נחלת יהושע עה

אלא בביטול הנדר ע"י פתח וחרטה אבל הכא גבי אלי' לא נעקר הנדר כו' ע"ש. ותירצתי שם דהא דאמרינן נדר שהותר מכללו הותר כולו אין הפי' כמו דאמרינן בכל מקום דכיון שהותר מקצתו הותר כולו, אלא דהכוונה הוא בטל ומטר דהשבועה הוא דוקא על שניהם ביחד, והבאתי שם ראי' מהא דתענית (דף ג) ע"ש וע"כ כיון דהשבועה הוא על שניהם ביחד, כיון שהותר מכללו הותר כולו דאין לו עם מה להצטרף והשבועה היא על שניהם ביחד ע"ש

ואע"ג דהא דאמרינן נדר שהותר מכללו הותר כולו בכל הש"ס משמע שזהו מחמת שנתבטל במקצת נתבטל כולו ולא מחמת דאין לו עם מה להצטרף כה"ג מצינו הרבה פעמים בש"ס שהלשון א' ואין הפירושים מכוונים, וכמו דאמרינן בב"ק (דף עג) עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובב"ק (דף עה) ולית לי' לסומכוס עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והיינו מטעם דאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה**(דיני עדות, גניבה וכדומה הולכים בזמן הזה כפי חוקי המלכות.)**), ובב"ק (דף עג) ובכמה מקומות בש"ס אמרינן עדות שנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, והוא מטעם דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות וע"כ כיון שהעידו בב"א והוזמו על הטביחה נתבטל העדות דגניבה. וכן בגיטין (דף לג) רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ופי' הר"ן בחידושיו דהיינו בעדות שבטלו בע"ד כו' אבל בעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול כגון נמצא א' מהם קרוב או פסול הכל מודים שבטלה כולה. וכה"ג אית' בנדרים (דף עט) בשותק ע"מ לקיים הכתוב מדבר ופי' הר"ן ע"מ לקיים לאחר זמן שדעתו כשיתקיים כשיעבור יום שמועה כו' ולא דמי שותק ע"מ לקיים דהכא כשותק ע"מ לקיים לעיל ע"ש, ועי' בחולין (דף סח) בתוספ' שם ועי' במנחות (דף ג) בתוספת ד"ה ואע"ג

אך לכאורה לפי מה שביארתי דאם נשבע שלא יאכל תאנים וענבים אפילו למאן דוי"ו כללא הוי זהו דוקא רק להתחייב קרבן א' אבל בודאי עובר על שבועתו על כל א' וכמו שהבאתי ראיות. ולפי מה שביארתי הירושלמי א"כ השבועה דט"ומ הי' דוקא על שניה' ביחד א"כ קשה למה שביארתי תחלה דהאי דשבועות (דף כו) ובנדרים (דף יז) דכוונתו על תאנים וענבים ביחד היינו דוקא במפרש כאחת אבל באינו מפרש עובר על כל א' בפני עצמו. ויש לומר דזהו כמו שהי' סבור תחילה בירושלמי (פ"ד דנזיר) דא"ר יוחנן נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר שהיו סבורים מתחילה לפי הס"ד דלר"ש הוי כללא שאין חייב על השבועה על כל א'. עד דמסיק מה דאמר ר"י דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר דוקא במתפיס וכמו שביארתי לעיל בארוכה. וע"ז אומרין סברין מימר נדר שהותר מכללו. היינו דהוי ס"ד וכמו דחברי' אמרין שם. נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר וע"כ הוי סברי דלר"ש דאמר כללא הוי דעתו שאינו עובר על שבועתו אלא דוקא על שניהם ביחד וכן לר' יהודה דסובר דוי"ו כללא הוי לשיטת הירושלמי וע"כ אם נשבע על טל ומטר דעתו דוקא על שניהם ביחד אבל לפי מאי דמסיק כשיטת ר' זעירא דחלה על השאר ומה דאמר ר"י דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר היינו דוקא במתפיס וע"ז מסיק דהותר בבנה של צרפית וכדמסיק לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללין כו'

אך לכאורה לפי מה שביארתי בספרי (דרוש ג) דהטעם לפי שכוונתו הי' דוקא על טל ומטר ביחד וא"כ כיון שהותר נדרו של מטר ממילא הוי טל ח"ש וממילא מותר דכיון שהותר המטר תו לא חזי לאצטרופי ולכאורה יש להוכיח דאסור בח"ש אע"ג דלא חזי לאצטרופי. דהא אמרינן בפ"י דנדרים (דף סח) בעל מיגז גייז או מקליש קליש היכי קא מבעי לן כגון דנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והיפר לה ואכלתינון אי אמרינן מיגז גייז לקי ואי אמרינן מקליש קליש איסור' בעלמא וקשה למאי קאמר הנ"מ למלקות דאינו נוהג בזמן הזה. הא יש נ"מ לענין זית א' דאי אמרינן מיגז גייז הרי לא נשאר רק חצי זית איסור ותו לא חוי לאצטרופי דהא כבר היפר לה הארוס וא"כ מותר לאכול. אבל אי אמרינן מקליש קליש אסור לאכול. וכ"ת דאפי' מיגז גייז נמי חזי לאצטרופי אם נדר אחר שתידור. דהא אמרינן בפ"ב דשבועות (דף כב) דב' קונמות מצטרפין. הא אמרינן התם דבאומר אכילה מזו עלי קונם. ואכילה מזו עלי קונם אין מצטרפות ועוד דבשבועות ודאי אין מצטרפות ה"ל למיבעי בשבועות דהא בלא"ה פירש הר"ן שם דאע"ג דבקונמות לוקה בכ"ש נקט לה משום שבועה דבכלל נדר שבועה כו' ע"ש וא"כ ה"ל למבעי בזית א' אלא ודאי דאפי' לא חזי לאצטרופי נמי אסור מחמת חצי שיעור

וכ"ת דא"כ קשה לדעת הסוברים דח"ש מותר לגמרי בשבועה דכיון דאיסור הבא מעצמו הוא וכיון שלא נתכוין רק לכזית פחות מכזית היתר גמור הוא ע"ש, וא"כ קשה דאמאי לא קא מיבעי להש"ס בזית א' דאי מקליש קליש אסור אבל אי בעל מיגז גייז א"כ לא נשאר רק ח"ש, וח"ש מותר לגמרי בשבועה לדעת הרמב"ן. אך זה אינו דהא דח"ש מותר בשבועה לדעת הרמב"ן היינו דוקא כשאוכל רק חצי זית דהא לא נשבע רק על כזית כולו וכשאוכל חצי זית אינו עובר כלל על השבועה, משא"כ הכא שעובר על שבועתו שאוכל כל הכזית אלא דכיון דבעל מיגז גייז אינו עובר רק על ח"ש, אבל האי ח"ש ודאי אסור כמו כל איסורין שבתורה דהא לענין ח"ש עבר עלן שבועתו וא"כ כיון שאכל כולה א"כ לגבי מחצה השני שאינו מופר עובר על שבועתו מחמת ח"ש, דהא מ"מ אכל כל השיעור בשלימות ולא דמי כלל לאם אוכל רק חצי זית, דזה אינו אסור מחמת ח"ש כיון דלא נשבע אלא על כזית שלם ולא על חצי זית א"כ זה לא הי' בכלל שבועתו וע"כ ניחא שפיר דאפי' לדעת הסוברים דח"ש מותר בשבוע' לא הי' יכול למבעי בזית א'

וראיתי להמ"ל בפ"ד מה' שבועות וז"ל דבמפרש אין לנו אלא מה שאמר, ולפי צד זה אם נשבע שלא יאכל כזית מותר בפחות מכשיעור כיון שפירש דבריו ואמר כזית ומיהו הראשון נ"ל יותר, ויש סמך לזה מההוא דאמרי' בפ"ג דשבועות (דף כט) דאם נשבע שלא יאכל תאנים וענבים דה"ל ענבים ח"ש וח"ש לא מחייב קרבן ואי משרא שרי קרבן מבעי אלא ודאי דס"ל דיש לו דין ח"ש, דאיסור' מיהא איכא וק"ו לנידון דידן, ומיהו ע"כ אין ראי' זו מכרעת דא"כ תקשי מכאן להרמב"ן ולאותו סברא שהביא הר"ן דאית להו דליכא איסור' בשבועות באוכל ח"ש למאי איצטריך בגמרא לומר דאין מביאין קרבן על ח"ש השתא משרא שרי קרבן מבעי עכ"ל

ודבריו תמוהים שמה שהקשה דלמאי קאמר רבה דאחצי שיעור לא מחייב קרבן תיפוק לי' דח"ש מותר לגמרי ואיני יודע מפני מה הוי חצי שיעור הא כיון דאכל תחילה תאנים א"כ אם יאכל אח"כ ענבים ה"ל שיעור שלם והא דקאמר רבה דה"ל ח"ש היינו לענין קרבן דכיון דהפריש תחילה הפרשה מחלקת וכמו דאמרינן בשבת (דף עא) ולר' יוחנן נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח לו, הב"ע כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית בהעלם של שני, מהו דתימא ליצטרפי קמ"ל, משום דההיא מחצה נגרר אחר זית ראשון ואינו מצטרף לחצי זית השני לענין קרבן אבל לענין איסור ודאי דמצטרף לחצי זית הראשון ויקץ כישן הפיגול שאין זה ח"ש רק לענין קרבן אבל לא לענין איסור ועוד דהטעם שסובר הרמב"ן דבשלא אוכל מותר ח"ש לגמרי