נחלת יהושע עד

החמור אסורי' עם הנולדים מן הסוס, אבל אעפ"כ אסור להרביע עם החמור. דדילמא חוששין לזרע האב. וע"ז אמר ר' זעירא כמה דתימר לענין איסור. כן כל שאר הבהמה לענין היתר. פי' דפשיטא לי' שאין חוששין לזרע האב. וכמו דמיבעי לן בש"ס דילן (דף עט) איבעי להו מיפשט פשיטא לי' לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב, או דילמא ספוקי מספקא לי' למאי נ"מ למשרי פרי עם האם, והירושלמי פשיטא לי' דלקולא נמי קאמר ר' יהודה דאין חוששין לזרע האב, והק"ע שגה בזה מאוד בפירושו. וא"כ כיון דפשיטא לי' להירושלמי דאין חוששין לזרע האב, א"כ סבירא לי' כרבנן דחנניא, דאין אותו ואת בנו נוהג בזכרים לפי מה דשקיל וטרי בחולין (ד' עח) דמיבעי לי' אותו לחלק אלמא דלהירושלמי פשיטא לי' דר' יהודה ס"ל כר' יאשי' דצריך קרא לחלק. ולענין שבועה מסיק בירושלמי דאפי' נשבע על תאינים וענבים עובר על כל א' בפני עצמו, ולא קאמר דכללא הוי רק לענין קרבן]. ובפרט לגירסת רש"י קשה טפי דהא וי"ו הוי פרטא לר' יהודה אפי' לענין קרבן וא"כ מכש"כ דהוי פרטא לעבור על כל א'

וראיתי להאבני מילואים בהלכות קידושין (ס' לא) שרוצה לומר בדעת הירושלמי דניכללים בקרבן א' ונפרטין בשלשה קרבנות, היינו שיש בו כלל ופרט דמהני כללא להיות מצטרפין לפרוטה א' ונפרטין נמי דהיכא דאיכא פרוטה לכל א' וא' דחייב קרבן על כל א' וא' ורוצה ליישב בזה סתירות הרמב"ם בפסקיו ועי"ש ולא נראה לי כלל דמאחר שאם יש בו שוה פרוטה לכל א' מתחייב קרבן על כל א', א"כ אם אין בו שו"פ לכל א' איך יצטרפו, הא אמרינן בפ"ב דשבועות (דף כב) שאני שבועות מתוך שחלוקות לחטאות אין מצטרפות, וא"כ הכא נמי כיון שחלוקין לחטאות אין מצטרפות

ובזה נדחה נמי מה שרצה לפרש הא דא"ר יוחנן בשבועות (דף לח) דפרוטה מכולם מצטרפות היינו אפי' למ"ד דפרטא הוי אעפ"כ פרוטה מכולם מצטרפות, ולא כמו שפירש"י דאכללא קאי דזה אינו דכיון דחלוקות לענין קרבן תו אינו מצטרפות, ועוד דקאמר הכל מודים בולא לך שהוא פרט משמע דליכא מאן דפליג הא ר' יאשי' פליג ונצטרך לדחוק דלא קאי אלא אר' מאיר ור' יהודה ועוד דאמרינן בירושלמי מאן תנא ווי"ם ר' יהודה ולא קאמר דתלי בפלוגתא דר' יאשי' ור"י אלא ודאי דלא שייכא זה לזה. דר' יאשי' ור' יונתן פליגי דוקא במשמעות דקרא. ור"י ור"מ פליגי בלשון ב"א. ולא בלישנא דקרא. תדע דהא פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן לא פליגי דוקא בויו מחברת או מחלקת. דהא אמרינן בב"מ (דף צה) אביי סבר לה כר' יאשי' ומתרץ לקראי כר' יאשי'. רבא סבר לה כר' יונתן ומתרץ לקראי כר"י. דתניא אם בעליו עמו לא ישלם משמע דאיתא בתרווייהו ומשמע נמי איתא בחדא כו' עי"ש. אלמא דלאו דוקא בוי"ו פליגי. אלא סתם איך הוא משמעותא דקרא וכן מצאתי אח"כ בקצה"ח סי' ר"ץ אלא שהביא שם מ"ש בשיטה מקובצת שלא אמר ר' יונתן אלא בדבר שיש בו מניעה כגון לא תחרוש ולא תקלל וכיוצא בו. אבל באומר שיעשה לפלוני או שיתן ודאי לשניהם במשמע והקשה ע"ז מהגמ' דב"מ (דף צה) עי"ש. ויותר הי' לו להקשות אהא דאמרינן במנחות (דף צא) א"כ מה ת"ל מן הבקר או מן הצאן. לפי שנאמר אדם כי יקריב קרבן כו' יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם. ת"ל מן הבקר או מן הצאן רצה א' מביא ורצה שנים מביא ור' יונתן למה לי קרא האמר עד שיפרוש לך הכתוב יחדיו אצטריך סד"א הואיל וכתיב מן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי. ועי"ש ברש"י. ובתוס' שם. אלמא דאפי' בדבר שהוא קום ועשה נמי פליגי רי יאשי' ור' יהונתן ועוד דהא אמרינן בהדי' ביומא (דף נו) תניא דלא כשינוין ולקח מדם הפר ומדם השעיר שיהא מעורבין דברי ר' יאשי'. ר' יונתן אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. כו' עי"ש. אלמא דפליגי אפי' בדבר שהוא בקום ועשה

וא"כ כיון דלא פליגי במשמעות וי"ו אם מחברת או מחלקת, אלא דפליגי במשמעותי' דקרא, א"כ אין זה שייך לנידון דידן, ודלא כמו שכתב המ"א, דתלוי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יהונתן וגם מה שכתב דקיי"ל כר' יונתן משמע דפשיטא לי' דקיי"ל כר' יונתן והוא משום דאמרינן בב"מ (ד) צה) אביי סבר לה כר' יאשי' ומתרץ לקראי כר' יאשי', רבא סבר לה כר' ומתרץ לקראי כר' יונתן, אלמא דהלכה כר' יונתן, דאביי ורבא הלכה כרבא, וכה"ג אמרינן בפ"ק דתמורה (ד' ה) ואביי הא סברא מנ"ל כו', ורבא סבר לה כר' יונתן ומתרץ לקראי כר' יונתן, אעפ"כ כיון דקיי"ל הלכה כר' יהודה בפרידות בכתובות (דף קיא) אלמא דספוקי מספקא לן ויש להאריך בזה וגם בדעת הרמב"ם שפסק כר' יאשי'. אך כבר ביארתי, דאין זה נפקותא לדידן דלא פליגי רק בלשון תורה. ואפשר לומר. דאפי' לדעת הירושלמי שפוסק דאזלין בתר לשון תורה לחומר' כמו שהביא הר"ן ברפ"י דנדרים(ד' מט) אעפ"כ כיון דר' יאשי' ור' יונתן לא פליגי בלשון תורה אלא במשמעותי' דקרא דהא לא בלישנא פליגי א"כ אינו שייך לענין זה כלל וכה"ג איתא בירושלמי (רפ"ח דשבועות) א"ר אסי בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן, ולקח בעליו ולא ישלם, הא אם לא ישבע ישלם, כו' אר' חנינא הכל מודים בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הן מה פליגי בלשון ב"א (ולכאורה אינו מובן דהא עיקר הפלוגתא הוא בלשון תורה כמו דפליגי בקידושין (ד' סא) ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד וב"ר שנאמר אם יעברו כו' אלא שיש חילוק בין אם הכתוב מיירי במה שאמר להם משה שזה צריך ת"כ, ובין אם הכתוב מיירי להשמיענו דינא שכיון שנכתב דוקא באופן זה ממילא מוכח דלא יעשו באופן אחר ומכלל לאו אתה שומע הן, וכה"ג כתבו התוס' בקידושין (ד' סא) מה שהקשו דהא בהרבה מקומות כתיב ורחץ במים וטהר ע"ש דכיון דכתיב בלשון צווי ודאי לא בעי ת"כ, ועיין בשבועות (ד' לז) ועיין בספרי ע"י (ח"ב י)

הרי נתבאר מכל זה בנידון השאלה שהכוונה הוא שלא ישתתף עם כל א' בפני עצמו, ואינו שייך כלל לפלוגתא דר' יאשי' ור' יהונתן דלא כהמ"א כן נ"ל

סימן יא

ובמה שביארתי תחילה יבואר הירושלמי (פ' אין עומדין) הבאתיו בספרי עמק יהושע (דרוש ג) חד אמר בין על הטל, בין על המטר נשמע לו, וחרנא אמר על המטר נשמע לו, ועל הטל לא נשמע לו, היכן הותר נדרו של טל, סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו, והבאתיו בספרי ע"י (שם) מה שהקשה הפר"ד מהירושלמי דהכא על מה שכתב הראש בנדרים (ד' כו) שנסתפק הרא"ש וכתב צ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין והזכיר שניהם ומצא חרטה על א' מהם מי אמרינן הכא מודה דהותר כולו כיון דלא שייך כאן החלפה. דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה. או דילמא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו י אלא היכי דמחליף עכ"ד. והקשה הפר"ד דהא מהירושלמי מוכח דבב' דברים אמרינן נדר שהותר מקצתו כו' אע"ג דלא שייך החלפה אלמא דהיכא דלא שייך החלפ' לא בעינן החלפ' ואמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וע"ש שכתבתי דאם הותר על ידי חכם לא בעינן החלפה. ועוד הקשה שם הפר"ד דלא יכול להולמו דלא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו