נחלת יהושע עא

דוקא לשניהם ביחד, א"כ מאי פריך פשיטא, הא כבר פליגי בה ר"ה ורבה בנדרים (דף יז), אי אמרינן כולל בכה"ג דאדרבא כיון דאגודים יחד אמרינן מדלא חל ע"ז לא חל נמי אאידך, וכמו שהארכתי בזה הרבה לדעת הרמב"ם, אלא ודאי דהפי' הוא כל חד לחודי', וכמו שדקדקתי בדברי הרמב"ם בשבועות הי"ד שתחילה ה' יא כתב שבועה שלא אוכל תאינים וחזר ונשבע על תאינים וענבים חויב על התאינים שתים שהרי כלל כו' שלא כתב כאחת, שזהו דינא דרבא בשבועות (ד' כד) דנשבע על התאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים דקיי"ל דאמרינן כולל הבא ע"י עצמו ואח"כ בה' יד כתר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאינים וענבים כאחת, דקדק לכתוב כאחת משום דקאמר התם ה"ל ענבים חצי שיעור וע"כ ודאי הכוונה שלא יאכל משניהם כאחת, אבל הכא בהא דרבא ודאי הכוונה שלא יאכל תמרים וגם חלב, כל חד לחודי' וקמ"ל דאמרינן כולל הבא ע"י עצמו, וכן יתפרש נמי בהא דפריך אח"כ בהא דיש אוכל אכילה אחת כו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב, דחייב על חלב לחוד

ודע דהשעה"מ הקשה בה' נדרים פ"ד דלדעת הפוסקים דנדר חל על השבועה מחמת דניתוסף איסור חפצא, וא"כ קשה על הא דפריך בשבועות (ד' כד) מתיב רבא ברי' דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' כו' ואם איתא (דאמרינן כולל הבא ע"י עצמו) משכחת לה חמש, כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב, דמיגו דחל אתמרים חל נמי אחלב כו' והשתא לפי דעתם ז"ל אכתי אפי' נימא דכולל לא חיי' באיסור הבא ע"י עצמו, אכתי תקשה לי, דמשכחת באומר אכילת חלב עלי בשבועה דחל לקיים את המצוה כו' וליכא למימר דשבועה שאמרה בלשון נדר דין נדר יש לה, ואינו חייב קרבן הא ליתא שהרי ממ"ש רש"י שם (ד' כ) דשבועה שאמרה בלשון נדר דין שבועה יש לה ומביא קרבן עולה ויורד וצ"ע כעת עכ"ל, ולי נראה דלא קשה מידי שמבואר בהר"ן והבאתי בספרי עמק יהושע (סי' כד) דהא דנדר חל על השבועה. הוא מטעם שניתוסף איסור חפצא, וע"כ חל נמי אגופא, וה"מ למאן דס"ל בכולל הבא ע"י עצמו, אבל מאן דלית לי' כולל הבא ע"י עצמו, ה"נ לית לי' מוסיף, כיון דע"י עצמו בא לא הוי כולל ולא מוסיף, וא"כ הא דשבועה שאמרה בלשון נדר, דחל לקיים את האיסור היינו נמי מחמת דניתוסף איסור חפצא, וא"כ לר"ל דלא ס"ל כולל הבא ע"י עצמו, ה"נ לא סבירא לי' מוסיף, וא"כ לדידי' לא אמרינן דחל מחמת דניתוסף איסור חפצא (ומחמת זה נראה לי דלא אמר בהקדש מחמת דניתוסף איסור חפצא, דהא דאמרינן בהקדש דהוי כולל היינו דוקא בהקדש דאסור מחמת שהתורה גזרה על ההקדש, וכמו שביארתי במ"א ולא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כד) מחמת שאסרה לכל העולם א"כ אם נאמר דחל מחמת דניתוסף איסור חפצא, ואיסור חפצא הו' ע"י מה שהקדיש כמו נדר דהוי איסור חפצא וכולל הבא ע"י עצמו לא אמרינן לר"ל, וע"כ לא נחית בפלוגתא ועוד דכיון דאגודים יחד החפצא בגברא, א"כ לר"ה לא אמרינן כולל בכה"ג בנדרים (ד יז) דאמרינן בהיפוך כיון דלא חל אגברא ממילא לא חל על חפצא, ויש בזה להאריך הרבה ואין כאן מקומו)]

וא"כ כיון שביארתי דהא דרבא דנשבע שלא יאכל תאנים וענבים כל חד לחודי' משמע כמו שכתב המ"א דנשבע שלא יאכל תאנים וענבים היינו כל חד לחודי', והא דרבה דנשבע שלא יאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים דה"ל ענבים חצי שיעור התם ודאי במפרש תאנים וענבים כאחת כמו שמבואר ברמב"ם, וא"כ אי הוי תלי בהא דר"י ור"מ ור"ש, א"כ איך קאמר רבא בסתם הא לפי דפסקו רוב הפוסקים כר"ש א"כ יהי' הפשט של תאנים וענבים דוקא ביחד, וא"כ מאי פריך הגמר' פשיט', אלא ודאי דאינו שייך כלל לפלוגת' דר"מ ור"י ור"ש, דאינהו לא פליגי אלא אם חייב קרבן על כל א' או שאינו חייב רק קרבן א' וכמו דפליגי בשבועות (דף לח) כלל אינו חייב אלא אחת פרט חויב על כל אחת ואחת אבל בודאי דעובר על השבועה על כל אחת ואחת, ואם אמר שבועה שאין לי בידך לא לך ולא לך ואע"ג שבאמת נשבע על א' אעפ"כ חייב קרבן על השני או שנשבע שבועה שאין לך בידי חיטן ושעורין וכוסמין אע"פ שאינו חייב אלא אחת לדברי ר"ש או לדברי מי שאומר דוי"ו כלל' הוי, אפ"ה אפילו נשבע באמת על חיטין אפ"ה חייב קרבן על השאר, אלא שאם נשבע לשקר על כולם אפ"ה אינו חייב אלא אחת, וכן אם נשבע על להבא שלא יאכל תאנים וענבים אף שאינו חייב קרבן אם אכל בשוגג רק קרבן א' ואפ"ה עובר על שבועתו על כל א' בפני עצמו ואם אכל תאנים לחודי' חייב נמי קרבן, והא דקאמר בשבועו' (דף כז) דאם נשבע שלא יאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים דהוי כל חד לחודי' חיש. התם במפרש כאחת וכמו שכתבו התוס' בשבועות

והכי משמע בירושלמי (פ"ד דנזיר ה' ג) ר"ש אומר עד שיאמר שבועה לכל אחת ואחת אמר ר' יוחנן נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר א"ר אבא אוף ר' יהודה מודה בה, ולכאורה לדברי ר' יהודה שאומר שבועה לא לך ולא לך חייב על כל או"א וא"כ לדברי ר' יהודא דחייב על כל אחת ואחת אמאי אם נמצא שאין בידו חיטים פטור על השאר

ולכאורה אפשר לפרש ע"פ מה שכתב המקנה על מה שהקשה הלח"מ דבפ"ז (מה' שבועות ה"י) פסק הרמב"ם כר"י דולא לך פרטא הוי, והקשה דא"כ איך פסק הרמב"ם (בפ"ד מה' נדרים ה' יא) דהנודר או הנשבע שאיני נהנה לכולכם ונשאל על נדרו או שבועתו כו' הותרו כולם שהנדר שהותר מכללו הותר כולו, ותירץ דאם אמר בוי"ו נעשה כמו שתלאן זב"ז וע"כ כיון שהותר הראשון הותרו כולם, והקשה המקנה דלכאורה יש להקשות עוד דלפי מ"ש התוס' בזבחים (דף ל) והביאו הירושלמי דמדמה שאילת שלום בגט להא דולא לך ע"ש, והרמב"ם כתב בפ"ז מה' גירושין דאם כתב שאילו פסול ושאילו כשר והכא הוא דפסק דולא לך חייב על כל א', וכתב המקנה דבאומר בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שו"פ מקודשת הוא משום דבאחרונה כולל כולם דכיון שאמר בוי"ו הרי הראשין נכלל בהשני ואין השני נכלל בהראשון אלא האי קמא לחודי' קאי ובהשני פתיכ' בי' הראשון ג"כ וע"כ ניח' דאף שפוסק דשבועה שאין לך בידי ולא לך דחייב על כל אחת ואחת, וע"כ פרטא הוי היינו משום דהשבועה השני' אינה נכללת בראשונה, וכן השלישית אינה נכללת בשני' אבל לעולם דהראשונה נכללת בשני' וע"כ פסק לגבי קידושין דבאומר בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שו"פ מקודשת והיינו מכח שאמר אח"כ ובזו והתמרה הראשונה והשני' נכללת בהשלישי וכן מה שפסק דאם הותר הראשון הותרו כולם אם אמר שאיני נהנה לזה ולזה משום דקמא שייך בבתרא וע"כ כיון שהותר הראשון הותרו כולם

[ובזה נ"ל ליישב מה שכתב הרמב"ם (בפי"ג מה' נדרים) אסרה על עצמה בין בתאינים כו' בין שאמרה תאינים וענבים אלו וקיים לתאינים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאינים, מה שקיים קיים ומה שהיפר היפר, ואין אומרים בהפרה נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרים בהתרה, והקשה הלח"מ דמשמע דאם אמר קונם תאינים וענבים אלו, ונשאל לחכם לתאינים שהותר בענבים וקשה כיון דרבינו פסק דלא כר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל א'. א"כ הוי פרטי והוי כמו נשבע לא לך ולא לך כו' ע"ש אבל לפי מה שכתב המקנה ניחא שפיר דבשאלה אם הי' נשאל על התאינים, הי' מותר בענבים, דכיון שאמר תחילה תאינים וענבים הרי האיסור של תאינים נכלל ג"כ בענבים, וע"כ אם התיר התאינים מותר בענבים ג"כ, אלא דלהכי הוי פרטה דאין האיסור של ענבים בכלל תאינים, וע"כ אם התיר הענבים לא הותרו התאינים, אבל בהפרה לא אמרינן נדר שהופר מקצתו הופר כולו וע"כ פסק הרמב"ם גבי גט