נחלת יהושע עו

היינו משום שדעתו הי' דוקא אכזית ולא על פחות וא"כ כי אוכל פחות לא נשבע ע"ז כלל אבל הכא שאוכל כזית שלם אפי' אם נאמר שכבר נתכפר בהקרבן אפ"ה איכא שיעור שלם אלא האיסור הוא מח"ש, וא"כ אסור כמו כל האיסורין שבתורה דאסור אפי' ח"ש נמי, וכמו שביארתי לענין מיגז גייז או מקליש קליש, וא"כ מוכח מהא דאיבעי' לי' בנדרים (דף סח) לענין תרין זיתים אי מיגז גייז או מקליש קליש ולא מיבעי' לי' בחד זית דאי מיגז גייז מותר לגמרי מחמת דח"ש כיון דלא חזי לאצטרופי מותר, ואי מקליש קליש איסור' מיהא איכא א"ו דאפי' לא חזי לאצטרופי נמי אסור

ואף שהוכחתי בספרי עמק יהושע (סי' י) וזה לשוני שם ויש להביא ראי' לזה ג"כ דכל היכא דלא חזי לאצטרופי מותר, מהא דאית' בשבועות (דף כז) אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עלי', ומסיק דאם נשבע שלא יאכלנה, אי שייר כזית חשיב למיתשל עלי' ואי לא לא, וכתבו התוספת דהטעם הוא דכי לא שייר אלא פחות מכזית דחייב עלי' אע"ג דאמר שלא אוכלנה דכי משתבע על הככר אין דעתו שלא ישייר פחות מכזית דאין לך אדם שיאכל ככר שלם שלא יהי' מעט פירורים נושרים דאי מיפטר עד שיאכל גם אותו פחות מכזית אמאי קאמר בסמוך דלא חשיב לאתשולי עלי', מ"ש משבועה שלא אוכל כו' ולכאורה אינו מובן דנהי דחייב על השבועה אע"ג דשייר פחות מכזית, אעפ"כ כל זמן שישנו בעין, אותו פחות מכזית אסור לו לאכול, וא"כ אמאי אינו יכול לשאול עלי' אלא ודאי משום דאותו פחות מכזית לא חזי לאצטרופי על להבא משום שאין לו עוד, וכן על לשעבר בלא"ה עובר כמו שכתבו התוס' וע"כ כיון דלא חזי לאצטרופי מותר לגמרי ע"ש, וע"כ לא חשיב לאתשולי עלי', אך עכ"ז לא נראה לי דא"כ אמאי אמרינן בפ"ג דשבועות (דף כח) איבעית אימא שלא אוכל אי בעית אימא שלא אוכלנה, אי בעית אימא שלא אוכל מיגו דמהני לי' שאלה אכזית בתרא מהני לי' נמי שאלה אכזית קמא כו' אלמא דפחות מחצי זית אע"ג דבודאי אסור משום ח"ש דהא מצטרף לכזית דהא מתחייב על כל כזית וכזית ואפ"ה לא חשיב כיון דאינו אסור רק משום ח"ש אינו חשיב להיות כמו בעין שיועיל לו שאלה כיון דאינו רק באיסור ואפי' עשה ליכא כמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כג)

והכי אמרינן בירושלמי (פ"ד דנזיר) נזרק עלי' א' מן הדמים אינו יכול להפר ופריך ויפר לה מפני שערה דהא אכתי אסורה בגילוח (וכה"ג פריך בש"ס דילן בנזיר (דף כח) מתניתין דלא כר"א דאי ר"א האמר תגלחת מעכבה כו') איר לעזר ר' שמעון היא (פי' דמותר אפי' אחר מעשה יחידי וע"כ אינו יכול להפר א"ר יוחנן ד"ה היא משניתק מל"ת ועשה, פי' וע"כ לא יוכל להפר משום דקיל נדרה שאינו עובר רק בעשה, ועי' תוספת גיטין (דף לה) וע"כ הכא נמי כיון שכבר אכל ולא נשאר רק פחות מכזית דלא הוי אלא ח"ש ע"כ לא חשיב לאתשולי' עלי' שיהא חל אפי' לענין הכזית שכבר עבר, ואע"ג דגבי שלא אוכלנה אמרינן דאי שייר כזית חשיב לאתשולי' עלי', אע"ג דכזית הוי נמי ח"ש דהא אמר שלא אוכלנה, אפ"ה כיון שנשאר כזית א"כ הא שאכל לא עבר רק על ח"ש, ולדעת האומרים דבשלא אוכלנה מותר ח"ש לגמרי א"כ עדיין לא עבר, אבל אם שייר פחות מכזית כבר עבר דאע"פ דמשייר פחות מכזית אפ"ה עובר כמו שכתבו התוס' ע"ש וע"כ אע"פ דאותו פחות מכזית ג"כ אסור מחמת ח"ש אע"ג דלא חזי לאצטרופי אעפ"כ לא חשיב לאתשולי' עלי' שיהא היתר למה שעבר מתחילה על הלאו וא"כ לא מוכח מידי מזה דח"ש דלא חזי לאצטרופי מותר דהטעם משום דלא חשיב וכמו דאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כח) והתני' כיפר בשלא גילח ור"א היא דאמר תגלחת מעכב' אבל אי לא הוי רק למצוה לא מצי להתיר

וראיתי בס' אבני מלואים בשו"ת (סי' יד) שכתב על הא דאמרינן דוקא אם שייר כזית נשאל עלי' והקשה הא"מ דאמאי אין נשאל עלי' כיון דמ"מ ח"ש אסור מן התורה, וכיון דאסור מן התורה ודאי איתא לנדר שיהי' ראוי לחול עליו שאלה, אע"ג דליכא קרבן ומלקות, והביא ראי' ממה שכתב הר"ן דבנודר לזמן יכול לשאול בביה"ש של יום הנדר, לדעת האומרים, דס' דאורייתא אסור מן התורה ואע"ג דאינו אסור רק מחמת ספק, ואינו לא בקרבן ולא במלקות, ואעפ"כ הוי חל הנדר ויכול לשאול עלי', ותירץ דכיון דהא דאסור אינו מחמת הנדר, דהא הוא לא נשבע רק על שיעור שלם, אלא דממילא אסור מחמת ח"ש ככל איסורין שבתורה, והשיג שם על הש"ך והמ"ל דמשמע מדבריהם דהא דאסור בכל שהוא באומר שבועה שלא אוכל היינו משום דדעת הנשבע הי' כן לאסור בכל שהוא ושלא ליענש אלא בכשיעור, דאם דעתו ליאסר במשהו הרי נשבע על משהו וכל שנשבע חייב מלקות וקרבן, ואע"ג דאתני עליו שלא ילקה ושלא יהי' רק כמו שאר איסורי תורה, זה לא מהני דהוי מתנה עמש"ב אלא דממילא רמי' רחמנא עלי' איסור משהו משום דחזי לאצטרופי לכך אינו בשאלה, עד שיהי' נשאר ממנה כזית דהוא איסור, ואז ממילא הותר גם במשהו, כיון דליכא איסורא בכשיעור, אבל אם נשאר פחות מכזית אינו יכול להשאל, שהרי אין כאן איסור מצד נדרו להתירו אלא איסור הבא ממילא על חצי שיעור וליתא בשאלה עכת"ד

ולכאורה הי' אפשר לפרש הירושלמי (פ"ד דנזיר) שהבאתי לעיל נמי באופן זה. דקאמר נזרק עלי' א' מן הדמים אינו יכול להפר, ופריך ויפר לה מפני שערה ומשני משיצא מל"ת ועשה וביארתי תחילה דכיון שהוקל האיסור אינו יכול להפר, דלכאורה למה לא מהני כמו שיכול לשאול על הנדר ביה"ש לדעת האומרים דספק דאורייתא אסור מן התורה, ואפשר לפרש כמו שביארתי בתשובה (סי' ח) על הירושלמי את שנזירותו תורה כו' עי"ש וע"כ בנזיר כל מה שהוא בשב ועל תעשה הכל הוא מחמת נדר שנדר להיות נזיר כפי דיני התורה בנזיר. וע"כ מהני שאלה וה"מ אם לא נזרק עליו א' מן הדמים, אבל מכי נזרק עליו א' מן הדמים יצתה מל"ת לעשה, פי' מדברים שהוא בשלילה לענין קום ועשה להביא קרבנותיו וכמו שכתב הר"ן פ"ק דנדרים (ד' ח) דקאמר והלא מושבע ועומד. כלומר ודאי אע"ג דקא אמרת נדר גדול נדר שבועה קא אמרת דאמר בהדי' בשבועה כו' שהרי נדר כיון שהוא מיתסר חפצא אנפשי' ליתא לעולם בעשה, אלא ודאי שבועה קאמרת עי"ש, וא"כ בנזיר שצריך להביא קרבנות אינו מחמת נדר אלא שהתורה קבעה עלי' חובה, וע"כ כיון דממילא צריך להביא קרבנות ולא מחמת הנדר ע"כ תו לא מהני בי' שאלה וכמו דאיתא בירושלמי שם, וכן (בפ"ב דנזיר ה' ד) מי מיפר את שעלי' אר"י בר"ח גזירת הכתוב הפר את נדרה, היפר מה שעלי', (פי' דאיך יכול להפר, כיון שאינו מחמת הנדר אלא מחמת שקבעתו התורה חוב עלי', וא"כ איך יכול להפר לענין הקרבנות ועוד דאין זה עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה) וע"ז משני גזירת הכתוב הוא הפר את נדרה היפר מה שעלי', (פי' דאין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצי נזירות וכמו דאיתא בנדרים (דף פב) וע"כ כיון שהבעל מיגז גייז ואינה צריכה למנות עוד, ממילא אינה מביאה קרבן) וזהו דוקא אם לא שלמה הנזירות, אבל מכי נשלמה הנזירות שלה, ונזרק עלי' א' מן הדמים, אינו יכול להפר שכבר יצתה מן הנדר, לכלל חוב שקבעתה התורה בקום ועשה. וע"כ אע"פ שאסורה לשתות יין, אעפ"כ אסורה מחמת שצריכה להביא קרבנות, וע"ז אומר משיצתה מל"ת ועשה, (פי' שזהו מחובת התורה שהוא בעשה, וע"כ אינו יכול להפר)

ולפ"ז הי' נראה לי שכן צ"ל בירושלמי ונתחלפו השיטות ויפר לה מפני שערה. אמר ר' ליעזר דר' שמעון היא. דאחר מעשה יחידי מותרת ולית לה צערה