נחלת יהושע עב

דאם כתב ושאילו כשר, דכיון שבאחרונה כולל שניהם הרי חתמו על כולם]

ועפ"ז הי' אפשר לפרש הירושלמי (פ"ה דשבועות) שהבאתי דאר"י נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר א"ר בא אף ר' יהודה מודה בה, פי' דאם נשבע על חטין ונמצא שאין בידו פטור על השאר נמי, דכיון דבאמת נשבע תחילה על החיטין נתבטל השאר נמי, לדברי ר' שמעון דאמר דכללא הוי וא"ר בא דאף ר' יהודה מודה בה דכיון שנתבטל הראשון ממילא השני בטל, והא דלר' יהודה פרטא הוי היינו שאין השני, נכלל בהראשון, אבל הראשון נכלל בהשני (ואף דהירושלמי דחי לה ומסיק דדוקא כשתלאן זב"ז והיינו משום דאין זה ביטול מה שנשבע באמת וכמו דאמרינן בשבועות (ד' לח) הא לא דמי אלא לאומר לחבירו תן לי חיטין ושעורין וכוסמין כו' חיטין הוא דלית לי' הא שעורין וכוסמין אית לי' דמחייב) אבל אם נתבטל הראשון נתבטל השני, אפי' לר' יהודה דהראשון נכלל בהשני ואין השני נכלל בהראשון, אך בנדרים (דף סו) גבי הותר הראשון הותרו כולם כו' הא מני ר"ש היא כו' לא משמע הכי ודו"ק ועיין בנדרים (ד' פז) אמרה קונם וענבים כו' אמר רבא מתניתין ר' שמעון היא משמע נמי דלא כמו שכתב בס' המקנה ודו"ק

ע"כ נ"ל להגיה אף ר"ש מודה בה, והענין הוא שאומר דלדברי ר"ש שאמר דכללא הוי אמר ר' יוחנן נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר, היינו משום דהי' סבור הירושלמי תחילה דלר' שמעון שאומר דכללא הוי, והיינו אם הי' נשבע שלא יאכל תאינים וענבים כוונתו שלא יעבור על השבועה אלא באם אוכל משניהם, וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כח) דאף דהכוונה הי' שלא יאכל משניהם מכל א' כזית, דחל"ה תיפוק לי' דחצי שיעור של תאינים מותר ושבועה חל עלי' אם נשבע שלא יאכל תאינים וענבים, דה"ל מכל א' חצי שיעור, וא"כ בלא"ה חל אלא ודאי דשבועתו שנשבע אח"כ שלא יאכל תאינים וענבים היינו שלא יאכל מכל א' שיעור שלם, ואפ"ה הי' כוונתו שלא יעבור על השבועה, עד שיאכל משניהם, וא"כ אם יאכל תאינים לחוד או ענבים לחוד אינו עובר

וא"כ לפ"ז אם נשבע שאין בידו חיטין ונמצא שאין בידו חיטים, כיון דלדברי ר"ש בעינן עד שיאמר שבועה לכל א' ובלא"ה כללא הוי, וא"כ אם נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר נמי, משום דכוונתו הי' שלא יעבור על השבועה, אלא דוקא באם כולם הוא לשקר, אבל אם נשבע באמת על החיטין אינו עובר על השבועה, ובאמת כבר ביארנו שאינו שייך לדברי ר"ש בהא שאומר ר"ש בכללא הוי היינו שאין צריך קרא לכל אחת וא', אבל אעפ"כ עובר על השבועה על כל א' וכמו שאומר בירושלמי (פ"ב דקדושין ה' א) אר"י דברי ר' יהודה נכללין בקרבן א' ונפרטין בשלשה קרבנות, אבל אינו שייך לשבועה, שאפ"ה עובר על השבועה על כל א' וא"כ אף שנמצא שאין בידו חיטין חייב על השאר, ומכש"כ בלשעבר דלא שייך כל כך לומר דאזלינן בתר כוונתו, דבשלמא על להבא שייך שאין כוונתו לעבור על השבועה, אלא דוקא משניהם, אבל בלעבר לא שיך

וע"ז א"ר בא אף ר"ש מודה בה שאין זה שייך לפלוגתא דר"י ור' שמעון שאפי' לדברי ר"ש אם קיים בא' חייב על השני, אלא שאם לא קיים חייב אף על השני רק קרבן א', ואח"כ מביא הפלוגתא נמצא שאין בידו חיטים מהו שתחול עליו שאר המינים חברי' אמרין לא חלה ר' זעירא אמר חלה, אמר ר' יעקב בר אחא מתניתא מסייעה לחברי' (צ"ל ר' זעירא) האשה שנדרה בנזיר ושמע חבירתה ואמר' ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה, הראשונה מותרת והשני' אסורה ר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה', אף השני' מותרת ומפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה', הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה, הראשונה מותרת והשני' אסורה, מה אם תמן שאין שם עיקר נזירות את אומר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כש"כ מהו דאמר ר' יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהי כחיטין כו', פי' שמפלפל בירושלמי דלדברי ר' שמעון שאומר דכללא הוי, אם כוונתו שלא יעבור על השני' אם לא יעבור על הראשונה ג"כ, וא"כ כיון שנמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר נמי דכוונתו הי' שלא יעבור רק על שניהם אבל אם באמת נשבע על הא' פטור על השני, חברי' אמרין לא חלה דחבריי' סברין דלר' שמעון שבועתו הי' על כולם ביחד ור' זעירא אומר שאין זה שייך לפלוגת' דר"ש, וע"ז מביא ראי' דר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה ע"כ אם הפיר לראשונה השני' נמי מותרת אבל בלא"ה אם אמרה ואני אע"ג דאמרה בוי"ו ואני, וכמו דאמר בירושלמי (רפ"ד דנזיר) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני, מאן תנא ווי"ם כר' יהודה, ברם כר' מאיר אני אני וא"כ כיון דאמר ואני בוי"ו לר' שמעון הוי כמו כללא דהא לר"ש עד שיאמר שבועה לכל א', ואפ"ה אם הפר לראשונה אפ"ה השני' אסורה אלמא דלא אמרינן דכוונת השני' הי' דוקא ביחד אלא דוקא אם אמרה הריני כמותה וכיוצא בה

וע"ז אמר מה תמן שאין שם עיקר נזירות דהא כבר היפר לה אפ"ה חלה אם לא אמרה כמותה וכיוצא בה הכא שיש עיקר שבועה אלא שנמצא שנשבע באמת שאין לו חיטין בודאי חייב על השאר אע"פ שבאמת נשבע על החיטין דאפי' לר"ש אין אנו אומרים שכוונתו שלא יעבור רק על שניהם ביחד, וע"ז מקשה מהא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר ומשני במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהא כחיטין, אבל בלא"ה אע"פ דהוי כללא לר"ש היינו דאינו מתחייב אלא קרבן א', אפ"ה עובר על השבועה על כ"א בפ"ע

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דקידושין ה א) הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת, עד שיהא באחת מהן שו"פ, מעתה אפי' נשתייר בה שו"פ לא תהי' מקודשת, עד שיהא כולם, (פי' דקאי על הא דאמר מלוה להוצאה נתנה, וא"כ בסיפא דלא אמר התקדשי התקדשי א"כ כוונתו הי' שתתקדש בכולם וא"כ הא כבר אכלה) ומשני פתר לה על רישא (פי' שאמר התקדשי התקדשי) ופריך אי על רישא בדא תנינן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהם שו"פ, ופי' ואי קאי על רישא שאומר התקדשי התקדשי כיון דפרטא הוי, אפי' מנחת נמי בעינן שיהא שו"פ בכל א', א"ר אבין לא כן סברין מימר מאן תנא ווי"ן ר' יהודה, אר"י דברי ר' יהודה נכללין בקרבן א', ונפרטין בג קרבנות פי' דמשני לעולם אסיפא והא דווין לר' יהודה הוי כללא, אינו אלא לענין שיתחייב קרבן א', שאם הי' פרטא הי' חויב שלשה קרבנות אבל אם הוא כלל אינו חייב אלא קרבן א', אבל אעפי"כ לענין לעבור על השבועה עובר על כל א' בפני עצמו שאין כוונתו לערבם יחד, וכמו שביארתי דאפ"י דלר' שמעון הוי כללא, אפ"ה אפי' אם באמת נשבע על חיטין חייב שבועה על השני, והשתא ניחא דאם לא אמר התקדשי התקדשי אם כולן קיימים מצטרפים כולם לפרוטה שתהי' מקודשת, כיון דהוי כללא לענין קרבן אבל אם אכלה ראשונה מהני מה שבאחרונה שו"פ לחוד, כיון דהוי פרטא לענין שבועה ג"כ, ואפי' ליתא לשבועה ראשונה איתא לשבועה שני', וה"נ אם אכלה ראשונה, אינה מגרעת מחמת שהוא מלוה (דהירושלמי סובר דמלוה ופרוטה אין דעתה על הפרוטה) כיון שיש באחרונה פרוטה הרי מקודשת מחמת האחרונה, דהא בשבועה נמי מחייב על השני' קרבן, אע"ג שאינו מחויב על הראשונה וע"ז אמר שאין החילוק בין פרט לכלל אלא לענין ריבוי קרבנות, אבל אעפי"כ, אין האחת תלוי' בחבירתה והירושלמי סובר כגירסת ר"ת, בשבועות