכיל, אבל בככרות ידועות כגון שאמר עשר אלו אינו חייב אלא אחת, והרי בשבועה הראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם כמו דאם אמר שלא אוכל מככר זו, שנאסר בכל אכילה ואכילה שבו, וכמו דאמרינן בפ"ג דשבועות (ד' כח) אב"ע שלא אוכל, מיגו דמהני לי' שאלה אכזית בתרא, מהני לי' שאלה אכזית קמא, משום דעל כל כזית וכזית שלו נשבע, וה"נ נשבע על כל אכילה אכילה שבו, ולא הי' כוונתו במה שאמר עשרה על השלמת והמנין של עשרה, אלא שלא יאכל מעשרה ככרות האלו, ועל כל אכילה שבו נשבע, וכן כתב הטור ס' רלח שבועה שאוכל ככר זה מקצתה נמי במשמע שנשבע על כל כזית וכזית ממנה לפיכך נשרף מקצתה חייב לאכול המותר, שהרי יוצא בו מידי שבועתו שנשבע על כל כזית וכזית ממנו שיאכל

וכה"ג אם קבל עליו להתענות יום זה, כיון שאמר יום זה, לא נתכוין להשלמת היום, אלא שקיבל עליו להתענות ביום זה דהיינו שלא יאכל בכל שעה ושעה שבו, וע"כ אעפ"י ששכח ואכל אעפ"כ מתענה ומשלים, דבכל שעה ושעה, עובר על קבלתו אבל ביום סתם נתכוין לשלימות היום, וביום סתם בלא"ה צריך להתענות יום אחר אבל ביום זה מתענה ומשלים, וזהו דוקא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בפ"ק דתענית (דף יב) אמר ר"ח הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב, וא"כ תענית שעות לחוד לא שמי' תענית, רק באם שלא אכל עד הערב ואימלך אימלוכי, כמו דאמר התם בתענית, וא"כ אם אמר יום זה ואכל באותו היום אמאי מתענה ומשלים וא"כ אמאי הביאוהו הרי"ף והרא"ש בפ"ק דשבת להאי ירושלמי, וכן בש"ע הביאו לפסק הלכה בה' תענית סי' תקס"ז סעי' א', אלא ודאי דאף אם קיבל בפירוש על כולה אעפ"כ מקצתה נמי במשמע

ואפשר לומר דאין מזה ראי', והוא כמו שכתב הרא"ש בפ"ק דתענית (דף יב) והביא מה שפסק הרמב"ם דתענית שעות שמי' תענית, וגם הרא"ש כתב דלא פליג הירושלמי על הבבלי, דהא דקאמר ר' יוחנן ור' יונה דמתענין לשעות לאו לענין תפילת תענית קאמר אלא לענין זה מה שצריך לקיים נדרו דלא תימא דלא מקרי נדר כיון שלא קבל עליו להתענות יום שלם כו', ומקרי שפיר תענית מה שהתענה מקצת היום דלא מקרי מבטל נדרו במה שאכל היום עכ"ל, אלמא דלענין הנדר הוי שפיר תענית שעות שמי' תענית, וע"כ ביום זה תתענה ומשלים דהוי כמו שקבל עליו להתענות כל שעה ושעה באומר יום זה וכמו שביארתי, ועוד יש לומר כמו שכתב הר"ן רפ"ח דנדרים (דף ס) וז"ל ומה שנהגו עכשיו בתענית יחיד דלא הוי אלא מצפרא ועד פני' אפ"ה לכשתחשך שרי לי' בלא שאלה ולא גזרינן משום יום א' היינו משום שהדבר ידוע שדינו של תענית כך הוא כו' ומה"ט נמי המקבל עליו להתענות יום א' בשבת, אין מחייבין אותו שיתענה כ"ד שעות דודאי לתענית שאמרו חכמים נתכוין, דהיינו מקודם שיעלה עמוד השחר עד שתחשך עכ"ל וא"כ כי אמר יום זה להתענות ודאי דעתו כמו שאמרו חכמים, (דאל"ה הוי צריך מעל"ע ביום סתם, לפי מאי דאיבעי לן שם דאי יום כיום א' דמי), וע"כ בקיבל עליו להתענות ביום זה דעתו כמו שאמרו חכמים שאם ישכח ויאכל ישלים תעניתו

אך אעפ"כ העיקר כמו שכתבתי דלענין זה תענית שעות שמי' תענית שאם שכח ואכל ביום זה משלים תעניתו ודמי קצת להא דאמרינן בשלהי מנחות (דף קח) שור זה עולה ונסתאב, אם רצה יביא בדמיו שנים, ופריך בגמ' והא אמרת רישא שור במנה והביא ב' במנה לא יצא, ומשני שור זה ונסתאב שאני, ופירש"י דכיון דאמר זה ואקריב עולה ונסתאב אזיל לי' נדרי', ותו לא מצי למיקיימי' ואע"ג דאמרינן התם שני שורים אלו ונסתאבו רצה יביא בדמיהן א' ורבי אוסר ואמרינן התם מ"ט משום דה"ל גדול והביא קטן, ואע"ג דנסתאב לכתחילה לא שרי רבי, ולפלוג נמי ארישא, ר' אכולי' מלתא פליג כו', היינו משום דנסתאב ומביא בדמיו, ע"כ סובר רבי דצריך לכתחילה להביא הקרבן כמו שהי' מתחילה אבל הכא שקבל על עצמו להתענות ביום זה ואכל כיון שנשאר עדיין תענית שעות צריך להתענות ולא גרע מהא דשור במנה והביא ב' במנה דיצא, כיון דאמר ה"ז ונסתאב וה"נ כיון שאמר יום זה ואכל, אזדא לי' תעניתי'. וע"כ כיון שנשאר עוד תענית שעות צריך להתענות, ועיין במהרי"ט בחידושיו ע"ק דשבת (ד' יא) שכתב דביום זה דמי לנדבה שאם מתה או נגנבה, אינו חייב באחריותו, והכא נמי אם אמר יום זה ואכל, איבד תעניתו אבל ביום סתם לוה אדם תעניתו ופורע דכיון דקבל עליו יום סתם ע"כ אם אכל לא אזדא לי' תעניתי', ע"כ צריך ליפרע ביום אחר: וע"כ אפשר לומר כמו שכתב הש"ך דבלא יאכלנה אינו אסור בחצי שיעור, דהא כוונתו לא הי' רק על השלימות, וע"כ אינו אסור בחצי שיעור

[ועיין לקמן בח"ב (דרוש ד) במה שביארתי בענין הירושלמי (דרפ"ו דתרומות) במזיד בספיקו בשוגג בודאי, אמר ר' יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב קרבן על שגגתו, אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית, אמר רבנן בר חיי' נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד, עי"ש שביארתי דזהו דוקא בתרומה לשיטת הירושלמי, דס"ל דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה. עד שתהא כל אכילתו בשגגה אבל בכל האיסורים, אם פורש מכזית, ואינו פורש מחצי זית הוי שגגה עי"ש שהבאתי ראיות הרבה, ומהירושלמי (ספי"א דשבת) ר' אבהו בשם ר"י השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו כו' ומביא קרבן. תני אין מתעסקים לא בחלבים ועריות המתעסק בשבת פטור בחלבים ובעריות חייב, האיך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות פטור, הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב, ואלמא דאע"ג דאינו פורש מחצי זית, כיון שלא ידע שהוא כזית חייב בחלב, אלא דבשבת פטור מטעם מתעסק, ובירושלמי (ספי"ב דשבת) וקשי' על דר"ג אלו קצר כגרוגרות שחרית וכגרוגרות בין הערבים בהעלם א' שמא אינו חייב (נ"ל כמו דגריס הק"ע אלו קצר כגרוגרות שחרית וכגרוגרות בין הערבים בשני העלמות שמא אינו חייב כשם שהעלמות חולקות כך לא יצטרפו, פי' כשם שב' העלמות חולקות וחייב שתים, א"כ אמאי קסבר ר"ג בהכותב ב' אותיות בב' העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים, דר"ג מחייב (וע"ש בק"ע שכתב דלפי הגירס' זו ראי' ברורה למה שכתבו התוס' בשבת (ד' ק"ה) דלא כרש"י דהכותב שתי אותיו' אחת שחרית וא' בין הערבים, דמיירי שידע בינתיים, אבל בלא ידיעה לא הוי כב, העלמות, ולא כפירש"י שם דכיון דהי' לו שעות לידע ה"ל כבל, העלמות, ונעלם מן הק"ע הירושלמי שהיא יותר ראי' ברורה בירושלמי (ריש ברכות) ראה ב' כוכבים בע"ש וקבר חצי גרוגרות, בשחרית וקצר כחצי גרוגרות ראה שני כוכבים במ"ש וקצר כחצי גרוגרות ממ"נ אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מ"ש ויהא חייב על האחרונים, אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חיוב על הראשונים, אלמא אף דיש שהות בנתיים לא הוי כב' העלמות ודוחק לאוקמי כר"ג דס"ל דאין ידיעה לח"ש, וגס התוס' הי' להם להביא ראי' זו מהירושלמי) ר' מנא אמר לה כו' טעמא דר"ג תמן אין ידיעה לחצי מלאכה, ודכוותי' אין זדין לחצי זית, אכל