נחלת יהושע עז

ואינו יכול להפר) אמר ר' יוחנן ד"ה הוא. משניתק מל"ת לעשה. ואח"כ הא דר' יוסי בר בון גזירת הכתוב הוא. היפר את נדרה. היפר מה שעלי', בשעה שהוא מיפר נדרה. מיפר מה שעלי' אבל משעה שצריכה להביא קרבנות כלתה נדרה ומחוייבת בקום ועשה מצד שהצריכה התורה. ע"כ לא מהני הפרה, אך מ"מ לא נראה לי מה שכתב הא"מ דחצי שיעור ליתנהו בשאלה, דא"כ מאי מיבעי להש"ס בנדרים (ד' סח) איבעי' להו בעל מיגו גייז, או מקליש קליש, דאיך אמרינן דמיגז גייז דא"כ אם נשבע על כזית א' אם היפר האב ולא נשאר רק ח"ש ליתנהו בשאלה. א"כ לית' בהפרה נמי דהא אינו אסור רק מתורת ח"ש, וח"ש אינו אסור מחמת נדר רק מחמת איסור דממיל' וא"כ איך מהני אח"כ הפרת הבעל

ואלולי מסתפינא הוי אמינא דאע"ג דאמרינן בעל מיגז גייז או מקליש קליש היינו דוקא אם היפר לה השני ג"כ אבל אם לא הפיר השני בטלה ההפרה קמייתא ג"כ וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף סז) דבאנפי' נפשי' לאו מידי הוא אלא בצירופא דאידך ואפי' בצירופא דאידך לא מהני כל זמן שאינם ראוים להצטרף ביחד וכדתניא דהיפר א' מהן ומת בטלה לה הפרתו. וכן כתב הרא"ש שם (דף סט) ואע"ג דנתבטלה הפרת האב כיון שלא היפר לה הבעל מכל מקום מיד כשהיפר האב מקליש קליש אלמא דבלא הפרה שני' לא מועיל הראשונ' וא"כ איך אמרי' דאי מיגז גייז לקי ואי מקליש קליש איסור' בעלמא ומשמע דלא היפר לה השני והא כיון שלא היפר לה האב בטלה הפרה קמיית' וא"כ הוי כמו דלא היפר כלל וא"כ מהו הנ"מ בין אם מיגז גייז או מקליש קליש כיון דחדא הפרה בלא חבירתה לא מהני כלום. וכה"ג אמרינן ביבמות (דף קד) שלחו לי' לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ מכלל דאיפסלה לה מאחין מני אלימ' ר' עקיבא השתא ומה במקום מצוה דאיכא למימר מידי דהוי אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי אמר ר' עקיב' לא מעכבא מאחין איפסל' ואלא לר"א והא שני דברים המתירין נינהו ושני דברים המתירין אין מעלין זה בלא זה אלא כר' כו'. אלמא כל היכא דמעכבי אהדדי להתיר אינו פועל הא' בלא חבירו כלום ולא מיפסל' נמי וא"כ איך אמרינן הכא דהפרת הארוס לחוד או מיגז גייז או מקליש קליש

והכי משמע בירושלמי (נדרים פ"י) פשיטא דא מילת' לא הפיר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה. היפר האב ולא היפר הבעל מהו שתלקה או מאחר שימות הבעל מתרוקנה אצל האב אינו לוקה. ניחא כמאן דאמר אין מיתה בהפרה. ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה כו' מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה לוקה. ועיין שם מה שפי' הק"ע ושגה בפירושו ע"ש. והנכון הוא כמו שפי' הפ"מ דהבעי' אינה אלא למ"ד לעיל אין מיתה בהפרה כלומר כיון שמת הבעל א"צ הפרה אלא דסגי בהפרה קמיית' דהאב. וע"כ איכא למבעי דאיך לוקה דהא אפשר שימות הבעל ונתרוקנה רשות אצל האב וא"כ כיון די"ל דסגי בהפרה קמיית' א"כ לא עברה על נדרה. וזהו אליבא דחכמים לשיטת הירושלמי דאמר שם לא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל א"ר נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צריך להפר אבל לב"ש דסברי דצריכי הפרה אח"כ א"כ לא סגי בהפרה קמיית' וע"כ ודאי לוקה וא"כ משמע מהירושלמי דאם לא הפיר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה וקאמר בלשון פשיט' משמע שאין סבר' שיחלוקו בזה. וקשה דהא בגמ' דידן פשיט' להיפוך דהא לא מבעי' לי' בנדרים (דף סח) אלא אי מיגז גייז או מקליש קליש. וא"כ אם נשבעת על כזית א' א"כ בין אי אמרינן דמיגז גייז או מקליש קליש אינו לוקה אם עברה על כזית א'. דהא אי אמרינן דמיגז גייז ליתא רק חצי שיעור ואינו לוקה ואי אמרינן מקליש קליש ג"כ אינו לוקה. וא"כ פליג בש"ס דילן על הירושלמי מה שאמר בפשיטות אלא ודאי דהש"ס דילן נמי מודה דכל שלא הפיר השני את חלקו בטלה לי' הפרה קמייתא ולא מיגז גייז ולא מקליש קליש

אלא דהש"ס דילן מיירי אם היפר לה האב אח"כ ואע"ג דאיכא שני הפרות אך הפרה השני' אינה מועלת להיות כולו מופר דהא כבר אכלה ועברה על נדרה. וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף לה) וא"ת וידירוה שלא תאכל ככר אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו, פי' ותו לא מהני הפרת הבעל. וכתבו האחרונים דגבי הפרת הבעל לא מהני אם מחוסרת מלקות כמו דמהני בהתרה כמו דאמרי' בפ"ג דשבועות (דף כח) והכי אית' להדי' בנזיר (דף כא) ת"ש האשה שנדרה בנזיר והי' שותה יין ומטמא למתים ה"ז סופגת כו'. ה"ד אילימ' דלא היפר לה בעל צריכא למימר אלא פשיט' דהיפר לה בעל ואי ס"ד בעל מיעקר עקר אמאי סופגת ארבעים, אלא לאו ש"מ בעל מיגז גייז אלמא דאי אמרינן דמיגז גייז אפילו היפר לה אח"כ אפ"ה לוקה. וע"כ מבעי לי' אי בעל מיגז גייז או מקליש קליש כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והיפר לה ואכלתינון ואח"כ היפר לה האב וא"כ אי אמרינן דמיגז גייז אינו מועיל הפרת האב לגבי מחצה שלו דהא כבר עברה על הנדר אלא דמועיל הפרת האב לענין שלא יהא הפרת הבעל לחוד דהא הפירו שניהם. אלא דאינו מועיל לענין המחצה שלו אבל מועיל לענין המחצה של הבעל דהא שניהם הפירו וכן אי אמרינן דמקליש קליש אע"פ שאינו מועיל הפרת האב לענין שיהא ניתר לגמרי אבל מ"מ מועיל לענין הפרת הארוס שיהא מקליש קליש ולא יתבטל הפרה קמיית' לענין מה שיוכל להפר

ולפ"ז לא פליג הש"ס דילן על הירושלמי באם לא הפיר האב כלל ודאי בטלה הפרת הבעל ולוקה אלא דמיבעי לי' אם הפיר אח"כ. אף דלא מהני לענין הפרה דידי' אעפ"כ מהני לענין הפרת הארוס. ולפ"ז לא קשה מידי מה שהקשיתי דלבעי בכזית א' לענין אם הפיר לה הארוס לחודי' אם מותרת לאכול דאי אמרינן מיגז גייז א"כ הוי חצי שיעור דלא חזי לאצטרופי' ומותרת לגמרי דזה אינו דאם לא עברה עדיין א"כ אם לא יפר לה האב ודאי דאינו מועיל הפרת הארוס ובטלה לה הפרת הארוס ואינו לא מיגז גייז ולא כו' ואם יפר לה אח"כ א"כ בודאי דמותרת וע"כ ליכא למיבעי אלא בתרין זיתים ואכלה דבחד זית אם אכלה ואח"כ יפר לה השני ממ"נ ליכא מלקות דאי מיגז גייז לא נשאר רק חצי שיעור ואי מקליש קליש ג"כ ליכ' מלקות. ע"כ ליכא למיבעי אלא דוקא בתרין זיתים וכמו שביארתי. ובזה יתיישב נמי מה שהקשיתי על הא"מ דאיך מהני הפרת השני אי אמרינן מיגז גייז כיון דח"ש אינו אסור מחמת נדרו אלא איסור' דממיל'. א"כ איך מהני ההפרה אבל לפי מה שביארתי א"ש דכיון דאם לא יפר השני בטלה הפרה קמיית' ג"כ א"כ אסור כל השיעור מחמת הנדר וע"כ מהני ההפרה. וכמו שביארתי דבלא הפרה השני' ודאי אינו מועיל אלא דהבעי' הוא דוקא אם היפר לה אח"כ, ודוחק. ובזה יתבאר התוס' בזבחים (דף קי) בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים משרא שרי או קלושי מקלש כו' וכתבו התוס' פי' בקונטרס דהקטיר קומץ לבדו ע"מ להתיר חצי שירים ובורר לחולקן מהו לאוכלן משרא שרי לפלגא לגמרי או אקלושי מקליש לאיסור' דכולהו שירים כו'. והא דתנן בהקומץ רבה (דף כו) הקומץ והלבונה מעכבין זא"ז היינו דבעי שיהא שניהם דלא ליתי מנחה בלא לבונה ובעי קמיצה ומ"מ תימא דאפי' למ"ד כו' האיך מתברר חלקו של קומץ ונראה לפרש דלאו לאשתרויי באכילה קאמר אלא דאי משרא שרי פלגא אידך פלגי באיסור' קיימי ואי אכל לה לקי כמו אוכל בשר חטאת ואשם קודם זריקה ואי איקלושי מיקלש לכולי מנחה לא לקי כלל. אי נמי לענין מעילה. וכה"ג בנדרים פ' נערה (דף סח) בעל מיגז גייז או אקלושי מקליש כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והיפר לה ואכלתינון אי אמר מיגז גייז לקי' ואי אמר מקליש קליש איסור' בעלמא